כל הזבחים שקבלו דמן
| מסכת | זבחים |
|---|---|
| סדר | קדשים |
| נושא עיקרי | קבלת הדם בבית המקדש, ובאופן חלות הפיגול ופסול מחשבת חוץ למקומו. |
| מספר הפרק במסכת | 2 |
| מספר משניות | 5 |
| דפים בתלמוד בבלי | דף ט"ו עמוד ב' - דף ל"א עמוד ב' |
| מספר דפים בתלמוד בבלי | 16.5 |
כל הזבחים שקבלו דמן הוא הפרק השני במסכת זבחים, העוסק בעיקר בדיני קבלת הדם בבית המקדש, ובאופן חלות הפיגול ופסול מחשבת חוץ למקומו. בפרק חמש משניות ובגמרא הוא כולל 16.5 דף וממוקם בין הדפים ט"ו עמוד ב' - ל"א עמוד ב'.
נושאי הפרק
פסולי הקרבה
המשנה[1] קובעת, כי אם קבלת הדם התבצעה על ידי אדם הפסול לעבודה, הקרבן פסול. בכלל הפסולים: זר, אונן, טבול יום, מחוסר כיפורים, כהן שאינו לבוש בכל בגדי כהונה הנדרשים (מחוסר בגדים), כהן שלא רחץ ידים ורגלים, ערל, טמא, כהן שיושב, או שאינו עומד על רצפת בית המקדש (כגון שעומד על גבי כלים על גבי בהמה או על גבי רגלי חברו). לעומת זאת קיימת מחלוקת בדין כהן שקבל בשמאלו, רבי שמעון מכשיר וחכמים פוסלים.
בגדי כהונה
הברייתא מפרטת כל הפסולים של בגדי כהונה:”היו מרושלין, מסולקין, משוחקים ועבד עבודתו כשירה”[2].
כהן שלבש בגד נוסף על ארבעת בגדי הכהונה עבודתו פסולה מדין "יתור בגדים". האמוראים נחלקו בפסול זה: לפי רבי יהודה בריה דרבי חייא כהן שנפצע באצבעו יכול לכרוך עליה גומי (עשב חבישה מרפא), אבל אם כורך עליה בגד ("צלצול קטן" - מין חגורה) לחבישה, הרי זה כאילו לבש בגד נוסף, ועבודתו פסולה. רבי יוחנן חולק על כך ואומר שדין "יתור בגדים" נאמר רק במקום בגוף הראוי לבגדים, אבל שלא במקום בגדים לא, ולכן אין כל פסול בכריכת בגד על האצבע. ואילו לדעת רב חסדא - במקום הבגדים אפילו שערה אחת חוצצת, שלא במקום בגדים - רק בגד שהינו באורך ורוחב שלש על שלש, ופחות מכך לא.
לפי גרסה אחרת, המחלוקת האמוראית האמורה אינה בדיני יתור בגדים אלא בדיני חציצה, ולפי זה רבי יהודה בנו של רבי חייא סובר שה'צלצול' מהווה חציצה, גם אם הוא קטן, ואילו רבי יוחנן סובר שדין חציצה נאמר רק במקום בגדים, וכן סובר רבא.
דיני לינה במי הכיור ובקידוש ידיים ורגליים
נחלקו התנאים האם קידוש הידיים ורגליים של יום מועיל גם למחרתו, אם הכהן לא יצא מהעזרה כל הלילה. אילפא פירש שנחלקו אם ידיו של הכהן שרחץ את ידיו ביום לפני העבודה, נפסלים בלינה או לא[3].
בזמן פסול לינה במי הכיור נחלקו האמוראים[4]: לפי רבי חייא בר יוסף הפסול קשור באופן ישיר לזמני ההקרבה של הקרבנות והאיברים, וממילא יש לחלק את כשרות מי הכיור בהתאם לעבודה שבשלה נוטל הכהן את ידיו: אם לצורך "מתירין" - זריקת הדם או הקטרת קמצים המותרת רק ביום, נפסלים המים בעת בוא הלילה; ואם ל"איברים" - הקרבת האיברים והאימורים המותרת כל הלילה, הם כשרים גם למשך הלילה. לדעת רב חסדא, לא ניתן לחלק בכשרותם של מימי הכיור בהתאם למטרת הקידוש, ולכל סוגי העבודות חל פסול הלינה על מי הכיור בעלות השחר.
