חליפת ג'י

חליפת ג'י (באנגלית: g-suit) היא חליפה שלובשים טייסי קרב כדי להתמודד עם כוחות ג'י הנוצרים במהלך תמרונים חדים. החליפה יוצרת לחץ ברגליים ובכך היא מסייעת לטייס בשמירת זרימת דם סדירה למוח, ועל ידי כך להתמודד עם תופעות של אובדן ראייה ואף אובדן הכרה כתוצאה מכוחות הג'י (g-LOC).

היסטוריה

עדויות לאובדן הכרה עקב כוחות ג'י תועדו עוד בשנת 1917, אך לא זוהה להן המקור ולכן אלה נפלו בקטגוריה הכללית של אובדן הכרה. לאחר מחקר מעמיק התגלה שבעת ישיבה במטוס הדם בגוף נמשך לכיוון אליו פועל כוח הג'י, כאשר הכוח חיובי הדם שואף לרדת לרגליים, כאשר הכוח שלילי הדם שואף לעלות לראש. בעוד המקרה האחרון טומן בחובו סיכונים לא מבוטלים המקרה הראשון הוא הנפוץ יותר במהלך תמרונים והוא הגורם העיקרי לאובדן הכרה. כאשר הכוח חיובי ולחץ הדם בראש יורד, אתו יורדת כמות החמצן במוח, מה שמשפיע ישירות על התפקוד של הטייס. בהתחלה הראייה נהיית מטושטשת, אחרי זה הראייה נהיית מצומצמת (ראיית מנהרה) ואז הראייה אובדת לגמרי כאשר לאחריה האדם מאבד את ההכרה. הסיכון במצב זה של התעלפות הוא שכאשר ההתעלפות מתרחשת, אפילו אם האדם חוזר במהרה יחסית להכרה עדיין יש זמן בו הוא חסר התמצאות.

בשנת 1941 יוצרו חליפות הג'י הראשונות לשימוש טייסי ההוריקן והספיטפייר, חליפות אלה כללו נאדים מלאים במים שלא ניתנים לדחיסה, וכאשר הם נדחפו כלפי הרגליים בג'י חיובי, הם בעצם "ניפחו" את הנאדים התחתונים בחליפה ולחצו על הרגליים. טייסי חיל האוויר האמריקאי שבחנו דגם מתקדם יותר של חליפה זאת במהלך שנת 1944 פסלו אותה מחמת חוסר נוחות והעדיפו את החליפות שהשתמשו בלחץ אוויר שפותחו באותה תקופה. חליפות לחץ אלה השתמשו בלחץ אוויר ממערכות המנוע ובשסתום רגיש לג'י בשביל לנפח נאדים באגן וברגליים של הטייס.

במלחמת קוריאה טייסי כוחות האו"ם התמודדו מול טייסים רוסים וסינים על עליונות אווירית מעל "סמטת המיגים". טייסי F-86 נהנו מיתרון על יריביהם בקרבות אוויר שכן הם השתמשו בחליפות ג'י שעזרו להם להתמודד עם ההשפעות הפיזיולוגיות של הג'י על גופם, בעוד הטייסים הרוסים והסינים שטסו במטוסי מיג-15 לא השתמשו בחליפות כאלו כלל. כתוצאה מכך טייסי הקרב של כוחות האו"ם יכלו לטוס בתמרונים חדים יותר ולאורך זמן ממושך יותר מבלי להתעלף בתנאים שיריביהם לא יכלו לעמוד בהם.

מאז מלחמה זאת חליפות הג'י הפכו לציוד סטנדרטי של טייסי קרב.