ארנסט בלוך (פילוסוף)
 | |
| לידה | 8 ביולי 1885 |
|---|---|
| פטירה | 4 באוגוסט 1977 (בגיל 92) |
| זרם | מרקסיזם |
| תחומי עניין | אוטופיה, מטאפיזיקה, אתיקה, אונטולוגיה |
| הושפע מ | הגל, מרקס, קרל מאי, מאהלר |
| השפיע על | רודי דוצ'קה, עמנואל לוינס, צבי טאובר |
ארנסט סימון בלוך (בגרמנית: Ernst Simon Bloch, 8 ביולי 1885 – 4 באוגוסט 1977) היה פילוסוף יהודי גרמני מרקסיסטי בעל השפעה, המכונה, על שם הפילוסופיה האוטופית שלו, "פילוסוף התקווה".
הושפע עמוקות ממשנתם הפילוסופית של הגל ושל קרל מרקס, ומרעיונותיו של הסופר הגרמני קרל מאי. התעניין גם במוזיקה, בפרט ביצירותיו של המלחין היהודי-אוסטרי גוסטב מאהלר, ובאומנות, בעיקר בזרם האקספרסיוניסטי.
ביוגרפיה
בלוך נולד בלודוויגסהאפן, עיר בריינלנד-פפאלץ שבגרמניה, כבן למשפחה יהודית מתבוללת. אחרי לימודי הפילוסופיה נשא ב-1913 לאלזה ון סטריצקי, בת למשפחת מבשלי שיכר, שמתה ב-1921. נישואיו השניים, עם לינדה אופנהיימר, נמשכו מספר שנים, ואשתו השלישית הייתה קרולה פיוטרובסקה, אדריכלית פולנית, אותה נשא ב-1934 בווינה.
במלחמת העולם השנייה נמלטה משפחת בלוך לשווייץ, ומשם לצרפת, צ'כוסלובקיה וארצות הברית. כמרקסיסט, חזר בלוך לגרמניה המזרחית ב-1949 ופיתח את משנתו הפילוסופית בלייפציג, שם הוזמן להרצות באוניברסיטה. אך המרקסיזם האוטופי שלו לא התיישב עם תפיסת העולם ששלטה באותן שנים במזרח גרמניה, ובסופו של דבר, עם בניית חומת ברלין ב-1961, הוא עקר למערב. וכך, למרות שנשאר נאמן לקרל מרקס מבחינה פילוסופית, עמדותיו נותרו מחוץ למסגרת הרשמית של הקומוניזם, והשפעתו הייתה בעיקר על פילוסופים מערביים. הוא עבר לגור בטיבינגן, עיר בבאדן-וירטמברג שבגרמניה המערבית, נמנה עם סגל המרצים באוניברסיטה שלה.
משנתו הפילוסופית
הפילוסופיה של בלוך היא פילוסופיה של תקווה ואוטופיה, החדורה באידיאלים הומניים ואתיים, ורואה את ההיסטוריה כשואפת לגאולה, בהשפעת רעיון המשיחיות היהודי.
למול הפילוסופיות הפוזיטיביסטיות ששלטו בתקופתו, שרוממו את מעמדו של המדע, ואף למול המרקסיזם הקלאסי העוסק ברעיונות התרבות המדעית השלטת, הציב בלוך פילוסופיה שהיא "מטאפיזיקה של תהליכים", החותרת ללא-הרף כלפי "הדבר-שעדיין-אינו-בנמצא", הצף מתחת לדיכוי החברתי הקיים ומספק מקור השראה לפעולות מהפכניות למען האחר. למציאות הנוכחית אין משמעות ומובן אלא בהיותם כפופים לשאיפה להשתחררות, ולחתירה אל הישועה. העתיד הלא-ממומש, המצטייר כמושלם ושונה מכל האידיאלים שלא מומשו בעבר, הוא המעניק להווה את משמעותו הנכונה והאתית.
בדומה לתורת ההוויה הגרמנית, ביסס גם בלוך את הפילוסופיה שלו על האונטולוגיה, אך לטענתו, החיפוש האונטולוגי אחרי ההיות מותנה בעבודה מהפכנית מעשית. במסגרת זו נתפס העולם כבלתי מושלם כיון שהעבודה לתיקונו טרם הושלמה; החרדה מפני המוות נתפסת כחרדה מפני הפסקת העבודה לפני שהיא הושלמה, שמשמעותה היא שבעצם לא היו חיים כלל; וככלל - ה"היות-אדם" משמעותו היא "היות-עובד", העוסק כל הזמן בהוצאה של הבלתי-מושלם אל הפועל.
התנופה המניעה את העבודה, היא השאיפה האוטופית לעולם מושלם, שבו לא יתקיימו הבדלי מעמדות, והאדם ועבודתו לא ייחשבו סחורות. את התרבות כולה ראה בלוך כמי שהעולם המושלם נראה באופק שלה, ומהווה לה מקור השראה.