מחשבת שלא במקומו
לפי הכלל ש"שלא במקומו כמקומו" - אם חשב בשחיטה או בקבלת הדם לזרוק את הדם על המזבח שלא במקומו הנכון, יש להתייחס אליו כאילו נזרק במקומו האמיתי והוא כשר. אך אם חשב יחד עם זאת מחשבת פיגול, אין הקרבן נחשב כפיגול ויהיה באכילתו איסור כרת, לפי שהמחשבה לזרוק את הדם שלא במקומו מונעת ממחשבת הפיגול לחול. לפי שפיגול נחשב רק בקרבן "שפיגולו גרם לו" כלומר שאין בו פסול נוסף מלבד מחשבת הפיגול[5].
עירוב מחשבות
ערך מורחב – עירוב מחשבות
אם המקריב חשב בבת אחת שתי מחשבות פסולות, "מחשבת פיגול" ו"מחשבת פסול". במצב זה - הקרבן נפסל אך אינו נחשב כפיגול, ולפי רבי יהודה המחשבה הראשונה היא הקובעת[6].
ונחלקו האמוראים אם המחלוקת היא רק אם האדם חשב את שתי המחשבות הסותרות בשתי עבודות שונות, כך שלפי רבי יהודה ניתן לומר תפוס לשון ראשון ובכך להחליט שלמחשבה השנייה אין תוקף, או שנחלקו גם באופן שחשב שתי מחשבות פסולות בעבודה אחת, אם אומרים ששתי המחשבות חלות כאחת, או שגם אז המחשבה הראשונה קובעת.
כמו כן דנו חז"ל הוא במקרה שאדם חושב על 3 שיעורי כזית בקרבן אחד: ”חצי זית חוץ לזמנו, חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו”, האם האמירה של "חוץ למקומו" מפסיקה בין שני חצאי הכזית, או לא[7]. דיון זה מתבסס על ההלכה שמחשבת פיגול חלה רק על שיעור אכילה שהוא כזית, וכן על פי הכלל שמחשבת "חוץ למקומו" סותרת את מחשבת הפיגול.
מחשבת הינוח
נחלקו האמוראים האם דין עירוב מחשבות חל על מחשבת הינוח (מחשבה להניח את הקרבן למחר, ולא לסיים את הקרבתו בו ביום). לדעת רבי אבא דין עירוב מחשבות לא נאמר במחשבת הינוח, אך לרב הונא מחשבת הינוח מונעת ממחשבת הפיגול לחול[8].
נושאים נוספים
- פסולי זר, אונן, טבול יום ומחוסר כיפורים[9].
- דיני מחוסר בגדים וייתור בגדים - כהן שעובד ביותר או פחות מארבעה בגדי כהונה[10].
- דיני ארבע כנפות בציצית[11].
- דיני חציצה בבגדי כהונה[12].
- קידוש ידים ורגליים - דיני הרחיצה מהכיור[13], ודין הרוחץ בתוך הכיור[14].
- דיני לינה במי שקידש ידים ורגליים ביום, אם צריך לחזור ולקדש בלילה, ולהיפך[15]; דין היוצא מהעזרה אם צריך לחזור ולרחוץ[16].
- כמות המים בכיור ודיני המים בכיור[17].
- פסולי ערל וטמא מת לעבודת המקדש[18], והאיסור לעבוד בישיבה או בעמידה שלא על גבי הקרקע[19].
- קבלת הדם ביד שמאל - לחכמים פסול ולרבי שמעון בר יוחאי כשר[20].
- נשפך הדם - אם כל הדם נשפך על רצפת העזרה, הקרבן פסול[21]. וכן אם חל פסול בבהמה בין השחיטה לקבלה, אם הדם נפסל[22].
- דין זריקה שלא במקומה - זריקת הדם שלא במקום הראוי על גבי המזבח[23].
- דיני מחשבת חוץ לזמנו ומחשבת חוץ למקומו[24].
- דיני עירוב מחשבות - החושב בעבודה אחת או בשתי עבודות שתי מחשבות פסולות[25].
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ב', משנה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"ח עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ' .
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ו עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ו עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ט"ו עמוד ב' עד דף יז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"ז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ד עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ' עמוד א'