לודוויג קלגס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לודוויג קלגס
riedrich Konrad Eduard Wilhelm Ludwig Klages
זרם פילוסופיה קונטיננטלית
פילוסופיית החיים
תחומי עניין אסתטיקה, אנתרופולוגיה, לימודים קלאסיים, אירוטיקה, גרפולוגיה, מטפיזיקה, פילוסופיה של ההיסטוריה, פילוסופיה של השפה, פילוסופיה של הנפש, שירה, פסיכולוגיה
עיסוק פילוסוף, פסיכולוג, גרפולוג, משורר, סופר, מרצה
הושפע מ יוהאן יאקוב באכהופן, גתה, גאורגה, איבסן, ניטשה, שופנהאואר
השפיע על אדורנו, אגמבן, בטאיי, בנימין, קורטאסר, צ'וראן, קסירר, דרידה, פוקו, האברמאס, הסה, מאן, דה מאן, לוקאץ', לאקאן, קובין, הורקהיימר

פרידריך קונרד אדוארד וילהלם לודוויג קלגס (בגרמנית: Friedrich Konrad Eduard Wilhelm Ludwig Klages ‏; 10 בדצמבר 1872 - 29 ביולי 1956) היה פילוסוף, פסיכולוג, גרפולוג, משורר, סופר ומרצה גרמני. קלגס היה מועמד פעמיים לפרס נובל לספרות, ונחשב לאחד מהוגי הדעות הגרמנים החשובים של המאה ה-20.[1] דעותיו האנטישמיות ויחסו למפלגה הנאצית נותרו שנויים במחלוקת.[2] הגותו של קלגס השפיעה באופן גורף על ההתפתחויות הגרמניות בפילוסופיה, בפסיכולוגיה, בפסיכיאטריה, בספרות ודיסציפלינות שונות אחרות.

קלגס היה דמות מרכזיתהן ב"פסיכולוגיה קרקטרולוגית" (אנ') והן באסכולת "פילוסופית החיים" (Lebensphilosophie). מרכיבים בולטים בפילוסופיה שלו כוללים את הניגוד בין חיוב החיים של ה"נשמה" (Seele) לעומת ה"רוח" (Geist); המציאות כיצירה וכפרשנות מתמשכת של תמונות חושיות, במקום רגשות; אתיקה ביוצנטרית (אנ') ולא אנתרופוצנטרית בתגובה לסוגיות אקולוגיות מודרניות ולמיליטריזם;[3] התייחסות לארוטיקה בביקורת הן על הפטריארכיה הנוצרית והן על רעיון ה"מיניות" בכלל;[4] תיאוריה של פסיכולוגיה המתמקדת בהבעה, כולל גרפולוגי; [5] ומדע לניתוח ה"אופי" שמטרתו ליישב את מודל הנפש הפרוידאני עם הפער שיצר בין יצורים חיים.[6]

מונח בולט בהגותו של קלגס הוא לוגוצנטריזם, אותו טבע מתוך התנגדות למרכזיות במסורת המערבית של הנטייה לראות במילים ובשפה ביטוי יסודי של מציאות חיצונית.[7] מונח זה השפיע על ז'אק דרידה והפך משמעותי בדקונסטרוקציה.[8] קלגס נתפס באופן דומה כמקור לתיאוריה ביקורתית,[9] אקולוגיה עמוקה,[3] פנומנולוגיה ואקזיסטנציאליזם.[10]

ביוגרפיה

חברי החוג הקוסמי של מינכן (אנ'), 1902, צילום: קארל באואר (אנ').משמאל לימין: קארל וולפסקהל, אלפרד שולר(אנ'), לודוויג קלגס, שטפן גאורגה, אלברט וורווי (אנ')

