ב

ב' (שם האות: בֵּית, ברבים: בֵּיתִין) היא האות השנייה באלפבית העברי. שמה, בֵּי"ת (בפי יהודי תימן בֵּי), נגזר משמה הקדום בַּיִת. צורת בית בכתב העברי העתיק מזכירה את צורת האות ב' האשורית.

הגייה

מתחלקת לשתיים בּ דגושה וב רפה. כשהיא דגושה הגייתה כזו של האות B באנגלית או כשל האות בָּא (ب) בערבית בהצמדת השפתיים לגמרי (אות מתפוצצת) . הגיית האות הרפה נהוג כאות V. בהנחת השיניים על השפה התחתונה, אך במקור נהגתה בהצמדת השפתיים ברפיון^[1]

ב' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה או לאחר שווא נח. האות המקבילה לב' בערבית משמיעה רק את הצליל B (כמו במילים "כתב" ו"ארנב", הנהגות בערבית "כַּתַּבּ" ו"אַרְנַבּ"). הבלשן יצחק אפשטיין גיבש את הניב העברי הגלילי, ואחד ממאפייניו היה הגיית ב רפה כדגושה; ניב זה דעך במרוצת השנים. ב' היא גם אחת מאותיות השימוש (בכל"ם).

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ב' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות – אותיות בומ"פ. מבחינה פונולוגית, בּ' דגושה מייצגת עיצור דו-שפתי, סותם, קולי
([b] ‏:IPA), וב' רפה מייצגת עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי ([v] ‏:IPA).

משמעיות סמליות

בגימטריה ערכה 2, ולפיכך "יום ב'" הוא יום שני וכתה ב' היא הכתה השנייה בבית הספר (אך בכדורגל בישראל ליגה ב' היא הליגה החמישית, משום שאת ליגה ב' מקדימות ליגה א', הליגה הארצית, הליגה הלאומית וליגת העל). כאשר האות ב' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה אלפיים, למשל: שנת ב'תנ"ג היא השנה ה-2453 בלוח העברי.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ב' עומדת על כ־4.98% מכל אותיות האלפבית העברי.

בקבלה האות ב' מסמלת בריאה ויצירה.

בתורת הקבוצות משמשת האות ב' בסימון $\beth _{1}$ לציון עוצמת הרצף $2^{\aleph _{0}}$ . (ראו גם: ב (מתמטיקה))

האות ב' היא האות הראשונה בתנ"ך, הנפתח במילה "בראשית". ביהדות מתייחסים לצורתה של האות ב', ואומרים כי כמו שהאות סגורה מימינה ופתוחה משמאלה, כך אין לחקור את שאירע לפני הזמנים המתוארים בתורה..

האות ב' מופיעה במושגים:

סוג ב': מוצר שנמצא בו פגם בבקרת האיכות, ולכן מחירו מוזל (להבדיל מסוג א').
בית-כף-תו היה תיאורו בצה"ל של חייל בלתי כשיר תמידי – מי שמצב בריאותו פוסל אותו לשירות צבאי. מושג זה יצא משימוש עם המעבר לשיטת הפרופיל הצבאי.
ביתים: ימי מנוחה חלקית בצה"ל, בהם על החייל להימנע מפעילויות מסוימות. נגזרת ממלה זו המילה "ביתיסט" – מי שיש לו "ביתים".
שפת הבית: שפה המשמשת במשחקי ילדים. שפה שבעקבותיה כתב אהוד מנור את השיר 'אבניבי' שייצג את ישראל וזכה באירוויזיון – אחרי כל הברה מוצגת אותה הברה בשינוי העיצורים לאות ב', כך ש "אבניבי אובוהבב אובותבך" מתרגם למשפט "אני אוהב אותך".