לוקהיד קונסטליישן
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 | |||||||||||
| המטוס בשירות חברת אל על בשנת 1951 | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס נוסעים צר-גוף | ||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||
| יצרן | לוקהיד קורפוריישן | ||||||||||
| טיסת בכורה | 9 ינואר 1943 | ||||||||||
| תקופת שירות | 1943–1978[1] (כ־35 שנים) | ||||||||||
| צוות | 5 | ||||||||||
| נוסעים | 62-95 | ||||||||||
| יחידות שיוצרו | 856 | ||||||||||
| משתמש ראשי |
חילות האוויר של צבא ארצות הברית לאחר מכן חיל האוויר של ארצות הברית | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| תרשים | |||||||||||
_Super_Constellation_drawings.png) | |||||||||||
_off_Newfoundland,_in_March_1957.jpg)
לוקהיד קונסטליישן (באנגלית: Lockheed Constellation) הוא מטוס נוסעים צר-גוף מתוצרת לוקהיד. המטוס יוצר בין השנים 1943–1958 במפעלי החברה בברבנק, והיה אחד מכלי הטיס המהפכניים בשירות התעופה האזרחית. בסה"כ יוצרו 856 מטוסים. המטוס היה מעורב במספר גבוה של תאונות ותקריות אוויריות.
המטוס שימש גם בחיל האוויר של ארצות הברית, בעיקר כמטוס תובלה להספקת מצרכים בשנות ההסגר על ברלין. הקונסטליישן היה גם מטוסו של נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר.
פיתוח
מטוס הקונסטליישן פותח על ידי חברת לוקהיד לפי מפרט של חברות התעופה TWA ופאן אמריקן.
תצורת הכנף של הקונסטליישן התבססה על זו של מטוס הקרב P-38 לייטנינג, שפותח אף הוא על ידי לוקהיד. הזנב המשולש נבנה כדי להשיג היגוי מספק תוך הגבלת גובה ההגאים לגובהם של האנגרים באותה תקופה.
פיתוח המטוס החל בשנת 1939. אב הטיפוס טס לראשונה ב-9 בינואר 1943, ולו טווח של 3,500 מייל (5,630 ק"מ), מהירות של 550 קמ"ש, מהירות שיוט 480 קמ"ש וסייג רום של 7,300 מטר. המטוס הראשון נמסר לחברת TWA באוקטובר 1945. הטיסה המסחרית הראשונה של המטוס הייתה ב-3 בדצמבר 1945.
גרסאות
למטוס חמש גרסאות עיקריות:
- L-049 קונסטליישן: הגרסה הראשונה של המטוס. לדגם זה ארבעה תתי גרסאות: L-749A ,L-749 ,L-649 ,L-049. טס לראשונה בשנת 1943.
- L-1049 סופר קונסטליישן: לדגם זה שמונה גרסאות. טס לראשונה ב-14 ביולי 1951. בדגם זה שיפורים רבים. נבנו 564 מטוסים מדגם זה.
- L-1649 טריסטאר: טס לראשונה באוקטובר 1956. יועד לטיסות ארוכות טווח. על מנת להתחרות בדאגלס DC-7, הוגדלה בדגם זה קיבולת הדלק של המטוס. נבנו 44 מטוסים מדגם זה.
- C-69: גרסת תובלה, היה בשימוש חיל האוויר של ארצות הברית.
- לוקהיד EC-121 Warning Star: דגם שיוצר במיוחד עבור צי ארצות הברית וחיל האוויר שלה. בחייל השתמשו במטוס לשליטה ובקרה ולאיסוף מודיעין צבאי. המטוסים צוידו בהתקני ראדום.
מפעילים צבאיים
הצי ההודי
חיל האוויר האינדונזי
המטוס בחיל האוויר הישראלי
בתחילת מלחמת העצמאות רכשה ההגנה שלושה מטוסים מעודפי צבא ארצות הברית, והם הוברחו לארץ דרך פנמה ואירופה. במלחמה נטלו המטוסים חלק במבצע בלק. לאחר המלחמה נמכרו המטוסים לאל על.[2]
תאונות ותקריות
למעלה מאלף בני אדם נהרגו בתאונות ואסונות בהן היה מעורב המטוס.
- ב-11 במאי 1947 התרסקה בניו ג'רזי טיסת מבחן של TWA. ארבעת אנשי הצוות נהרגו.