קלגס נולד ב-10 בדצמבר 1872 בהאנובר, גרמניה, בנם של פרידריך פרדיננד לואי קלגס, איש עסקים וקצין לשעבר, ואשתו מארי הלנה לבית קולסטר. בשנת 1878 נולדה אחותו הלן קלגס והשניים חלקו קשר חזק לאורך כל חייהם. בשנת 1882, כאשר קלגס היה בן תשע, נפטרה אמו מדלקת ריאות. דודתו, אידה קולסטר, עברה לגור עם המשפחה כדי לעזור לגדל את הילדים, בהתאם לדרישותיה של אמו הגוססת השכלתו המוקדמת של קלגס הייתה מסורתית וכללה עיסוק בלימודים קלאסיים ובמדעי הרוח. בעקבות זאת קלגס פיתח עניין רב בכתיבת פרוזה ושירה בעת העתיקה היוונית והגרמאנית. יחסיו עם אביו הקפדן היו מתוחים, אך חרף התגדותו של לאביו קלגס המשיך בכתיבת שירה.

בילדותו קלגס פיתח ידידות ילדות אינטנסיבית עם חברו לכיתה תיאודור לסינג, שאיתו חלק תחומי עניין נלהבים רבים.[11] קלגס נלחם כדי לשמור על ידידותם למרות האנטישמיות של אביו. לדברי לסינג, אביו של קלגס לא ראה בעין יפה את החברות של בנו עם "יהודון".[12] בשנת 1891 השלים קלגס את לימודיו והמשיך לאוניברסיטת לייפציג, שם החל את לימודיו בפיזיקה ובכימיה.[13] אביו הורה לו להמשיך בקריירה בכימיה תעשייתית. הוא לקח שני סמסטרים בלייפציג, בשנים 1891–1892, ולאחר מכן סמסטר אחד ב-Technische Hochschule Hannover (כיום אוניברסיטת הנובר), במהלך 1892–1893.[14]

קלגס עבר למינכן ב-1893, והמשיך את התואר הראשון שלו באוניברסיטת מינכן.[15] באותה שנה הצטרף Chemisches Institut, מעבדה שנוסדה באוניברסיטה על ידי אדולף פון באייר בשנת 1975.[16] לצד לימודיו, הוא עסק בסצנה התרבותית בשוואבינג, המחוז הבוהמי של מינכן.[13]

בשנת 1894 פגש קלגס את המשורר והפסל הנס בוסה, אשר ייסד לאחרונה את ה- Institut für wissenschaftliche Graphologie (המכון לגרפולוגיה מדעית). ניתוח כתב יד, או גרפולוגיה, היה באותה תקופה דיסציפלינה מכובדת; בוסה התבקש מדי פעם לתת עדות מומחה בתיקי משפט, והתשוקה שלו לנושא משכה אליו את קלגס. [17] אישים נוספים שנכנסו לחיי קלאגס בזמן זה כוללים את הפסיכיאטר גאורג מאייר, המשורר שטפן גאורגה, הקלאסיקאי אלפרד שולר והסופר פרנציסקה זו רונטלו.[18]

לאחר שסיים את לימודיו, המשיך קלגס בעבודתו ככימאי והחל להכין את עבודת הדוקטורט שלו בהדרכת אלפרד איינהורן.[16] כתביו של קלגס בפרוזה ובשירה החלו להופיע ב- Blätter für die Kunst, פרסום בכתב עת בבעלותו של שטפן גאורגה.[13]

בשנת 1896 הקימו קלגס, מאייר ובוסה מוסד גרפולוגי חדש, ה- Deutsche Graphologische Gesellschaft (החברה הגרפולוגית הגרמנית).[17]

חברותו המוקדמת של קלגס עם תיאודור לסינג הגיעה לקיצה ב-1899. שניהם יכתבו מאוחר יותר על עומק מערכת היחסים שלהם והשפעתם זה על זה - אם כי היבטים רבים, כמו ההשפעה הגזעית על החברות ביניהם, נותרו לא ברורים.[19]

בשנת 1900 קיבל קלגס את הדוקטורט שלו בכימיה מאוניברסיטת מינכן ; מכיוון שהכימיה עברה שבע שנים קודם לכן מהפקולטה לרפואה, קלגס קיבל את ההסמכה שלו כדוקטורט לפילוסופיה (PhD) ולא כדוקטורט רפואי (MD).[20] קלאג' פרסם את עבודת הגמר שלו "Tempt at a Synthesis of Menthone" בשנת 1901. [16]

בשנת 1914 עם פרוץ המלחמה עבר קלגס לשווייץ והתפרנס מכתיבתו ומהרצאותיו.

