הצבי (גופן)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גופן הצבי בשני משקלים. עוצב במקור על ידי צבי האוסמן ומשה שפיצר

הצבי הוא גופן עברי המשמש בעיקר לכותרות ושילוט.

הגופן עוצב על ידי צבי האוזמן ולאחר מותו הושלם על ידי ד"ר משה שפיצר ופורסם ב-1954. שפיצר היה מנהל הוצאת הספרים "שוקן" שבגרמניה, ולאחר מכן היה מנהל הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית לאחר עלייתו ארצה. הוא יזם את עיצובו של הגופן "הצבי" בהתבסס על צורות האותיות הסאנס-סריפיות הלועזיות[1] (כגון "פוטורה" של פול רנר שעוצב בשנת 1927) שהתאפיינו במבנה גאומטרי ובניקיון צורני.

הגופן נוצר מתוך כוונה ליצור גופן עברי מקורי, היונק ישירות מכתובות עבריות עתיקות מן האלף הראשון[2] (לספירה הנוצרית) שנמצאו חקוקות באבן בארץ ישראל ובכתבי יד. האות מודרנית מאד, אינה מצועצעת ונעדרת תגים. הייחוד של האות הוא בכך שהיא מתבססת על צורות משולשות (אותיות א', ג', ט', ע', פ', ף', צ', ץ', ק', ש') בנוסף לצורות מרובעות (לדוגמה האותיות ב', ד' ח'), מה שמקנה לאות דינמיות מסוימת. הצבי היא האות העברית הראשונה שלמענה עוצבו ספרות תואמות[3].

האות הייתה נפוצה בקרב מוסדות הציונות הן בכותרות פרסומים והן בשילוט. עם חנוכת קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, נבחרה וריאציה של האות, שהשתלבה היטב עם האדריכלות המודרניסטית שלו, לאות השילוט לבניינים בקמפוס ואף שימשה במשך שנים רבות כאות בכותרות הפרסומים של האוניברסיטה (בעיקר במשקל הייחודי שפותח לגופן, "הצבי חלול").

גופן הצבי שימש במשך שנים רבות כגופן המצוי בחותמות דיו. עקב ריחוקן היחסי של צלעות האותיות זו מזו, נמנע טשטוש בעת ההחתמה.

עיצוב הגופן מתבסס על צורות כתבי יד וכתובות מהאלף הראשון לספירה, בתוספת סממני עיצוב מודרניים. מקורה באות שצייר צבי האוסמן לשימוש בכתובות לחלונות ראווה.

הערות שוליים

  1. ^ גדעון שטרן, על טיפוגרפיה ואותיות דפוס, רעננה: אבן חושן, 2004.
  2. ^ מולכו, אילן, "טיפוגרפיה עברית", בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, 1980
  3. ^ מולכו, אילן, "טיפוגרפיה עברית", בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, 1980