כל הזבחים
| מסכת | זבחים |
|---|---|
| סדר | קדשים |
| נושא עיקרי | קרבנות שהוקרבו שלא לשמן |
| מספר הפרק במסכת | 1 |
| מספר משניות | 4 |
| דפים בתלמוד בבלי | דף ב' עמוד א' - דף ט"ו עמוד ב' |
| מספר דפים בתלמוד בבלי | 14.5 |
כל הזבחים הוא הפרק הראשון במסכת זבחים, העוסק בעיקר בדיני קרבנות שהוקרבו שלא לשמן. בפרק ארבעה משניות ובגמרא הוא כולל 14.5 דף וממוקם בין הדפים ב' עמוד א' - ט"ו עמוד ב'.
נושאי הפרק
מחשבת שלא לשמה
ערך מורחב – מחשבת שלא לשמה
אם המקריב חשב במהלך אחת מארבעת עבודות הקרבת הקרבן העיקריות - להקריב את הקרבן "שלא לשם" סוג הקרבן המיועד, אין הקרבן פסול, אך בעליו של הקרבן לא יצא ידי חובתו ועליו להביא קרבן אחר, ואם מטרת הקרבן הוא לכפרה - החטא לא התכפר[1]. במקרה של קרבן בהמה יש לכלל זה מספר חריגים, השנויים במחלוקת תנאים.
מחשבה לקרבן אחר
נחלקו האמוראים בקרבן חטאת אם המקריב חשב לשם עבירה אחרת - אם המחשבה פוסלת את הקרבן, או שצריך שיהיה סוג אחר של קרבן, למשל קרבן עולה או אפילו לשם חטאת נזיר או חטאת מצורע שאינם באים לכפר על חטא. לפי רבא - אם אדם שחט חטאת מסוג אחד לחטאת מסוג שני, למשל חטאת חלב לשם חטאת דם, או לשם חטאת עבודה זרה אין זו מחשבה הפוסלת[2], ולפי רב אחא גם שינוי כזה נחשב שינוי השם ופוסל, וכך נפסק להלכה[3].
מחשבין מעבודה לעבודה
בקרבן בהמה, עבודות בהם יש למחשבת שלא לשמה משמעות הלכתית, הן: (א) שחיטת הקרבן, (ב) קבלת דמו בכלי (הנקרא "מזרק"), (ג) הולכת הדם בכלי אל המזבח, (ד) זריקת הדם על המזבח. בהקרבת מנחות, העבודות הפוסלות הן: קמיצה, הגשה, הולכה, והקטרה, המקבילות לארבעת העבודות שבזבח.
העבודה הכי קריטית היא "זריקת הדם", ומחשבה פסולה פוסלת את הקרבן לכל הדעות. ונחלקו האמוראים בחושב בעבודות האחרות לזרוק במחשבת פסול - לרבי יוחנן הקרבן פסול, לפי ש"מחשבין מעבודה לעבודה", ונחשב שחשב את מחשבת הפסול בעת זריקת הדם[4], וכן נפסק להלכה[5]; ואילו לריש לקיש הקרבן כשר, משום שלדעתו אין מחשבת עבודה אחרת יכולה להשפיע על העבודה הנוכחית.
טבילת אצבע
- ערך מורחב – טבילת אצבע
טבילת אצבע היא אחד מתהליכי ההקרבה בקרבן חטאת "פנימית" כלומר שדמה נזרק על מזבח הפנימי. טובלים את האצבע בכלי שרת שבו נתקבל הדם, ולאחר מכן מזים ממנו כנגד מזבח הזהב, ולפעמים גם כנגד הפרוכת של קודש הקדשים.
כהן שחשב בשעת עשיית ארבעת העבודות הבסיסיות של הקרבן - לאכלם חוץ לזמנו או חוץ למקומו, נפסל הקרבן, ובמקרה של "חוץ לזמנו" הוא גם נחשב כפיגול שהאוכלו נענש בעונש כרת. דין זה נאמר בתורה לעניין קרבן שלמים, וחז"ל למדו דין זה אף בקרבנות אחרים. מכיון שכך, דנו חז"ל במשך מספר דורות לגבי טבילת אצבע, האם היא נחשבת אחת מהעבודות שמחשבה פוסלת בהם, או שמא מכיון שעבודה זאת אינה קיימת בקרבן שלמים, לא ניתן ללמוד משם את דיני פיגול לעבודה זאת.
