לורנס אוליפנט
| לידה |
1829 (גיל: 195 בערך) קייפטאון במושבת הכף בדרום אפריקה |
|---|---|
לורנס אוליפנט (באנגלית: Laurence Oliphant; 1829 – 23 בדצמבר 1888) היה סופר, חבר הפרלמנט הבריטי, דיפלומט, עיתונאי, מיסטיקן וחובב ציונות בריטי.
קורות חיים
שנותיו הראשונות
לורנס אוליפנט נולד בקייפטאון במושבת הכף בדרום אפריקה, למשפחה מיוחסת ממוצא סקוטי[1]. אביו, אנתוני אוליפנט, היה משפטן, ואמו קתרין מריה לבית קמפבל הייתה אוונגליסטית אדוקה. אביו היה פרקליט המדינה מטעם הוד מלכותה במושבת הכף, והתמנה כעבור זמן-מה לשופט קולוניאלי עליון בציילון (כיום סרי לנקה). לכן המשפחה עברה מכף התקווה הטובה לציילון, שם עברו על לורנס אוליפנט נעוריו. משפחת אוליפנט התעשרה לאחר שאביו הקים חווה לגידול צמחי תה. אוליפנט נשלח על ידי משפחתו ללמוד משפטים באנגליה כאביו המשפטן.
בצעירותו, הצטרף אוליפנט ליורש העצר הנפאלי למסע בן חודשיים מציילון לנפאל ואף כתב ספר על מסע זה. לאחר שהפסיק את לימודי המשפטים פנה לעיתונות ולאחר מכן לשירות החוץ הבריטי ושימש עוזרו האישי של המושל הכללי של קנדה, הלורד אלגין, בעת שהותו בוושינגטון לצורך משא ומתן על הסכם המסחר עם ארצות הברית. מאוחר יותר התלווה אליו בשליחויותיו הדיפלומטיות לסין וליפן, וכתב עליהם ספרי מסעות. ביפן נפצע קשה במתקפת טרור, במסגרת סדרה של התנקשויות בנציגים זרים שבוצעו במה שנקרא "סונו ג'וי" – תנועה לגרוש הזרים מיפן.
בשנת 1865 נבחר כחבר הפרלמנט הבריטי,
ב-1867 הצטרף לכת נוצרית מיסטית בשם "אחוות החיים החדשים" (brotherhood of the new life) שהנהיג "המשיח", תומאס לייק האריס (אנ'), ושהה בקומונה בארצות הברית.
בשנת 1877, חזר לאנגליה והתעניין במיוחד בשאלת המזרח התיכון ובטורקיה שהייתה במלחמה עם רוסיה.
תחילת פעילותו הציונית
אוליפנט החל בפעילותו הציונית בעקבות ביקורו באימפריה העות'מאנית. את רשמיו והמלצותיו מהביקור תיאר בספרו "ארץ הגלעד" שיצא לאור בשנת 1880. בספרו זה הציע בין היתר:[2]
- לסלול מסילת ברזל מחיפה, דרך טבריה ועמק החולה ועד דמשק, ושתתפצל ותפנה דרומה לאורך בקעת הירדן עד לעיר עקבה. משם ראה אוליפנט בחזונו המשך של המסילה עד תעלת סואץ. בביקורו הנוסף בארץ ישראל בשנת 1883 שינה אוליפנט את הצעתו ודבק בתוואי שבו עברה לבסוף מסילת רכבת העמק.
- כדי לשכנע את הסולטאן להקים סדרה של מושבות על בסיס של חברות מניות כדי לחזק את התשתיות הרעועות של האימפריה העות'מאנית, הציע אוליפנט מושבה ניסויית, בעבר הירדן המזרחי, ומשיקולים שונים הציע ליישב בה יהודים. תוואי מסילת הברזל שהוצע נועד בין השאר לחזק את מיקומה של הקולוניה.
אחרי ששכנע את השלטונות הבריטיים, נסע לסולטאן עבד אל-חמיד על מנת להציג בפניו את התוכניות, אולם הסולטאן לא השתכנע.
