גרליץ
ערך זה עוסק בעיר בסקסוניה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| מראה אווירי של העיר | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 סקסוניה |
| מחוז | גרליץ |
| ראש העיר |
יואכים פאוליק Joachim Paulick |
| שפה רשמית | גרמנית |
| שטח | 67.22 קמ"ר |
| גובה | 199 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 54,283[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 810 נפש לקמ"ר (2011) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.goerlitz.de/ | |
גרליץ (בגרמנית: Görlitz, בפולנית: Zgorzelec, בסורבית עילית: Zhorjelc, בסורבית תחתית: Zgórjelc, בצ'כית: Zhořelec) היא בירת מחוז גרליץ שבמדינת סקסוניה שבגרמניה. זוהי העיר המזרחית ביותר בגרמניה השוכנת על נהר הנייסה, מול העיר הפולנית זגוז'לץ (Zgorzelec), שעד ל-1945 הייתה חלק מגרליץ.
מבחינה היסטורית הייתה גרליץ חלק מהאזור של לוזטיה העילית (Oberlausitz) והשתייכה לנסיכות של סקסוניה מאז 1635. יחד עם זאת, ב-1815, עקב חלוקתה של סקסוניה, חלקים מסוימים של לוזטיה סופחו למחוז שלזיה ומאוחר יותר למחוז שלזיה התחתית של פרוסיה. גרליץ היא העיר הגדולה ביותר במחוז לשעבר של שלזיה התחתית השוכנת ממערב לקו אודר-נייסה, ולפיכך נותרה בתוך גבולות גרמניה של היום. העיר משלבת מסורות שלזיות ולוזטיות יחד עם מאפיינים תרבותיים גרמנים וסורבים. מאז שנת 1950 הושפעו העיר ואוכלוסייתה על ידי הקרבה לגבול פולין.
היסטוריה
ככפר סורבי קטן בשם Gorelic באזור של לוזטיה העילית, אזור הספר של האימפריה הרומית ה"קדושה", נכבש היישוב והוחזק באופן זמני על ידי בולסלב הראשון, דוכס פולין במהלך פלישתו ללוזטיה בין השנים 1002-1031, שלאחריה חזר האזור להיות תחת שליטת המרגרייב של מייסן. בערך בשנת 1072 הועבר הכפר לידי דוכסות בוהמיה. מועד ייסודה המדויק של גרליץ לא ידוע. יחד עם זאת, היא מוזכרת לראשונה במסמך משנת 1071 בחתימת היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". מסמך זה העניק את גרליץ לדיוקסיה של מייסן. כיום ניתן לראות את המסמך הזה בארכיון של מדינת סקסוניה בדרזדן. השם גרליץ לקוח מהמילה בשפה הסלאבית שפרושה, "אדמה חרוכה", בהתייחס לשיטה שהייתה אז בשימוש לצורך הכשרת הקרקע להתיישבות. במהלך המאה ה-13 הפך הכפר בהדרגה לעיירה. הודות למיקומה על דרך הסחר העתיקה מימי הביניים, ויה רגיה (Via Regia), שגשגה גרליץ.
במאות השנים הבאות הייתה גרליץ לחברה עשירה בברית לוזטיה, שכללה את באוצן, גרליץ, קמנץ (Kamenz), לובן, לבאו (Löbau) ווציטאו (Zittau). ב-1352, במהלך תקופת שלטונו של קז'ימייז' השלישי, מלך פולין, ייסדו מתיישבים גרמנים מגרליץ את העיר גורליצה ליד קרקוב שבפולין.
הרפורמציה הפרוטסטנטית הגיעה לגרליץ בראשית שנות העשרים של המאה ה-16 ועד לסוף המאה הפכה כמעט כל אוכלוסיית האזור סביב לעיר ללותרנית.
לאחר הסבל הרב שסבלה לוזטיה העילית, כולל גרליץ, במלחמת שלושים השנה, עבר האזור לידי נסיכות סקסוניה בשנת 1635. עם תום המלחמות הנפוליאוניות העביר קונגרס וינה ב-1815 את העיר מידי ממלכת סקסוניה לידי ממלכת פרוסיה. בהמשך הייתה גרליץ לחלק ממחוז שלזיה ולאחר מלחמת העולם הראשונה היה הייתה חלק ממחוז שלזיה התחתית, עד 1945.
לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה, הרסו כוחות גרמנים את כל הגשרים שחצו את נהר הנייסה. השרטוט מחדש של הגבולות לאחר המלחמה, במיוחד מיקומו מחדש של גבול גרמניה-פולין לאורך קו אודר-נייסה, חצה את העיר לשני חלקים. האזור שמעברו המזרחי של הנהר הפך לשטח פולני ושמו שונה על ידי ממשלת פולין הקומוניסטית ב-1948 לזגוז'לץ (Zgorzelec) בעוד שהחלק העיקרי של העיר שממערב לנהר נשאר חלק מגרמניה, כיום בתחומי מדינת סקסוניה. ב-1952 הפכה גרליץ לחלק ממחוז דרזדן.
ב-27 ביוני 1994 הפכה גרליץ להיות מקום מושבה של הדיוקסיה הקתולית של גרליץ, אך העיר נותרה עדיין מעוז פרוטסטנטי.
בשנת 2002 החל אגם ברצדורף (Berzdorfer See), שמדרום לגרליץ, לעלות על גדותיו. הגשר העתיק (Altstadtbrücke), המחבר בין גרליץ לבין זגוז'לץ, נבנה מחדש בין השנים 2003-2004. בדצמבר 2007 כאשר חתמה פולין על אמנת שנגן, החלה תנועת האנשים בין שני חלקי הנהר להיות שוב בלתי מוגבלת. ואכן, העוברים בגשר כיום מתקשים להבחין כי הם עוברים מגרמניה לפולין.
בעוד שהעיר השתמרה בצורה יפה, היא נותרה אפורה וחסרת צבע תחת השלטון הקומוניסטי של גרמניה המזרחית. מאז איחוד גרמניה, שופרה חזותם של בניינים רבים. גרליץ נחשבת לעיר החביבה על תושביה המבוגרים של גרמניה כמקום פרישה, בשל היותה עיר שקטה ועלות המחיה בה זולה יחסית. הפוטנציאל התיירותי שלה מתפתח במהירות.
תרבות
כיום חיות גרליץ וזגוז'לץ בדו-קיום. שני גשרים חדשים נבנו, קו אוטובוס מחבר בין שתי הערים וקיים ניהול עירוני משותף, כולל ישיבות שנתיות משותפות של שתי מועצות הערים.
לגרליץ יש מורשת אדריכלית עשירה בסגנונות גותים, רנסאנס, בארוק, היסטוריציזם ואר נובו, שבניגוד לערים גרמניות היסטוריות רבות, לא נהרסה באופן משמעותי במהלך מלחמת העולם השנייה, למעט פיצוץ הגשרים ונזקים מזעריים. דוגמה אחת למורשת אדריכלית עשירה הוא בניין השונהוף (Schönhof), ששימש כבית הארחה מלכותי והוא אחד המבנים החילוניים העתיקים ביותר בגרמניה הבנויים בסגנון הרנסאנס. דוגמה נוספת למורשת הימיביניימית הוא דגם של כנסיית הקבר בירושלים שנבנה בגרליץ בסוף המאה ה-15.
בשנת 2010 הגישו גרליץ וזגוז'לץ מועמדות להיות בירת התרבות האירופית לאותה שנה, מתוך תקווה ששיתוף הפעולה הגרמני-פולני ישכנע את חבר השופטים, אך בסופו של דבר נבחרה העיר אסן וגרליץ זכתה במקום השני. הקמפיין לבחירתה של גרליץ עורר התעניינות עולמית וחיזק את המשיכה התיירותית לעיר.
בהיותה של גרליץ חלק משלזיה משנת 1815 ואילך, היא משמשת כמקום משכנו של המוזיאון השלזי (Schlesisches Museum zu Görlitz) וכן נערך בה פסטיבל המוזיקה השלזי (Schlesisches Musikfest). בנוסף, גרליץ היא מקום מושבה של תנועת הנוער השלזית (Schlesische Jugend).
ערים תאומות
בהיותה העיר המזרחית ביותר בגרמניה, הפכה גרליץ להיות חברה ב"ברית המצפן" (Zipfelbund) יחד עם ליסט (List), העיר הצפונית ביותר, זלפקנט (Selfkant), העיר המערבית ביותר ואוברסטדורף (Oberstdorf), העיר הדרומית ביותר. ארבע הערים לוקחות חלק פעיל בחגיגות יום האחדות הגרמנית כמייצגות את גבולותיה המודרניים של גרמניה.
קישורים חיצוניים
- גרליץ באנציקלופדיה בריטניקה (1911) (באנגלית)
התפתחותה של גרליץ מהמאה ה-12 ועד המאה ה-21, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
