אלפבית פרוטו-כנעני
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
 |
חסר בערך זה מידע יהודי/תורני מהותי. פירוט: מקורות הכתב העברי האשורי.
| |
| חסר בערך זה מידע יהודי/תורני מהותי. פירוט: מקורות הכתב העברי האשורי. |
|
התפתחות האלפבית העברי | |||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
האלפבית הפרוטו-כנעני (בעבר כונה גם אלפבית פרוטו-סינאי[1]) מציע שיטת כתיבה חדשה לחלוטין שלא הייתה ידועה באף אחד מהכתבים בני התקופה. מקורו של אלפבית זה הוא הכתב ההירוגליפי המצרי ששימש השראה וחומר גלם לממציאי הכתב הכנענים.
השלב הקדום ביותר של הכתב הפרוטו-כנעני היה ככל הנראה הכתב הפרוטו-סינאי שהומצא ופותח בהשראת ההירוגליפים המצריים. כתב זה מתוארך על פי גארדינר וגולדווסר למאה ה-19 לפני הספירה, ואילו על ידי אחרים למאה ה-15 לפני הספירה. כתובות ואדי אל-חול שמתאורכות על ידי החופר ג'ון דארנל למאה ה-18 לפנה"ס מקבילות בזמנן, או תארוכן מאוחר במעט מזה של הכתובות הפרוטוסינאיות.
האלפבית הפרוטו-סינאי היה בשימוש בחצי האי סיני. ממצאים עם אלפבית דומה התגלו בלבנט ומתוארכים החל מהמאה ה-18 לפנה"ס עד למאה ה-13 לפנה"ס ונקראים האלפבית הפרוטו-כנעני. האלפבית הפרוטו-סינאי וממשיכו הפרוטו-כנעני מהווה את המקור לכל האלפביתים המשמשים כיום.[2] הוא היה הבסיס של האלפבית הפיניקי, שהושאל אחר כך על ידי היוונים וממנו התפתחו שאר האלפביתים המוכרים כיום.
האלפבית העברי הוא אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני אשר נוצר, בדומה לכתב הפיניקי והארמי, באלף הראשון לפני הספירה.
גילוי הכתב הפרוטו-סינאי בסרביט אל-ח'אדם
כתובות פרוטו סינאיות התגלו לראשונה בחורף 1905-1904 בסיני, על ידי הילדה פטרי ובעלה פלינדרס פיטרי. הכתובות, שנמצאו בהר בסיני באתר בשם סרביט אל-ח'אדם, היו כמעין גרפיטי, או מנחות שהושארו במקדש עבור האלה חתחור ('בעלת' בשמה הכנעני). בהר היו מכרות טורקיז רבים, אשר בהם עבד מספר רב של "אסייתים", דוברי כנענית.
הכתובות נמצאו בין מספר רב מאוד של כתובות הירוגליפיות מצריות. הכתובות הכנעניות באלפבית הפרוטו-סינאי נמצאו חרוטות בסלעים ליד מכרות הטורקיז ולאורך הדרכים המובילות אל המקדש. ארבע כתובות נמצאו במקדש, על שתי צלמיות קטנות ממדים, על פסלון דמוי אדם יושב ועל פסלון קטן בצורת ספינקס. בשנת 1916 פיצח אלן גרדינר חלקית את משמעות הכיתוב באמצעות הביטוי "לבעלת" l bʿlt .
הספינקס הכיל כיתוב בשתי שפות: מצרית וכנענית, וכך היה ניתן לפענח את משמעות האותיות של הכתב הפרוטו-סינאי בעזרת הכתוב במצרית. האגיפטולוגית אורלי גולדווסר מאמינה כי הכתב הכנעני הומצא בעת כהונתו של המלך אמנמחת השלישי מהשושלת ה-12.[3]
האותיות
כאמור, מקור האותיות הוא בהירוגליפים המצריים, אך אין משמעות הדבר שהן נשארו בהגייתן המקורית. כך למשל סימן המים המצרי (מים) המצרי הפך לאות 'מ' (מים) וסימן הראש המצרי לאות 'ר'. הרעיון של הממציאים היה לתת שמות בכנענית לציורים המצריים ולקחת מן השם את העיצור הראשון בלבד (העקרון האקרופוני). למשל, את ציור הראש המצרי הם קראו כמילה 'ראש' בכנענית. אולם, ברגע שהציור הפך לאות, הוא עומד עבור הצליל 'ר' בלבד.