- ב-28 באוקטובר 1949 התנגשה לתוך צלע הר טיסה של אייר פראנס, אחרי שני ניסיונות נחיתה כושלים בנמל התעופה בסאו מיגל שבאיים האזוריים. 37 הנוסעים ו-11 אנשי הצוות נהרגו. בין הנוסעים במטוס היו הכנרת הצרפתייה ז'ינט נבה, ואלוף האגרוף הצרפתי מרסל סרדן.
- ב-28 ביולי 1950 התרסקה טיסה של חברת התעופה הברזילאית Panair do Brasil ליד סאו לאופולדו. 46 הנוסעים ו-10 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-1 בספטמבר 1950 התרסקה טיסה 903 של TWA בוואדי אל נטרון סמוך לקהיר. 48 הנוסעים ו-7 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-22 ביוני 1951 התרסקה בליבריה טיסה 151 של פאן אמריקן. 31 הנוסעים ו-9 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-30 באוקטובר 1954 התרסקה לתוך אוקיינוס האטלנטי טיסה 57 של הצי האמריקני. כל 42 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
- ב-5 בספטמבר 1954 התרסקה טיסה 633 של KLM בשאנון, אירלנד. 28 נהרגו ו-28 ניצלו.
- ב-27 ביולי 1955 יורטה מעל בולגריה טיסה 402 של אל על. 51 הנוסעים ו-7 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-11 באפריל 1955 התפוצץ מטען חבלה בטיסה של אייר אינדיה. 16 נהרגו ו-3 ניצלו.
- ב-30 ביוני 1956 התנגשה טיסה 2 של TWA במטוס דאגלס DC-7 של יונייטד איירליינס מעל הגרנד קניון. 70 הנוסעים בקונסטליישן ו-58 הנוסעים ב-DC-7 נהרגו.
- ב-14 באוגוסט 1958 התרסקה טיסה 607-E של KLM במהלך ההמראה משאנון. 99 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
- ב-11 בינואר 1959 התרסקה טיסה 502 של לופטהנזה בעת הגישה לנחיתה בריו דה ז'ניירו. מתוך 39 הנוסעים ואנשי הצוות, שלושה שרדו.
- ב-21 בינואר 1960 התרסקה טיסה 671 של אוויאנקה במהלך הנחיתה בג'מייקה. 37 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
- ב-24 באוגוסט 1960 התרסקה במאוריציוס טיסה L-1049G של קוואנטס. מתוך 38 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על המטוס, 12 ניצלו.
- ב-16 בדצמבר 1960 התנגשה טיסה 266 של TWA שבוצעה בקונסטליישן בטיסה 826 של יונייטד איירליינס שבוצעה בדאגלס DC-8 מעל סטטן איילנד ניו יורק. בתאונה נהרגו 84 הנוסעים שהיו על המטוס של יונייטד איירליינס, 44 בטיסה של TWA ו-6 אנשים על הקרקע.
- ב-8 בנובמבר 1961 התרסקה טיסה 201 של אימפריאל איירליינס (Imperial Airlines) במהלך הנחיתה בקולומביה. 74 נוסעים ושני אנשי הצוות נהרגו.
- ב-10 במאי 1961 התרסקה טיסה של אייר פראנס באלג'יריה. 69 הנוסעים ו-9 אשי הצוות נהרגו.
- ב-15 במרץ 1962 טיסה 739 של Flying Tiger Line אבדה מעל האוקיינוס השקט ובה 107 נוסעים ואנשי צוות.
- ב-1 במרץ 1964 התרסקה בקליפורניה טיסה A901 של Paradise Airlines. כל 85 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
- ב-5 במאי 1965 התרסקה טיסה 401 של איבריה איירליינס בטנריפה האיים הקנריים. 30 נהרגו ו-19 ניצלו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לוקהיד קונסטליישן |
- אתר לוקהיד
- המטוס באתר חיל האוויר
- המטוס באתר חיל האוויר של ארצות הברית (באנגלית)
- תמונות המטוס באתר "JetPhotos"
- המטוס באתר "מרחב אווירי"
- קונסטליישן, בטאון חיל האוויר 63, נובמבר-דצמבר 1963, עמ' 43-42, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
הערות שוליים
- ^ משירות צבאי
שנות ה-90 משימוש אזרחי - ^ ראו המטוס בחיל האוויר
לוקהיד קונסטליישן35842811Q677122