גשר הרכבת הטורקי על נחל הקישון

גשר הרכבת הטורקי על נחל הקישון (בתעתיק לעברית: גִ'סְר אַל-חָארִתִ'יֶּה^[1]) הוא גשר הממוקם 13 ק"מ דרומית מזרחית לחיפה. הוא בנוי מאבן מסותתת ונתמך בשש קשתות. נבנה על ידי בעלת הזיכיון השנייה לסלילת קו חיפה-דמשק החברה הבריטית S.O.R - Syrian-Ottoman Railway ("מסילת הברזל הסורית-עת'מאנית")^[2] טרם פשטה את הרגל ונטשה את המיזם.

הטורקים השמישו את הגשר הקיים והוא נחנך ב-1903 בסמוך לתחנת מספר 15, ג'למי, לטובת רכבת העמק, שלוחה של מיזם מסילת הרכבת החיג'אזית. כיום הגשר איננו בשימוש וניצב בתחום פארק העמקים.

היסטוריה

כחלק מתוואי רכבת העמק הוקמו מספר גשרים ומעברי מים על גבי נחל קישון, שהמרכזי שבהם הוא "גִ'סְר אַל-חָארִתִ'יֶּה" (ראו להלן שמות הגשר). גשר זה הוקם, ככל הנראה, כבר בשלב הראשון של הנחת המסילה, בסמוך לצומת ג'למה, המכונה כיום גם "צומת שער העמקים" (על כביש 70 של ימינו), מדרום מזרח לצומת, בקילומטר ה-13 של תוואי רכבת העמק מחיפה. זהו גשר אבן בעל 6 קשתות הבנוי מאבן גזית לבנה^[3], שמור היטב, הממוקם באזור המעבר מעמק זבולון אל עמק יזרעאל רחב-הידיים.

גשר מעבר הרכבת

שמות הגשר

גשר מעבר הרכבת מעל הקישון מוזכר בספרות בארבעה שמות שונים:

גשר הקישון – על שם נחל הקישון אותו הוא חוצה.
גשר ג'למה – על שם נקודת המשטרה הבריטית 'ג'למה' (מצודת טגארט) שהוקמה בסמוך.
גשר חרתייה (בתעתיק לעברית: גִ'סְר אַל-חָארִתִ'יֶּה) – על שם גבעות חרתייה הנמצאות ממזרח (עליהם הוקם קיבוץ שער העמקים).
גשר העמקים – על שם הנקודה בה נמצא הגשר, בין העמקים זבולון ויזרעאל.

בניית הגשר

טקס חגיגי לציון תחילת עבודות התשתית למסילה על ידי החברה בריטית נערך ב־13 בדצמבר 1893, כשנתיים וחצי לאחר קבלת הזיכיון, "בנוכחות כ-15,000 איש" כפי שנכתב בגיליון 30 בדצמבר של עיתון "החבצלת".

ההשערה שהגשר תוכנן על ידי המהנדס גוטליב שומאכר שעבד בשירות השלטון העות'מאני בתכנון תוואי המסילה דמשק - חיפה. תכנון רוחב הגשר נקבע בהתאמה למסילת רכבת ברוחב 143.5 ס"מ, לפי התקן האירופאי.

בפועל מתחה בעלת הזיכיון הבריטית פסים רק לאורך כ־9 קילומטרים, מחיפה עד לאזור קיבוץ יגור של ימינו, והכשירה סוללה, שעליה יונחו הפסים, שנמשכה עוד 20 ק"מ נוספים מזרחה, בטרם החריפו סכסוכים שונים בין ראשי החברה, אשר הביאו להאטה בקצב (האיטי מלכתחילה) של הבנייה. במקביל קטנה חשיבותה של המסילה בשל התחרות מול המסילה הצרפתית שנבנתה זמן קצר קודם-לכן ("מסילת ביירות-דמשק"), שבנייתה כבר נשלמה, ואשר פגעה בתנועת הסחורות אל נמל חיפה ובכדאיות פרויקט הרכבת למשקיעים.

שני התהליכים הללו הביאו את חברתו של פילינג לכדי פשיטת רגל, אשר בעקבותיה בוטל זיכיון החברה להקמת המסילה, בשנת 1902 - לאחר גמר בניית הגשר וטרם הנחת המסילה. הטורקים המשיכו בבניית המסילה, כשעל מלאכת בניית המסילה פיקח המהנדס הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר שהיה ממונה על הקמת רשת הרכבות באימפריה העות'מאנית. המסילה, כנראה מטעמי חסכון ומהירות עבודה, נבנתה ברוחב 105 ס"מ, צר יותר מהרוחב התקני^[4].

לפי מחקרו של יהודה לבנוני^[5], בניית מסילת הברזל על הגשר הושלמה על ידי השלטון הטורקי בשנת 1905, כשעל מלאכת בניית המסילה פיקח המהנדס הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר, הממונה על הקמת רשת הרכבות באימפריה העות'מאנית, ונסיעת בכורה על הגשר בקו חיפה-דמשק נערכה ב-15 באוקטובר 1905.

