תיאודור לסינג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. תיאודור לסינג (בגרמנית: Theodor Lessing; 8 בפברואר 1872, הנובר – 30 באוגוסט 1933, מריינבאד, צ'כוסלובקיה) היה פילוסוף ופובליציסט יהודי-גרמני שחי בגרמניה. נרצח על ידי הנאצים.
חייו
תיאודור נולד למשפחה יהודית מתבוללת בהנובר. אביו היה רופא, ואמו הייתה בת למשפחת בנקאים. עם סיום לימודיו בגימנסיה החל ללמוד רפואה באוניברסיטאות פרייבורג, בון ולבסוף מינכן, שם החליט ללכת אחר נטיות לבו ופנה ללמוד ספרות, פילוסופיה ופסיכולוגיה. את לימודי הפילוסופיה סיים בדיסרטציה על הלוגיקן הרוסי אפריקן ספיר (Afrikan Spir).
במהלך לימודיו התנצר; מאוחר יותר חזר לחיק היהדות בעקבות אירוע אנטישמי שחווה במוסד האקדמי שבו לימד, הפך לציוני נלהב, ואף ביקר בארץ ישראל.
בשנת 1925 הוא כתב מחקר אופי על המועמד לנשיאות, פאול פון הינדנבורג, שבו הזהיר מפני בחירה באיש. את הינדנבורג עצמו הוא תיאר כאיש לא מתוחכם, חף מיומרות אינטלקטואליות, אולם מאחוריו עלולים לפעול כוחות פוליטיים מסוכנים. מאמר זה הקנה לו את שנאת האופוזיציה הלאומנית הגרמנית וקבוצות אתניות שונות. סטודנטים הקימו ועדה למאבק בלסינג, הם קראו להחרים את הרצאותיו, ושיבשו אותן באלימות. לבסוף אף הופסקה עבודתו כמרצה ונאסר עליו להרצות.
בשנת 1930, שלוש שנים לפני עליית היטלר לשלטון פרסם ספר שעורר הדים רבים בשם "השנאה-העצמית היהודית" (Der jüdische Selbsthaß), שבו ניסה להסביר את תופעת השנאה העצמית היהודית – משכילים יהודים אנטישמיים אשר הסיתו כלפי העם היהודי ואשר ראו ביהדות את מקור הרוע בעולם.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-30 בינואר 1933, לסינג החל לתכנן את בריחתו מגרמניה. ב-1 במרץ נמלט עם אשתו אדה לעיר מריינבד שבצ'כוסלובקיה, משם המשיך בפעילות העיתונאית שלו בעיתונים מקומיים בשפה הגרמנית. בחודש יוני 1933 הופצה הודעה בעיתונים הסודטים בצ'כוסלובקיה שהבטיחה פרס לכל מי שיחטוף וימסור את לסינג לשלטונות הגרמניים. ב-30 באוגוסט 1933 ירו בו המתנקשים הנאצים מקס רודולף אקרט, רודולף זישקה וקארל הונל דרך חלון חדר העבודה שלו ופצעו אותו אנושות. למחרת הוא מת מפצעיו בגיל 61 בבית החולים במריינבאד. הרוצחים נמלטו לגרמניה הנאצית.
הגותו - מקור השנאה העצמית היהודית
המוסר היהודי המפותח הוא גם המפתח לפתולוגיה של השנאה האוטו-אנטישמית. האדם אינו רוצה לדעת רק מהי הסיבה לאסונות הפוקדים אותו, אלא גם מדוע. בעוד מרבית האנושות תזקוף את האשמה לפתח האחר – האויב – היהודי מקבל על עצמו אשמה, משום שהוא רואה בכל אסון עונש שהוא בד בבד כפרה על חטא. תכונה זו מקורה באלפי שנות סבל.
סיבה נוספת לשנאה העצמית נעוצה בסביבה הלא-יהודית. תהליך הדמוניזציה של הקורבן הוא תהליך פסיכולוגי שכיח כדי להתגבר על נקיפות מצפון על עוול שנעשה. האדם מחפש סיבה להצדיקו. 2,000 שנה של רדיפה נוצרית שינו משהו במהות הפנימית היהודית עד שגם היהודים השתכנעו שהעוולות מגיעות להם, ובלשונו של לסינג: ”כדי להפוך בן אדם לכלב צריך רק לקרוא לו מספיק זמן 'כלב שכמוך!'”
מכתביו
- השנאה-העצמית היהודית (Der jüdische Selbsthaß), ברלין: יודישער פערלאג, 1930 (ניתן להורדה בארכיון האינטרנט)
לקריאה נוספת
- פרדריק גרונפלד, נביאים בבלי כבוד, הוצאת עם עובד, 1982.
- יותם חותם, "גנוסיס מודרני וציונות: משבר התרבות, פילוסופית החיים והגות לאומית יהודית", הוצאת מאגנס, 2007.
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
טקסט בוויקיטקסט: תיאודור לסינג (בגרמנית) |
- תיאודור לסינג, השנאה העצמית היהודית (1930), נתיב ינואר 2004
- אליקים העצני, מאמר על משנתו של תיאודור לסינג, נתיב ינואר 2004
- לוראן כהן, אותה אשמה, ארץ אחרת, גיליון 7 (מובא ב-ynet, 6 במרץ 2009)
25390908תיאודור לסינג