עיצורים נחציים
העיצורים הנַחציים הם קבוצה קטנה של עיצורים בשפה, המאופיינים בתכונה המכונה נחציות אשר מבדילה אותם מעיצורים אחרים באותה שפה. המונח "עיצורים נחציים" משמש בעיקר במחקר הפונולוגיה של השפות השמיות. שם התואר נחצי נגזר מן השורש נחץ, הקשור אל השורש לחץ.
לא ברור באיזו צורה פונטית הייתה מיושמת תכונת הנחציות בעבר. כיום היא מיושמת בדרכים שונות בשפות שמיות שונות: בערבית (ובהגייה ספרדית מסורתית של העברית) היא ממומשת על ידי וילוּן או לעלוע, כלומר על ידי חיתוך משני של העיצור בווילון או בלוע מלבד החיתוך הראשי שלו. לעומת זאת בשפות האתיו-שמיות ממומשת הנחציות בעיצורים מסודקים (או הדופים), כלומר בעיצורים שבביצועם האוויר פורץ החוצה לא מן הריאה אלא מסדק הקול.
מניחים כי הנחציות המלועלעת-מוולנת מאפיינת שפות שמיות צפוניות כמו עברית (לפחות בעבר), ערבית, ארמית, אכדית, אוגריתית וכדומה, ואילו הנחציות המסודקת מאפיינת שפות שמיות דרומיות כמו געז, אמהרית, טיגרינה, מהרי, סוקוטרי, ג'בלת וכדומה. עוד מניחים כי גם בשפות השמיות הצפוניות קדמה הנחציות המסודקת מבחינה היסטורית לנחציות המלועלעת-מוולנת, כלומר שבמקורה הייתה הנחציות ממומשת על ידי סידוק בכל השפות השמיות, ורק בשלב מאוחר יותר הפכה בחלק מן השפות ללעלוע.
המשותף לשני סוגי הנחציות הוא שהעיצורים נחתכים בכמה בסיסי חיתוך, בנוסף לבסיס החיתוך הראשי גם בבסיס חיתוך לוואי נוסף או כמה נוספים. הפקת הצליל של העיצורים המלועלעים-מוולנים מלווה בכיווץ שרירי הלוע והתקרבות אחורי הלשון לחך הרך, הווילון. הפקת הצליל של העיצורים המסודקים מלווה בסגירת סדק הקול ופתיחתו בפרץ אוויר, מה שנשמע כמעין נקישה חזקה. באלפבית הפונטי הבינלאומי עיצור מלועלע או מוולן מסומן באמצעות העברת טילדה דרכו, ואילו עיצור מסודק מסומן באמצעות פסיק עילי מימינו.
בשפות שבהן ממומשת הנחציות היא מהווה תכונה מבדילה בין פונמות, כלומר קיימים זוגות של מילים שההבדל היחיד ביניהן הוא תכונת הנחציות של אחד העיצורים, והבדל זה גורם להבדל במשמעות בין המילים. כך למשל בעברית הקלאסית ההבדל בהגייה בין המילים שֶבֶת ושֶבֶט הוא בהיות העיצור טי"ת נחצי והעיצור ת"ו בלתי נחצי. לעומת זאת בעברית החדשה, שבה אבדה תכונת הנחציות, אי אפשר להבחין בדיבור בין שתי המילים אלא רק על פי ההקשר.
עיצורים נַחציים בעברית
כאמור, העברית המודרנית (ועוד לפניה ההגייה האשכנזית של העברית) איבדה את תכונת הנחציות, ולכן היום בעברית המונח "עיצורים נחציים" מייצג בעיקר פונטיקה היסטורית; עם זאת, התכונה עדיין משפיעה על הכתיב המודרני (למשל בחוק הצתלם > הצטלם, שנגרם מהידמות של העצורים הנחציים צד"י וטי"ת). בעברית ישנן שלוש אותיות המייצגות עיצורים נחציים.
האות טי"ת, שכיום מייצגת עיצור מכתשי, סותם, אטום [t], ייצגה בעבר עיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום [tˤ] ומבחינה היסטורית מקביל לעיצור השורשי המקורי, עיצור מכתשי, מסודק [tʼ].
האות צד"י, שכיום מייצגת עיצור מכתשי, מחוכך שורק, אטום [ʦ], ייצגה בעבר עיצור מכתשי מלועלע, חוכך, אטום [sˤ] ומבחינה היסטורית מכילה שלושה עיצורי שורשים מקוריים: עיצור בתר-מכתשי, מחוכך, מסודק [ʧʼ],
עיצור מכתשי, מחוכך, מסודק [ʦʼ] ועיצור מכתשי, מחוכך צדי, מסודק [tɬʼ].
האות קו"ף, שכיום מייצגת עיצור וילוני, סותם, אטום [k], ייצגה בעבר עיצור ענבלי, סותם, אטום [q] - אך את כינויו כעיצור נחצי הוא חייב להיותו מבחינה היסטורית מקביל לעיצור השורשי המקורי, עיצור וילוני, מסודק [kʼ].
עיצורים נחציים בערבית
בערבית השתמרו כל העיצורים הנחציים, אם כי חלק קטן מהדוברים איבדו את היכולת להגות את העיצורים האלה.
העיצור טא ط, שכיום מייצג עיצור מכתשי מלועלע/מוולן, סותם, אטום /ᵵ/, מקביל מבחינה היסטורית לעיצור השורשי המקורי עיצור מכתשי מסודק [tʼ].
העיצור ט'א ظ, שכיום מייצג עיצור מכתשי מלועלע/מוולן, חוכך, קולי /ᵶ/, מקביל מבחינה היסטורית לעיצור השורשי המקורי, עיצור בתר-מכתשי מחוכך מסודק [ʧʼ]. בחלק גדול מהניבים המדוברים הוא התמזג עם העיצור ض (צ'אד).
העיצור צאד ص, שכיום מייצג עיצור מכתשי מלועלע/מוולן, חוכך, אטום /ᵴ/, מקביל מבחינה היסטורית לעיצור השורשי המקורי, עיצור מכתשי מחוכך מסודק [ʦʼ].
העיצור צ'אד ض, שכיום מייצג עיצור מכתשי מלועלע/מוולן, סותם, קולי /ᵭ/, מקביל מבחינה היסטורית לעיצור השורשי המקורי, עיצור מכתשי מחוכך צדי מסודק [tɬʼ].
האות קאף ق, מייצגת עיצור ענבלי, סותם, אטום /q/, והיא אינה נתפסת בדרך כלל כעיצור נחצי, אולם בחלק מהניבים של הערבית היא נהגית כעיצור וילוני מלועלע [kˤ].
לקריאה נוספת
- אשר לאופר, לדרכי תיאור הנחציות בעברית ובערבית, בתוך: מחקרים בלשון ב-ג, תשמ"ז (עותק סרוק באתרו)