סדר האותיות לא ידוע, אבל ההשערה היא שהוא לא היה שונה בהרבה מסדר האותיות בכתב האלפבית האוגריתי, שהומצא כמה מאות שנים לאחר מכן, בהשפעת האלפבית הפרוטו-כנעני. נמצאו עדויות לשני סדרים לכתב האלפביתי האוגריתי האחת "אבגד" והשנייה "הלחמ". את "צאצאי" הסדר השני ניתן למצוא עד היום בכתב געז.
באלפבית הפרוטו-כנעני היו בין 27 ל-30 אותיות. כיוון הכתיבה לא היה אחיד, וצורת הסימנים לא הייתה אחידה. ניתן היה לכתוב בכיוונים שונים. כמו כן בסביבות המאה ה-13 כנראה סופרים החלו בכתיבת כתובות בכתב האלפביתי הפרוטו-כנעני, בסביבות אזור לכיש. כתובות אלו מתחילות לאבד את צורת התמונה הברורה של האותיות הפרוטו-סינאיות. האותיות קיבלו צורה זוויתית יותר, שנקראת 'ליניארית'. באלף הראשון לפני הספירה נקבע כיוון הכתב בצורה אופקית מימין לשמאל. את צורת הכתב הזאת מכנים בשם "הכתב הפיניקי".[2]
| אות פרוטו-כנענית | שם ופירושו | אות פיניקית | מקבילה עברית | ערך ב-IPA |
|---|---|---|---|---|
 |
"אַלְפּ" (פר/שור, אֶלֶף בלשון המקרא) |  |
א | ʔ |
 |
"בֶּת" (בית) |  |
ב | b |
 |
"גַּמְל" (מקל זריקה) |  |
ג | g |
  |
"דִּיגּ" (דג), או "דַּלְתּ" (דלת) |  |
ד | d |
 |
"הַוְ"/"הְלּ" (הילול, להריע) |  |
ה | h |
 |
"וַו" (וו) |  |
ו | w |
 |
"זַיִן"/"זִיק" (כְּלִי זַיִן = כלי נשק/אזיקים) |  |
ז | z |
 |
"חֶת" (חצר או חוּט תפור) |  |
ח | ħ |
 |
"טֵת" (גלגל הטווייה[4], השווה שורש עברי ט-ו-ה) |  |
ט | tʼ או tˤ |
 |
"יַד" (יד) |  |
י | j |
 |
"כַּפּ" (כף יד) |  |
כ | k |
 |
"לַמְד" (מלמד בקר) |  |
ל | l |
 |
"מֶם" (מים) |  |
מ | m |
 |
"נוּן"/"נַחְשׁ" (דג = נוּן בארמית/נחש) |  |
נ | n |
 |
"סַמֶךּ" (יתד אוהל/סומכה, אדרה של דג) |  |
ס | s |
 |
"עֶן" (עין) |  |
ע | ʕ |
 |
"פֵּה" (פה) |  |
פ | p |
 |
"צַד" (צמח/שתיל, קרס דיג של ציד) |  |
צ | sʼ או sˤ |
 |
"קוֹפּ" (קוף המחט) |  |
ק | kʼ או q |
 |
"רַאשׁ" (ראש) |  |
ר | r |
 |
"שֵׁן" (שן) |  |
ש | ʃ |
 |
"תַּו" (תו/סימן) |  |
ת | t |
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלפבית פרוטו-כנעני |
- Alan. H. Gardiner. 1916. “The Egyptian Origin of the Semitic Alphabet”, JEA 3: 1–16. Alan. H. Gardiner. 1961. “Once Again the Proto- Sinaitic Inscriptions”, JEA 48: 45–48.