פעילותו ברוסיה
בעקבות פרעות "הסופות בנגב" ביהודי רוסיה שהחלו בשנת 1881, יצא אוליפנט לרוסיה ולרומניה על מנת לעזור לפליטים. הוא השפיע על חברים מחובבי ציון, ניסה ללא הצלחה להשפיע על נציגי חברת כי"ח לעלות לארץ ישראל ואף ייסד חוג נוצרים וקירבם לציונות. הוא הגיע לקונגרס פוקשאן ואף נאם בפני המתכנסים בתארו את נופי ארץ ישראל.
בשנים 1883–1884 ניסה לסייע לממשלה הטורקית להשיג באנגליה מימון לסלילת מסילת ברזל אך נכשל. אנגליה התחזקה במצרים והשתלטה על תעלת סואץ, וטורקיה פנתה לגרמניה כדי שתעזור לה בסלילת הרכבת.
השתקעותו בארץ ישראל
.JPG)
לאחר סירוב הסולטאן החליט אוליפנט בכל זאת לא לוותר על תוכניותיו ועבר לחיות בארץ ישראל כדי ליצור מקום שיקלוט את "פליטי האריס"[3]. הוא הגיע לארץ בנובמבר 1882. הוא גר בחודשי החורף במושבה הגרמנית בחיפה בבית הקרוי כיום על שמו, בית אוליפנט. בחודשי הקיץ נהג להתגורר בכפרי הדרוזים שבכרמל, בשנת 1883 בעוספיה באוהל בדואי, ולאחר מכן בבית שבנה בשנת 1884 בדלית אל-כרמל[4]. (בית אוליפנט בדלית אל-כרמל משמש כיום כבית יד לבנים הדרוזים). בישיבתו בכפר קשר קשרים עם נכבדי העדה והמשיך בכתיבת ספריו וכתב אף סדרת מאמרים ל"ניו יורק סאן" וכן לעיתון "ג'ואיש כרוניקל" בלונדון. מי ששימש לו כמזכיר אישי היה המשורר נפתלי הרץ אימבר, שיש הטוענים כי כתב אז את "התקווה". הוא עזר באותו זמן למתיישבים היהודים במושבות השונות בארץ. אוליפנט היה שותף בפעילות ברומניה לרכישת הקרקע בגבעת זמרין, והיה שותף בהקמת היישוב היהודי מעולי רומניה בזמרין ב-1882. מאוחר יותר, כאשר היישוב בזמרין נקלע למצוקה כלכלית וסבל רבות מגנבות של ערבים תושבי הסביבה, פרס הברון רוטשילד את חסותו על המקום ושינה את שם היישוב לזכרון יעקב.
בתקופת מגוריו בחיפה הרבה לסייר ברחבי ארץ ישראל, בחלק מהסיורים התלווה אליו גוטליב שומאכר. סיוריו נערכו לאחר סיום הסקר הגדול של הקרן לחקר ארץ ישראל והוא שאף מאוד לגלות מקומות שלא תועדו על ידי הקרן[5]. את סיוריו תיעד בספר חיפה כתבות מארץ ישראל 1882–1885. הספר כולל שישים כתבות מארץ ישראל שנכתבו לעיתון ניו יורק סאן. אוליפנט בחר בעצמו את הכתבות שכונסו בספר. הספר כולל מידע על תושבי הארץ על המנהגים והדתות, תיאור מקומות ואתרים ארכאולוגים. הוא כתב על הדרוזים, השומרונים ועל תושבים נוספים. סיוריו כללו גם תגליות כמו שרידי בית כנסת ליד הירדן בקרבת תל בית צידה, שרידי בית הכנסת העתיק בדיר עזיז ושרידי בית הכנסת באום אל-קנאטר שברמת הגולן, סיוריו בגולן נעשו כחלק מהסקר שערך ביחד עם המהנדס הטמפלרי שומאכר לשם תכנון קו הרכבת מחיפה אל החורן, קו שהוא היה בין ההוגים שלו. שירותיהם של אוליפנט ושומאכר נשכרו על ידי משפחת סורסוק שהחזיקה בזיכיון להקמת הרכבת. אוליפנט צרף לספרו ציורים מאוד מפורטים המתארים בדיוק רב כיצד נראו המקומות בהם סייר.