מבנה הגשר

גשר זה, בנוסף לגשר נוסף הסמוך לו ומעברי מים אחרים שנבנו על גבי נחל הקישון, נבנו בבנייה מאסיבית עם קשתות ענק, מתוך הבנה שאחת למספר שנים הקישון עולה על גדותיו ומציף שטחים נרחבים מצידיו (המקרה המתועד האחרון היה בחורף 1992).

הגשר נבנה משש קשתות בנות 6 מטרים (20 רגל), והוא ממוקם מדרום לגשר-הדרך, המיועד לכלי-רכב, ואשר נבנה מאוחר יותר (בתקופת המנדט הבריטי).

הגשר בנוי מאבני גזית לבנות, ורוחבו נקבע בהתאמה למסילת רכבת ברוחב 143.5 ס"מ, לפי התקן האירופאי.

תחנת רכבת (תחנה 15 - ג'למי) חניית גשר הקישון/חניית עין גנים

בסמוך לגשר הרכבת, בחלקה הצפון-מערבי, ניצבה חניית עין-גנים. בדו"ח סיכום פעולותיה של חברת S.O.R בשנת 1899, מופיע כי קיים תכנון להקמת תחנה/חנייה שתקרא 'חניית חרתייה'. בשנת 1929 נקבעה באותה נקודה 'חניית גשר הקישון' או בשמה הרשמי 'חניית דרך ג'נין'/'חניית דרך עין גנים'.

בנקודת החנייה נבנה מאוחר יותר מחסן לעצי הסקה שעובדו מעצי אלון במנסרה שישבה באזור קיבוץ אלונים. בהמשך, עם כינון המנדט הבריטי בארץ ישראל, הוקמה במקום עמדת שמירה בריטית^[6].

לקריאה נוספת

מרדכי נאור, בחזרה לרכבת העמק, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2009
דוד תירוש, רכבת העמק, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1988
יהודה לבנוני, מ"חמורו של הסולטן" ל"רכבת העמק", הוצאת ארז הלבנון, 2015
יאיר ספרן, מסילות הברזל בארץ הגליל ובשוליה, חיפה - ביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 3, נובמבר 2005, עמ' 2

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גשר הרכבת הטורקי על נחל הקישון בוויקישיתוף

ערוץ 7 טיול: בעקבות רכבת העמק
e ירוק: פארקים בנחל קישון
רשות נחל הקישון: פארק העמקים
רונית סבירסקי, קק"ל, מטיילים בקישון: קבלו את הנחל שעשה מהפך, באתר ynet, 1 במאי 2012

הערות שוליים

^ על שם כפר האריסים, חַארִתִ'יֶּה, שהתקיים בסמוך עד לגאולת הקרקע על ידי יהושע חנקין. חַארִת' בערבית הוא 'חוֹרֵשׁ' – כינויו של אריס, המעבד את אדמת בעל הקרקעות וחולק עימו את יבולה.
^ דוד תירוש, רכבת העמק, החברה להגנת הטבע, 1988, עמ' 70
^ אסף זלצר, עמק יזרעאל וכל נתיבותיה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 2007, עמ' 143
^ ד"ר מרדכי נאור, בחזרה לרכבת העמק, ישראל: ספריית יהודה דקל המועצה לשימור אתרים, 2009, עמ' 11
^ יהודה לבנוני, כרך א', מ"חמורו של הסולטן" ל"רכבת העמק", ראשון-לציון: הוצאת "ארז הלבנון", 2015, עמ' 303
^ מר נחום לוי, הקים את עמותת "תחנת רכבת העמק", פעל לשימור תחנת הרכבת באלוראי ומדריך סיורים במקום.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33085627גשר הרכבת הטורקי על נחל הקישון

[1] על שם כפר האריסים, חַארִתִ'יֶּה, שהתקיים בסמוך עד לגאולת הקרקע על ידי יהושע חנקין. חַארִת' בערבית הוא 'חוֹרֵשׁ' – כינויו של אריס, המעבד את אדמת בעל הקרקעות וחולק עימו את יבולה.

[:0-2] דוד תירוש, רכבת העמק, החברה להגנת הטבע, 1988, עמ' 70

[3] אסף זלצר, עמק יזרעאל וכל נתיבותיה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 2007, עמ' 143

[4] ד"ר מרדכי נאור, בחזרה לרכבת העמק, ישראל: ספריית יהודה דקל המועצה לשימור אתרים, 2009, עמ' 11

[5] יהודה לבנוני, כרך א', מ"חמורו של הסולטן" ל"רכבת העמק", ראשון-לציון: הוצאת "ארז הלבנון", 2015, עמ' 303

[:2-6] מר נחום לוי, הקים את עמותת "תחנת רכבת העמק", פעל לשימור תחנת הרכבת באלוראי ומדריך סיורים במקום.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

גשר הרכבת הטורקי על נחל הקישון

תוכן עניינים

היסטוריה