כישור (טווייה)
כישור הוא מכשיר ששימש לטווייה כבר בעת העתיקה ואחר כך בתקופת ימי הביניים, ביחד עם פלך או עם גלגל טווייה. טוויית הצמר, שהייתה אחת מהמלאכות העיקריות שניצבו בפני הנשים בתקופה זו, נעשתה על ידי סיבוב הפלך ופיתול סיבי הצמר סביבו, דבר שגרם להם להתלפף לכדי חוט אחיד. הכישור עוזר לשמור ולאחסן את הסיבים שעדיין לא נטוו, כך שלא יסתבכו ושיהיו קלים לטווייה.
מיומנות הטוויה הייתה מיומנות נדרשת ביותר מנשות התקופה, ולכן כל ילדה בתקופה זו למדה להשתמש בכישור, ונדרשה לעשות זאת על מנת לעזור בנטל הכנת הבגדים לבני הבית. במקרא נזכרות הנשים כמי שעוסקות במלאכת הטווייה "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" (ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה), "וכל הנשים בחכמה... טוו את העזים" (ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ו) וכן, "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך" (ספר משלי, פרק ל"א, פסוק י"ט).
עם המהפכה התעשייתית והמצאת מנוע הקיטור, הוחלפו הכישור והפלך, שהיו עד אז הדרך היחידה לטוויית חוטים לבגדים, על ידי המכונות, והשימוש במכשירים אלו פסק.
הכישור כסמל
הכישור והפלך מסמלים מלאכה נשית, מאחר שבעבר כמעט כל אישה ידעה לטוות (להבדיל מאריגה שהייתה מסובכת יותר).
הכישור מוזכר במקרא פעם אחת בלבד (מילה יחידאית), בשיר המפורסם הפותח במילים "אשת חיל מי ימצא" (משלי פרק לא) שבו נאמר (פסוק יט): "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶך".
הכישור הוא גם סמלה של הודו. עד לשנת 1947 הוצג במרכזו של דגל הודו ה"צ'רקהה" (Charkha) שסימל את גלגל טווייה של מהאטמה גנדי. לאחר מכן הוחלף לגלגל אחר בשם "אשוקה צ'קרה".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כישור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
33289401כישור (טווייה)