אופיו
אוליפנט היה מאוד מושפע מהאוונגליזם של אמו, והיא זאת שיצרה כנראה את הקשר לראשונה בינו לבין האריס, או לפחות לקחה אותו לדרשה הראשונה של תומאס לייק האריס, מנהיג כת רוחנית שאוליפנט ואמו תרמו לה את כל כספם. רק לאחר קבלת אישורו של הריס הוא התחתן עם אשתו, אליס (את נדונייתה של אשתו הם תרמו לכת, במצוותו של האריס). הכת הטיפה לסיגופים שיכשירו את חבריה לשרת את האנושות, ולהעדיף את קשריהם עם בני האדם ככלל על קשרים המשפחתיים האישיים. וכמו כן, כמו בהרבה כיתות מיסטיות אחרות, שהזיווגים הם זיווגים מהשמיים, או שאינם זיווגים. בעיקרון הזה האריס עשה הרבה מניפולציות אישיות ברבות הימים. מאוחר יותר הסתכסך עם האריס, כשהתברר לאוליפנט כי האריס טוען כי הוא עצמו "נפש תאומה" של אליס ולא אוליפנט, האריס התעלל נפשית ורוחנית באליס ואז עזבו אוליפנט ואשתו את הכת ואף קיבלו חלק מכספם בחזרה. אוליפנט שכנע את אשתו לגור איתו בחיפה.
יחסו ליהודים
רוב שנותיו לא פגש לורנס אוליפנט ביהודים, ועיקר פגישתו עם היהדות הייתה כנוצרי הקורא את כתבי הקודש. רק לאחר שעזב את הכת של האריס נסע למזרח הקרוב ופגש את היהודים פליטי הפרעות בברודי (כיום באוקראינה) ב-1881 החל בפעולתו ליישוב יהודים בארץ ישראל. יש עדות כי אוליפנט אמר כי באופן אישי הוא בז ליהודים, וכי רצונו ליישבם בארץ ישראל נובע מאינטרסים בריטיים. עדות לדעות קדומות שלו כלפי יהודים אפשר למצוא בספר שלו "The Russian Shores of the Black Sea in the Autumn of 1852" שבו הוא מאשים יהודים רבניים באי-יושר קיצוני[6]. בקרב חוקרים, יש הסברים שונים לפעילותו הציונית, הסבר אחד גורס, שיישוב היהודים בארץ ישראל יסייע לאינטרסים הבריטיים באזור. נחום סוקולוב תרגם את ספרו של אוליפנט "ארץ הגלעד", וכתב על בסיס התרגום הזה את ספרו "ארץ חמדה".
חיים אישיים
כשהיה אוליפנט בשליחות הכת "אחוות החיים החדשים" בפריז, הכיר את אליס לה-סטריינג', בת למשפחת אצולה אנגלית עשירה שהייתה צעירה ממנו ב-18 שנה, והתחתן אתה ביוני 1872 למרות התנגדות משפחתה. במהלך 12 שנות נישואיהם אוליפנט ואליס לא ממשו את הנישואים, כי האריס, מנהיג הכת, טען שהם לא היו צריכים להינשא ומשום שאוליפנט היה צריך להינשא למשרתת אמו. כאשר אוליפנט רצה צאצא מאליס, היא סירבה, כי היה חולה עגבת[7].
בדצמבר 1885 נסע עם רעייתו לביקור בכנרת וחלו בקדחת. ב-2 בינואר 1886 נפטרה אשתו אליס בדלית אל-כרמל ונקברה, בקבר אזרחי בודד בשולי בית הקברות הטמפלרי בחיפה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוקם ליד הקבר בית הקברות לחללים הבריטים הנוצרים שנפלו במלחמה.