- יוסף נוה, 1989. ראשית תולדותיו של האלף בית, ירושלים .
- Sass, Benjamin. 1988. The Genesis of the Alphabet and its Development in the Second Millennium B.C. Wiesbaden.
- Sass, Benjamin. 2004-2005. “The Genesis of the Alphabet and Its Development in the Second Millennium B.C. — Twenty Years Later.” De Kêmi à Birît Nâri 2: 147–166.
- אורלי גולדווסר, יציאת מצרים של הכתב, באתר הארץ, 12 באפריל 2012
- גדעון צור | כתובת הקנקן מחורבת קיאפה - דעה אחרת | https://www.youtube.com/watch?v=UR33fYP4SoY
- גולדווסר, אורלי. 2016. "האם "נעמ רב נקבנ" היה בין ממציאי האלפבית? – ניתוח פליאוגרפי משווה של הכתובת על פסלו וכתובות במכרות הטורקיז."בתך: ספר יוסף נוה, ארץ ישראל ל"ב, עורכים י. אפעל וע. מנדל . ירושלים: הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.
- גולדווסר, אורלי.' 2016. לידת האלפבית מכתב החרטומים המצרי במדבר סיני. בתוך: קטלוג תערוכת 'פרעה בכנען, מוזיאון ישראל ירושלים, 2016
הערות שוליים
- ^ זאת משום שראשוני הכתובות נמצאו בסיני. כיום לא מקובל להשתמש במינוח זה משום שהכתב הסינאי המאוחר - הלא הוא הכתב הנבטי אינו קשור לכתב זה, ולפיכך לא ניתן לכנותו "קדם-סינאי", בנוסף, כתובות מסוג זה נמצאו גם מחוץ לסיני. ראו: חגי משגב, יוסי גרפינקל וסער גנור, האוסטרקון מחורבת קיאפה, עמ' 113. בתוך: דוד עמית, גיא ד' שטיבל, אורית פלג–ברקת (עורכים), חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה - קובץ מחקרים, כרך ג', 15 באוקטובר 2009, רשות העתיקות.
- ^ 2.0 2.1 יוסף נוה, ראשית תולדותיו של האלף בית, ירושלים, 1989
- ^ אורלי גולדווסר, המצאת האלף־בית | פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר | מוזיאון ישראל, ירושלים
- ^ Albright, William F. (1969). The Proto-Sinaitic Inscriptions and Their Decipherment. Harvard University Press.
| כתב עברי | ||
|---|---|---|
| מערכות אלפבית | אלפבית פרוטו-כנעני • אלפבית פיניקי • אלפבית עברי עתיק • אלפבית ארמי • אלפבית עברי | |
| וריאציות של אלפבית עברי | כתב רש"י • כתב סת"ם • כתב רהוט • סוליטריאו | |
| שונות | כתיב עברי • ליטון של עברית • טעמי המקרא • אותיות מנצפ"ך • גרש • אם קריאה • הגיית העברית • גימטריה | |
| ניקוד | ניקוד טברני • ניקוד בבלי • ניקוד ארץ־ישראלי • ניקוד ארצישראלי-טברני • ניקוד שומרוני • ניקוד העברית בת ימינו • כתיב מלא | |
| גופנים עבריים | דוד • אריאל • פרנק-ריהל • קורן • מרים • נרקיס • חיים • דרוגולין • הדסה • הצבי • כתב רש"י • סת"ם • שלום • ירושלמי • וילנא • אלף | |
| אלפבית עברי | א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת | |
| שפות הנכתבות בכתב עברי | עברית • ארמית • יידיש • ערבית יהודית • לאדינו | |
אלפבית פרוטו-כנעני28605000