הוא חזר לגרמניה בשנות ה-20 ובשנת 1932 הוענקה לו מדליית גתה לאמנות ומדע. עם זאת, עד 1936 הוא היה מותקף מצד השלטונות הנאציים בגלל חוסר תמיכה במפלגה וביום הולדתו ה-70 ב-1942 הוקע על ידי עיתונים רבים בגרמניה.

לאחר המלחמה הוא זכה לכבוד על ידי הממשלה החדשה, במיוחד ביום הולדתו ה-80 ב-1952.

הגותו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

הגותו של קלגס נתפסת לעיתים קרובות כמקשרת בין פרידריך ניטשה וחלק ניכר מהפילוסופיה הקונטיננטלית העכשווית.[4] יורגן הברמאס, מתאר את הפילוסופיה שלו כ"אנטי-גייסט" (geistfeindlichen).[21] בהקשר זה, קלגס נתפס גם כדמות חלוצית של ביקורת נגד התפיסה ההגליאנית של הרוח (Geist) כמזיקה ל"חיוב החיים"(אנ') במובן הניטשאני.[4]

הבחנה זו בין רוח לבין נשמה נקשרה גם בתפיסותיו האנטישמיות:

היהדות היא הסוכן המובהק של הרוח והיהודי הוא האויב של החיים.[22]

חלק ניכר מעבודותיו של קלגס עושה שימוש בשפה גרמנית פילוסופית מדויקת ביותר וכן בטרמינולוגיה אזוטרית מדי פעם. [23]

הוא יצר תיאוריה שלמה של גרפולוגיה ויהיה קשור זמן רב למושגים של רמת צורה, קצב ופרשנות דו-קוטבית. יחד עם פרידריך ניטשה והנרי ברגסון הוא שותף להתפתחות ההפנומנולוגיה האקזיסטנציאלית. הוא גם טבע את המונח לוגוצנטריות בשנות ה-20.[24]

כפילוסוף, קלגס לקח את הנחות היסוד הניטשיאניות של פילוסופית החיים למסקנות הקיצוניות ביותר שלהן. הוא הבחין בין נשמה (Seele) הקשורה בחיוב החיים לבין "הרוח" (Geist; Mind) שהורס את החיים. הרוח ייצג את כוחות הרציונליזציה המודרנית, התעשייתית והאינטלקטואלית, בעוד שהנשמה ייצג את האפשרות להתגבר על אינטלקטואליות מנוכרת לטובת שורשיות ארצית חדשה.[25] לאחר מותו, הפילוסוף הגרמני יורגן הברמאס דחק שלא להשאיר את ההתפתחויות של קלגס בתחומי האנתרופולוגיה והפילוסופיה של השפה מכוסה מאחורי המטאפיזיקה האניגמטית והפילוסופיה האפוקליפטית של ההיסטוריה שלו. הברמאס אפיין את מחשבתו של קלגס בהקשר זה כמקדימה את זמנה.[21]

השפעת קלאגס הייתה נרחבת ובין מעריציו הגדולים היו בני דורו כמו הפילוסופים היהודים ולטר בנימין וארנסט קסירר, הפילולוג ולטר פ. אוטו והסופר הרמן הסה.[26]

חיים אישיים

זוגיות ומיניות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

דת והשקפות פוליטיות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

קלגס, כמו פרידריך ניטשה, היה ביקורתי כלפי הנצרות, כמו גם למה ששניהם ראו כשורשיה ביהדות.[27] ניתן לראות בכמה מהצהרותיו המוקדמות על היהדות בהקשר זה רק התקפות מצועפות על הנצרות, השואבות קווי דמיון נוספים לניטשה ולוולטר.[4]