לאחר מותה, נסע אוליפנט לארצות הברית, שם הכיר את רוזמונד דייל אוון, נכדתו של האוטופיסט רוברט אוון, ובאוגוסט 1888, נישאו השניים. הם עברו יחד ללונדון ורצו לשוב יחד לביתו של אוליפנט בארץ ישראל, אולם אוליפנט חלה בדלקת ריאות ונפטר בלונדון כעבור מספר חודשים. נפתלי הרץ אימבר נמנה עם המעטים שהשתתפו בהלווייתו. כמו כן, הוא הספיד את אוליפנט בג'ואיש סטנדרט" וב"חבצלת".
אשתו, שירשה את כל רכושו, עברה להתגורר בשנת 1900 בביתו שעל הכרמל.
ספריו
|
|
לקריאה נוספת
- צבי אילן, לורנס אולפינט ו'ארץ הגלעד', קתדרה 27, דצמבר 1982, עמ' 162-141
- מיכאל ארן, פגישת לורנס אוליפנט עם הסולטאן, קתדרה 49, ספטמבר 1988, עמ' 179-178
- צבי אילן, "יונצח שמו של אוליפנט בגולן", ארץ הגולן 19, 1980
- שרת מסד-לידר, "בסלון של ליידי אוליפנט", עת־מול, 25 (2), עמ' 15–18, 2000
- עמית טומי, "לורנס אוליפנט: מקורות מימון לפעילות בארץ", שורשים, ח' 139–146, 1994
- שולמית לסקוב, "האנגלי של חיבת ציון", עת־מול, י"ד(6), 8-6, 1984
- רם אורן, "נפש הומיה", הוצאת קשת, 2012
קישורים חיצוניים
- הנדבן הנודע והכת הנסתרת - מקורות המימון העלומים לפעילותו של לורנס אוליפנט בארץ ישראל, טומי עמית, עת־מול 192
- לכבוד עורך הצבי שלום, הצבי, 9 באוקטובר 1885
- Margaret Oliphant, Memoir of the life of Laurence Oliphant and of Alice Oliphant, his wife, New York, Harper & brothers 1891
- לורנס אוליפנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי לורנס אוליפנט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
לורנס אוליפנט (1829-1888), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ האנציקלופדיה העברית
- ^ מלאכות אוליפנט, חבצלת, 28 במאי 1882
- ^ נקדימון רוגל, "תיק אימבר - בעקבות נפתלי הרץ אימבר בארץ-ישראל" עמוד 38
- ^ זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, הוצאת משרד הביטחון, 1988, עמ' 99
- ^ רחבעם זאבי, בהקדמה לספר חיפה כתבות מארץ ישראל 1882–1885, עמ' יג'
- ^ "The Russian Shores of the Black Sea in the Autumn of 1852 עמוד 295
- ^ נקדימון רוגל, תיק אימבר - בעקבות נפתלי הרץ אימבר בארץ ישראל, עמוד 39
| רכבת העמק | ||
|---|---|---|
| מסילות קשורות | מסילת הרכבת החיג'אזית • מסילת הרכבת דרעא–צמח • מסילת העמק • מסילת השומרון • הרכבת הצבאית העות'מאנית |  |
| אישים | לורנס אוליפנט • עבדול חמיד השני • יהודה לבנוני • יעקב מושלי • היינריך אוגוסט מייסנר • קלוד קונדר • ברוך קטינקא • גוטליב שומאכר | |
| ארגונים ומוסדות | הרכבת המנדטורית • משמר הרכבת • משפחת סורסוק | |
| תחנות | אל חמה • אלרואי • בית שאן • חיפה מזרח • חיפה מרכז • כפר יהושע • עפולה • צמח | |
| גשרים | אל חמה • נהר הירדן • נחל יששכר • נחל קישון • נחל תבור | |
| אירועים | ליל הגשרים • ליל הרכבות • קרב סמח' | |
| הנצחה | חצר גשר הישנה • מוזיאון רכבת ישראל • רכבת האלונים • רכבת העמק (סרט) | |
36964397לורנס אוליפנט