לינה (מימי הכיור)

לינה (מימי כיור)
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר שמות, פרק ל', פסוקים י"ח-כ"א
תלמוד בבלי	מסכת זבחים, דף י"ט עמוד ב' דף כ' דף כ"א
משנה תורה	הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"ט, הלכה ג'

לינה במימי הכיור של בית המקדש הוא מצב בו מי הכיור לנו בו במשך הלילה. מים אלה אינם כשרים, להלכה, לקידוש ידים ורגליים המחוייבת לפני העבודה בבית המקדש. בכדי למנוע פסול זה, הותקן בור שלתוכו הורידו את הכיור מידי לילה, וכך מימיו לא נפסלו.

רקע

בתורה מוזכרת מצוות קידוש ידיים ורגלים בספר שמות, פרשת כי תשא:

וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ, אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ, וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם

— ספר שמות, פרק ל', פסוקים י"ח-כ"א

.

קיימת מחלוקת בתלמוד האם קידוש הידיים ורגליים של יום מועיל גם למחרתו, אם הכהן לא יצא מהעזרה כל הלילה: ” תנו רבנן קידש ידיו ורגליו ביום אין צריך לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום, דברי רבי, שהיה רבי אומר לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים”.

מחלוקת זאת היא הבסיס למחלוקת האמוראית בענין כשרות מי הכיור לקידוש ידיים ורגליים.

הנידון

החכמים דנים בתלמוד אם מימי הכיור אם נפסלים בלינה: אילפא קובע שהדבר נתון במחלוקת בין רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי יהודה הנשיא לעניין קידוש ידיים ורגליים אם ידיו של הכהן שרחץ את ידיו ביום לפני העבודה, נפסלים בלינה או לא.

להלכה נחלקו האמוראים: לפי רבי חייא בר יוסף פסול מי הכיור קשור באופן ישיר לזמני ההקרבה של הקרבנות והאיברים, וממילא יש לחלק את כשרות מי הכיור בהתאם למטרה שבשלה נוטל הכהן את ידיו: אם ל"מתירין" - זריקת הדם המותרת רק ביום, תוקף הרחיצה פג בעת בא הלילה, והוא מחוייב ליטול ידיו שוב; ואם ל"איברים" - הקרבת האיברים והאימורים המותרת כל הלילה, הרחיצה תקפה גם למשך הלילה. לדעת רב חסדא, לא ניתן לחלק בכשרותם של מימי הכיור בהתאם למטרת הקידוש ידיים ורגליים, ובכל מקרה הרחיצה אינה תקפה בצאת היום.

הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מוכיח מכך שפסול הלינה במי הכיור הוא רק מדרבנן, שכן בפסול מן התורה לא ניתן לחלק בכשרות מי הכיור בהתאם למטרת הרחיצה, שהרי מים כשרים הם כשרים במהותם לכל דבר וענין. אמנם בדברי התוספות מבואר שמדובר בפסול מדאורייתא, ולפי שיטתם מכיון שהמים נתקדשו בכלי שרת מצוה לשומרן כשאר קדשים שלא יפסלו.

הרמב"ם פוסק שמימי הכיור נפסלים בלינה.

גדר הפסול

נחלקו האחרונים ביחס שבין פסול לינה של מימי הכיור לדין לינה הכללי, לפיו נפסל כל בשר קרבן שעבר עליו הלילה לפני הקרבתו. לדעת החזון איש, בדומה לדין לינה בקדשים החל בכל קרבן כשנגמר זמן העבודה בו, כך חל פסול לינה על מימי כיור בתום זמן עבודתם שהוא בעלות השחר. כך גם מסביר רבי איסר זלמן מלצר ההתייחסות למי הכיור שנתקדשו בכיור שהינו כלי שרת, הוא כמו לכל קרבן שנתקדש בכלי שרת ועומד לאכילה, וזאת מכיון שמי הכיור עומדים גם לשתייה - למי סוטה, ולדבריו גם פסול לינה בקידוש ידיים ורגליים הוא מדין לינה למימי הכיור מכיון שהמים עומדים לשפיכה ומים כאלו פסולים לקידוש ידיים ורגליים.

לעומת זאת ישנם החולקים על כך והסוברים שמדובר בדין לינה מחודש שחל על דבר שנתקדש בכלי שרת ואינו מדין לינה שנאמר בקרבנות, או שהוא דין לינה מחודש של קידוש ידיים ורגליים. סמך לכך שמדובר בדין מחודש מובא באחרונים, מדברי הרמב"ם שפוסק שאין במי סוטה - שנלקחים ממימי הכיור - כל קדושה ולמרות זאת פוסק שמי סוטה נפסלין בלינה.

שיקוע המים במעיין

כאשר משקעים את מי הכיור במעיין הם אינם נפסלים בלינה. בטעם הדבר, יש הסוברים שאז בטלה קדושתם וממילא אינם נחשבים כקדשים שנפסלים בלינה. ויש הסוברים בטעם רש"י שטעם המצווה הוא משום שצורת הקרבן מתקלקלת כשמשהים אותו, ומי הכיור כשמחוברים למי המעיין שלהם אינם מתקלקלים. ויש הסוברים שהוא מדין השקה.

קישורים חיצוניים

• פסול לינה במי הכיור באתר תורת הר עציון