שולמית לסקוב

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שולמית לסקוב

(10 ביוני 1916 – 16 בספטמבר 2016

)

מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום לידה האג שבהולנד
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול
מקום מגורים תל אביב
בן זוג חיים לסקוב
פרסים פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס יצחק בן-צבי, יקירת העיר תל אביב, פרס הרצל

שוּלמית (סולה) לַסְקוֹב (10 ביוני 191616 בספטמבר 2016) הייתה אשת חינוך, היסטוריונית ומחברת ספרי תעודה ישראלית.

ביוגרפיה

לסקוב נולדה בהאג שבהולנד למשפחת ליין-ח"ן[1], שהיגרה מרוסיה לקלן שבגרמניה.

בשנת 1922 נשלח אביה, פרץ, לירושלים מטעם קק"ל והיא עלתה לארץ ישראל עם משפחתה. שולמית גדלה בשכונת בקעה ובשכונת תלפיות בירושלים ולמדה בגימנסיה העברית רחביה. לסקוב הייתה חברה בשומר הצעיר ולאחר סיום לימודיה החלה ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית, אך עזבה את לימודיה[2] והצטרפה לקיבוץ אילון, בו הייתה חברה במשך ארבע שנים, עד שהחליטה לעוזבו ושבה לירושלים. ספרה הראשון נכתב על רקע חוויותיה מהקיבוץ[3].

ב-1940 נישאה לרענן ויץ[4]. הם התגרשו לאחר שנים אחדות.

לאחר קום המדינה שימשה כפקידה ראשית באגף ההדרכה של צה"ל, שם הכירה את האלוף חיים לסקוב, לימים הרמטכ"ל החמישי. הם נישאו בשנת 1949.

לסקוב עבדה במשרד החינוך בתפקידים שונים, בהם כמפקחת על חינוך מיוחד[5].

לסקוב כתבה ביוגרפיה של יוסף טרומפלדור שיצאה לאור בתחילת 1972. בעקבות ספר זה בקשה לסקוב לחקור את תולדות תנועת ביל"ו, ועשתה זאת במסגרת המכון לחקר הציונות וישראל באוניברסיטת תל אביב[6]. עבודתה נמשכה מספר שנים והניבה מאמרים על הבילויים[7] וספר עליהם שיצא בשנת 1979[8], והיו שראו בו מנפץ המיתוס של ביל"ו[9]. בהמשך חיברה ביוגרפיות על יוסף ויתקין ואחד העם. היא הוציאה לאור את מכתביו של ד"ר חיים חיסין. ב-2010 פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "לפנים", בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

נפטרה ב-16 בספטמבר 2016, בגיל 100, ונטמנה בבית העלמין קריית שאול.

פרסים

בשנת 1972 זכתה שולמית לסקוב בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על הביוגרפיה של יוסף טרומפלדור[10].

בשנת 1981 זכתה בפרס יצחק בן-צבי[11].

בשנת 2010 זכתה באות יקיר העיר תל אביב-יפו על פועלה ותרומתה לחקר הציונות.

בשנת 2011 זכתה בפרס הרצל על תרומתה לחקר תולדות היישוב והתנועה הציונית.

כתביה (מבחר)

ספרים מפרי עטה

  • איש לחשבון עולמו, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ה 1965. ‬
  • טרומפלדור: סיפור חייו, חיפה: שקמונה, (1972), ירושלים: הוצאת כתר, 1982, 1995.
  • הביל"ויים, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ט, תשמ"א (1981). ‬
  • קול קורא: חייו וזמנו של יוסף ויתקין, תל אביב: הוצאת פפירוס, תשמ"ו 1986.
  • קודם כל: מסיפורי ראשונים, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, תשמ"ו 1986[12].
  • חיי אחד העם: פסיפס מתוך כתביו וכתביו אחרים, ירושלים: המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן - אוניברסיטת תל אביב, תשס"ז 2006. ‬
  • לפנים: פרקי זיכרונות מארץ ישראל שלפני מלחמת העולם השנייה, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2010. ‬

ספרים שערכה וההדירה

  • כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב ארץ ישראל, ליקט וערך לראשונה אלתר דרויאנוב, תל אביב: הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ב 1982-תשנ"ג 1993. ‬
  • המושבה גדרה, השתלשלותה וקורותיה: מראשית התייסדותה עד היום הזה: מתוך לוח ארץ ישראל לשנת תרס"א מאת דוב אריאל (לייבאוויץ), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשל"ט. ‬
  • מכתבים בענייני ארץ ישראל: (1891–1926), אחד העם (אשר צבי גינצברג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תש"ס 2000. ‬
  • מסע בארץ המובטחת, חיים חיסין, תרגם מרוסית: חיים בן-עמרם, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב. ‬
  • מרשומות אחד הביל"ויים, חיים חיסין,‫ ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"א 1990. ‬

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

על ספריה:

הערות שוליים

  1. אביה פרץ ליין נכד הרב פרץ חן - אבני חן - תולדות משפחת חן לדורותיה, ני יורק, קה"ת, תשע"ה, פר' טו
  2. שולמית לסקוב, יקירי העיר תל אביב, באתר עיריית תל אביב.
  3. י. בר לב, לבטים נושנים, חרות, 21 במאי 1965
  4. רענן ויץ - שולמית ליין - נשואים, דבר, 9 ביולי 1940 (מודעה)
  5. דני עשת, [1.pdf שולמית לסקוב]. 1909-2009 מחווה לתושבי תל אביב יפו סביב גיל מאה.
  6. ציונות תחת מיקרוסקופ, דבר, 19 בינואר 1973; המשך
  7. הציונות, כרך ה', דבר, 24 בנובמבר 1978 (מודעה)
  8. חיה צוקרמן בראלי, הביל"ויים, דבר, 10 באוגוסט 1979
  9. זכויות לחוד ודיוק היסטורי לחוד, מעריב, 26 ביוני 1980
  10. היום עצרת זכרון ליצחק שדה בגבעת ברנר, דבר, 9 באוגוסט 1972.
  11. פרס בן צבי לשולמית לסקוב, דבר, 10 במאי 1981
  12. עיון ראשון, עליות ראשונות, מעריב, 11 באפריל 1986
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0