לפי פול סי בישופ, במישור אחד, ניתן לראות בקלאגס קריאה לחזרה לפוליתאיזם או לפנתיאיזם, מכיוון שיש זיקה משמעותית בין השקפתו לבין הקוסמוגוניה של היוונים הקדמונים, שראו כל חלק בנפרד בהעולם במונחים פנתאיסטיים ופגאניים. עם זאת, הוא מסיק שדעותיו הדתיות של קלגס בהקשר זה חייבות להישאר שאלה פתוחה.[28] חוקרים אחרים כמו ג'וזפסון-סטורם מתייחסים לקלאגס כנאו-פגאני.[29]

קלגס זוהה במידה רבה כא-פוליטי, וכאקולוגיסט עמוק בעמדתו הביו-אתית, פמיניסט בדחייתו של הפטריארכיה הנוצרית, וכפציפיזם בעמדתו האנטי-מלחמתית הנחרצת על המעורבות הגרמנית במלחמות העולם הראשונה והשנייה.[30] למרות התנגדותו למיליטריזם הפשיסטי,[4] בין ההאשמות הנפוצות ביותר נגד קלגס היא התפיסה שהוא אהד את הנאציזם.[31] נעשו ניסיונות להדיח את קלאגס בנימוקים אלה בשל הכללתו של התבטאויות אנטישמיות, בעודו תחת שלטונו של גרמניה הנאצית. בהקדמה לספרו של אלפרד שולר משנת 1940 של "Nachlass" קלגס ם מוצב בין הוגי המהפכה השמרנית.[32] אולם קלגס היה, כפי שקובע בישופ, "לא היה הוגה דעות אנטישמי מיסודו, לא פילוסוף ימני, ולא נאצי". [33] עם זאת חוקרים כמו ניצן ליבוביץ, סטאות' וטרנר רואים בקלאגס אנטישמי.[34] כמו כן, ההיסטוריון ג'וזפסון-סטורם קובע כי "כיהודי אמריקאי שאיבד משפחה מורחבת בשואה, אני אישית מוצא את [האנטישמיות היא] החלק המגעיל והנתעב ביותר ביצירתו של קלגס".[35] בישוף מציין עוד שניתן לייחס דעות כאלה על קלגס לפרשנויות של ההוגים המרקסיסטים היהודים ארנסט בלוך וג'רג' לוקאץ', ולאחר מכן אומץ על ידי הימין החדש האירופי.[36] בהתייחס לסוגיית האנטישמיות, כתב קלגס:

מעולם לא תמכתי בטענה שהגדולות של הנאצים שייכת לגזע עליון. עם זאת, עלי להוסיף גם שסירבתי בעקביות לקבל את הטענה של גזע אחר כמו העם הנבחר. היוהרה זהה בשני המקרים, אך עם ההבחנה החשובה הזו: לאחר מלחמה נגד האנושות במשך יותר משלושת אלפים שנה, השיגה היהדות סוף סוף ניצחון מוחלט על כל אומות העולם.[37]

ביבליוגרפיה

קלגס כתב 14 ספרים ו-60 מאמרים בין 1910 ל-1948, והיה שותף לעריכת כתבי העת Berichte ‏(1897–1898) ו-Graphologische Monatshefte עד 1908.

בתרגום לאנגלית

  • — (1921). On the Nature of Consciousness [Vom Wesen des Bewusstseins]. תורגם ע"י Elliott, Kasey J. (translated from the 1st & 2nd ed.). Anarch Books (פורסם ב-2021). ISBN 979-8500264039.
  • — (1922). Of Cosmogonic Eros [Vom kosmogonischen Eros]. תורגם ע"י Kuhn, Mav. Theion Publishing (פורסם ב-2019). ISBN 978-3-9820-6540-3.
  • — (1926). The Science of Character [Grundlagen der Charakterkunde]. תורגם ע"י Johnston, Walter H. (translated from the 5th & 6th ed.). London: Unwin Brothers (פורסם ב-2018).
  • — (n.d.). The Biocentric Worldview: Selected Essays and Aphorisms. תורגם ע"י Pryce, Joseph D. Arktos Media (פורסם ב-2013). ISBN 978-1-9071-6661-7.
  • — (n.d.). Cosmogonic Reflections: Selected Aphorisms. תורגם ע"י Pryce, Joseph D. Arktos Media (פורסם ב-2015). ISBN 978-1-9105-2441-1.