להלכה נקבע שהקרבן פסול, וזאת מכיון שגם "מחשבת שלא לשמה" סותרת את מחשבת הפיגול, מדין עירוב מחשבות[6], על אף שבקרבן שלמים לא נאמר כלל הדין של "מחשבת שלא לשמה", אם כן הוא הדין שדין "פיגול" יהיה גם בעבודות שלא קיימות בקרבן שלמים.
הולכה בזר
נחלקו האמוראים[7] אם הולכת הדם היא מהעבודות שצריכות להתבצע על ידי כהנים, או שהיא נחשבת ל'עבודה' בדרגה משנית מול שאר העבודות. רב חסדא פוסק שההולכה כשרה גם בזר, ומביא ראיה לדבריו מפסוק[8], ולרב ששת ההולכה פסולה, ומביא ראיה מברייתא מפורשת ואת הפסוק הוא מפרש בצורה אחרת. האמוראים הסתפקו גם אם הדבר שנוי במחלוקת התנאים להלן.
הולכה שלא ברגל
התנאים נחלקו אם הולכת הדם נחשבת כעבודה, וממילא אם אפשר לפסול אותה במחשבת פיגול, או שלא. לרבי שמעון היא "עבודה שאפשר לבטלה" - שהרי אפשר לשחוט סמוך למזבח וממילא לחסוך את פעולת ההולכה - וממילא אין בה מחשבת פיגול; ולחכמים אף בה יש מחשבת פיגול.
ונחלקו האמוראים[9] האם הם חולקים רק ב"הולכה זוטרתי", כמו הולכה שלא ברגל, אך בהולכה רגילה - לכל הדעות יש דיני פיגול, או שחולקים גם בהולכה רגילה, או שחולקים רק בהולכה רגילה, ואילו בהולכה שלא ברגל לכל הדעות פוסלת (לפי שיטת רש"י), או שאינה פוסלת (לפי שיטה אחרת המובאת ברש"י).
סוגיות נוספות
- סתמא כלשמן - השוואה בין דין לשמה בקרבנות להלכות גיטין שאף אם לא היתה כוונה גמורה לגירושין - "סתמא כלשמן"[10].
- דמינה מחריב בה, דלא מינה לא מחריב בה - דווקא כאשר המקריב התכוון לשם קרבן אחר - הקרבן פסול, ולא בכוונה לשם חולין[11].
- שינוי בעלים - רק אם שחט לשם אדם אחר המחוייב בקרבן זהה - הקרבן פסול, אך אם הוא מחוייב בקרבן מסוג אחר - אין הכוונה פוסלת.
- חטאת נחשון - מי שמקריב חטאת רגילה לשם חטאת נזיר וחטאת מצורע או לשם חטאת נחשון שהוקרבה בשבעת ימי המילואים ושאר חטאות הנשיאים, שלא באו לכפרה אלא לרצות, האם החטאת כשרה או פסולה[12].
- הולכה שאינה צריכה והולכה על ידי זר - האם ניתן לתקן הולכה שעל ידי זר על ידי השבתה למקום הראשון והולכתה מחדש, וכן להיפך - אם זר החזירה ועשה שוב את ההולכה האם הקרבן נפסל.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ו' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ז' עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ט"ו, הלכה ו'. ובכסף משנה מסביר שפוסק כרב אשי שהסכים לדעתו והוא בתראי
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ט' עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ט"ו, הלכה י'.
- ^ לפי כלל עירוב מחשבות - מחשבת פיגול מחילה את דיני הפיגול על הקרבן רק במידה ואין מחשבה נוספת הפוסלת את הקרבן.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"ד עמוד ב'
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק י"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ט"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ב' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ג' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ב' .