בלוך מוצא שלפעמים חודרת קרן אור מן האוטופיה אל ההווה, והאדם נחשף להבל שברגשותיו הסובייקטיביים, אפילו הקיומיים שבהם, כמו הגדולה והחרדה מפני המוות, ואת מקומם של רעיונות אלו תופסת השאיפה לכונן בהווה "מעון", שתהיה בו הטרמה של העולם המושלם. מצב זה מכונה על ידו "השתוממות", והוא יכול להתעורר גם על ידי מאורעות פעוטים לכאורה, כמו התבוננות בצורה שבה עלה רועד ברוח, ביופייה של מנגינה, בחיוך של ילד ובמילה. במצב זה בטלה אפלת הסובייקט בפני מלאותה של התוחלת, וכשהאדם מגיע למצב זה אין הוא חרד מפני המוות, מפני התאיינות הסובייקט, וההיות האישי הוא מושלם ומוצלח, בלי מלנכוליה.
עקרונות יהודיים שולבו במשנתו הפילוסופית במוצהר: הוא סבר שרק היהדות מסוגלת לשלב את המטאפוליטיקה בפוליטיקה, ורק היא יכולה לאפשר את הדיאלקטיקה שבין הקודש ובין החול, בין האוטופי ובין הממשי. הוא מצטט בהקשר לכך את דברי האר"י, ש"כל ששת האלפים (שנות העולם) הם כדמיון ששת ימי החול המכינים את המזון ליום השבת"[1].
השפעתו
משנתו של בלוך השפיעה רבות על מארגני מרד הסטודנטים בגרמניה בשנת 1968 שנטו לרעיונות מרקסיסטיים. דבריו מצוטטים על ידי יירגן מולטמן בספרו Theology of Hope (ניו יורק 1967), על ידי רודי דוצ'קה ועל ידי ארנסטו באלדוצ'י.
כמו כן השפיע בלוך על פילוסופיית האתיקה-של-האחר של עמנואל לוינס, שראה במשנתו את הצעד הראשון למעבר מאונטולוגיה סובייקטיבית לאונטולוגיה אתית, הפועלת למען האחר. בקורס שהעביר במהלך השנה האקדמית 1975-1976, שראה אור בשם "המוות והזמן", הוקדשו שלושה שיעורים לעיון ברעיונותיו של בלוך ופיתוחם למשנתו של לוינס. גם בספרו של לוינס "על אלקים העולה על הדעת" מופיע מאמר המוקדש להגותו בשם "על המוות במחשבתו של ארנסט בלוך".
ספריו
בלוך היה סופר פורה. ספרו החשוב ביותר הוא "עקרון התקווה" (The Principle of Hope), שנכתב בין השנים 1938-1947, בשנים הבודדות שהתגורר בארצות הברית, בניו המפשייר ובקיימברידג'. בתחילה תכנן לקרוא לספר "חלומות לחיים טובים יותר". הספר, בן שלושת הכרכים, מסכם באופן אנציקלופדי את האופנים השונים של החיים בטבע מתוך תקווה לעתיד חברתי אוטופי.
בלוך כתב ספרים רבים נוספים, וחלקם תורגמו לעברית על ידי דוד ארן, תחת הכותר "כתבים נבחרים - ארנסט בלוך" (תל אביב: ספריית פועלים, 1987). רשימת הספרים המלאה בגרמנית (בסוגריים: השם בתרגום לאנגלית):
- Geist der Utopie (1918) (trans.: The Spirit of Utopia, Stanford, 2000)
- Thomas Müntzer als Theologe der Revolution (1921) (Thomas Müntzer as Theologian of Revolution)
- Spuren (1930) (trans.: Traces, Stanford University Press, 2006)
- Erbschaft dieser Zeit (1935) (Bequest of this Time)
- Freiheit und Ordnung (1947) (Freedom and Order)
- Subjekt-Objekt (1949)
- Christian Thomasius (1949)
- Avicenna und die aristotelische Linke (1949) (Avicenna and the aristotelian Left)
- Das Prinzip Hoffnung (3 vols.: 1938–1947) (trans.: The Principle of Hope, MIT Press, 1986)
- Naturrecht und menschliche Würde (1961) (trans.: Natural Law and Human Dignity, MIT Press 1986)
- Tübinger Einleitung in die Philosophie (1963) (The Tübingen Introduction in Philosophy)
- Religion im Erbe (1959-66) (trans.: Man on His Own, Herder and Herder, 1970)
- Atheismus im Christentum (1968) (trans.: Atheism in Christianity, 1972)
- Politische Messungen, Pestzeit, Vormärz (1970) (Political Measurements, the Plague, Pre-March)
- Das Materialismusproblem, seine Geschichte und Substanz (1972) (The Problem of Materialism, Its History and Substance)
- Experimentum Mundi. Frage, Kategorien des Herausbringens, Praxis (1975) (Experimentum Mundi. Question, Categories of Realization, Praxis)
לקריאה נוספת
- "כתבים נבחרים - ארנסט בלוך", ספריית פועלים, תל אביב 1987.
- האנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית, רסלינג 2007, א, עמ' 148-149 (ג"מ ברנסטיין).
- עמנואל לוינס, המוות והזמן, רסלינג 2007, עמ' 125-147.
- עמנואל לוינס, על אלקים העולה על הדעת, רסלינג 2013, עמ' 46-56.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
24012043ארנסט בלוך (פילוסוף)