יצירות נבחרות בגרמנית

  • Vom Wesen des Bewusstseins (1921)
  • Vom kosmogonischen Eros (1922)
  • Die Grundlagen der Charakterkunde (1926)
  • Der Geist als Widersacher der Seele (1929–32)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לודוויג קלגס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ L'Agora 2014.
  2. ^ Bishop 2017, p. 32; Pryce 2013, § National Socialist Germany, World War II, and their aftermath; Schlicht 2020.
  3. ^ 3.0 3.1 Pryce 2013, § Works of maturity.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Josephson-Storm 2017.
  5. ^ Lebovic 2013, p. 119.
  6. ^ White 1967: "His most important work was directed toward the formulation of a science of character that would reestablish the undifferentiated union of the life forms that had been ruptured by the emergence of ego in the human species."
  7. ^ Beyler 2015; Collins 2014.
  8. ^ Josephson-Storm 2017, p. 221; Lebovic 2013, p. 87.
  9. ^ Josephson-Storm 2017, pp. 20, 209; Stauth & Turner 1992.
  10. ^ Bishop 2017, pp. i–xxiii, 91.
  11. ^ Bishop 2017, pp. 2–3; Pryce 2013, § The early years.
  12. ^ Lebovic 2013, p. 24.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 Pryce 2013, § The early years.
  14. ^ Bishop 2017, p. 3; Lebovic 2013, p. 24.
  15. ^ Bishop 2017, p. 3; Pryce 2013, § The early years.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Bishop 2017, p. 3.
  17. ^ 17.0 17.1 Bishop 2017, p. 5.
  18. ^ Bishop 2017, pp. 5, 13; Pryce 2013, § The early years.
  19. ^ Kotowski 2000, p. 7.
  20. ^ Bishop 2017, p. 3; Lebovic 2013, p. 25; White 1967.
  21. ^ 21.0 21.1 Der Spiegel 1966.
  22. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         התודעה הציונית עוד לא גמרה לבעוט באלוקים וכבר היא מחפשת את הדרך חזרה. או: האומנם חוזה המדינה היה ברוך שפינוזה, באתר הארץ
  23. ^ Bishop 2017, p. 51; Josephson-Storm 2017.
  24. ^ Josephson-Storm 2017, pp. 214, 221–222.
  25. ^ Aschheim 1992, pp. 80–81.
  26. ^ Bishop 2017, p. 93.
  27. ^ Bishop 2017, pp. 24, 35.
  28. ^ Bishop 2017, p. 102.
  29. ^ Josephson-Storm 2017, p. 20.
  30. ^ Josephson-Storm 2017; Pryce 2013, § Works of maturity.
  31. ^ Bishop 2017, p. 32: "Difficult, because one of the most commonly heard charges made against Klages is that he sympathized with the National Socialists. As we shall see, however, nothing could be further from the truth."
  32. ^ Lebovic 2013.
  33. ^ Bishop 2017, p. xix.
  34. ^ Lebovic 2013; Stauth & Turner 1992.
  35. ^ Josephson-Storm 2017, p. 225.
  36. ^ Bishop 2017, pp. xviii–xix.
  37. ^ Schroder, Hans Eggert (1966). Ludwig Klages, Die Geschichte Seines Lebens (in German) (published 1992). מסת"ב 978-3-41600-8501.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34063172לודוויג קלגס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לודוויג_קלגס&oldid=2145562"