זריקה שלא במקומה
| משנה | מסכת זבחים, פרק ב', משנה א' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת זבחים, דף כ"ו עמוד ב' - דף כ"ז |
| משנה תורה | הלכות פסולי המוקדשין, פרק ב', הלכה י' |
זריקה שלא במקומה היא זריקת הדם על המזבח שלא במקום שייעדה לה התורה (למשל: מעל חוט הסיקרא או מתחתיו). זריקה זאת אינה מועילה להכשיר את הבשר לאכילה ולהקרבה, וקיימת מחלוקת אם מועילה לכפר על הבעלים.
רקע
זריקת הדם היא השלב המרכזי והעיקרי בהקרבת הקרבן, ובה תלויה הכפרה. קיימים כללים מדוייקים בכל קרבן וקרבן לאיזה מזבח יש לזורקו - אם מזבח הפנימי או מזבח החיצון, והיכן צריך שהדם יגע במזבח, אם למעלה - בחלק העליון של המזבח או למטה - בחלקו התחתון, שהגבול ביניהם נקבע על ידי חוט הסיקרא.
זריקה שלא במקומה
בהקשר לכך קובעת המשנה:
נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּן לְמַעְלָן, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָן לְמַטָּן, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת
על המשנה אומר שמואל[1] שאף שבשר הקרבן פסול לאכילה או להקרבה, הבעלים נתכפרו. מהפסוק [2] ”עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר”, דורשים חז"ל "כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים". בהמשך מסכמת הגמרא את שיטתו של שמואל במילים "שלא במקומו - כמקומו דמי". גם ריש לקיש מסכים לדעת שמואל, ואילו רבי יוחנן חלוק עליה[3], ולדעתו הזריקה על המזבח שלא במקום שהתורה ציוותה, כמוה כזריקה על הרצפה, והקרבן פסול לחלוטין[4].
בהמשך הגמרא מבואר שביחס לפיגול זריקה כזו נחשבת לפסולה, כך שאם הכהן חשב בנוסף למחשבת הפיגול גם לזרוק את דמו שלא במקומו, אין הקרבן נעשה פיגול, בהתאם לכלל שזריקה פסולה אינה נעשית פיגול[5].
בענין הנאמר במשנה שגם זריקה על גבי כבש המזבח נכללת בכלל האמור (ובמחלוקת שמואל ורבי יוחנן), נחלקו הראשונים. לפי רש"י הכוונה היא לומר או על המזבח שלא כנגד היסוד[דרושה הבהרה]. בשיטת הרמב"ם[6] נחלקו האחרונים: השפת אמת[7] מבאר שאין הכוונה לזריקה על הכבש ממש אלא לזריקה על המזבח שלא כנגד היסוד[דרושה הבהרה], והוא הוכיח שכן דעת רבי עובדיה מברטנורא. אך מרבית האחרונים הבינו בדעת הרמב"ם שגם זריקה על הכבש שקולה לזריקה על המזבח[8].
שיטת שמואל
שיטת שמואל היא "שלא במקומו כמקומו דמי", כלומר דם שנזרק שלא במקומו אף שאינו מועיל להכשיר את הבשר לאכילה ולהקרבה, אבל הוא מועיל לכפר על הבעלים, וההתייחסות אליו היא כאילו נזרק במקומו האמיתי והוא כשר.
בטעם דברי שמואל, כתב החזון איש שקדושת המזבח תלויה במקום המזבח שהתקדש על פי הנבואה, ולא במבנה המזבח, ומכיון שקדושת המזבח היא קדושה אחת כללית אין הפרש משמעותי היכן נגע הדם במזבח[9]. עם זאת, לגבי עבודות אחרות שיש לעשותם במזבח לא נאמר דין זה[10].
לפי הגרי"ז מבריסק[11] משמעות הכתוב "לכפר נתתיו ולא לאכילה" היא שיש בהגעת הדם על המזבח שני דינים נפרדים: 1) חלות הכפרה, 2) הכשרת הבשר לאכילה, ואין שני דינים אלו תלויים זה בזה. לפי הסברו, התורה נותנת דין זריקה לדם שלא במקומו רק לענין כפרת הבעלים, אבל לענין כשרות הבשר יש להתייחס לקרבן כאילו לא נזרק דמו כלל.
בקרבן פסח
האחרונים הסתפקו בדין קרבן פסח שנזרק דמו שלא במקומו, האם הוא פסול לגמרי מכיון שעיקרו של הקרבן הוא לאכילה[12], או שהוא כשר לגמרי[13].
רבי יוסף רוזין סובר כי בקרבן פסח אכן לא נאמר כלל זה המחלק בין כשרות הקרבן לבין היתר אכילתו והקרבתו, מכיון שעיקר מצוותו של קרבן הפסח היא אכילתו[14]. לעומתו החזון איש סובר שמכיון שהדם מכפר בכל מקום שיגיע אל המזבח, ומכיוון שכשרות קרבן פסח תלויה בכשרותו לאכילה מן ההכרח לומר שהוא כשר גם לאכילה[15].
יש הטוענים, שלדעת הגרי"ז מבריסק הסובר שלענין כשרות הבשר יש להתייחס לקרבן כאילו לא נזרק דמו כלל, לא יתכן להכשיר את הדם בקרבן פסח אם לא הגיע למקום הנכון, מכיון שלפי שיטתו הזריקה כלל אינה נחשבת כזריקה לענין כשרות הבשר לאכילה והקרבה, וממילא גם לא לענין יציאת ידי חובת המקריב, שבמקרה זה תלויה בכשרות הבשר[16].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ו עמוד ב'.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק י"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ז עמוד א'.
- ^ רש"י שם
- ^ למרות זאת הקרבן נפסל מדין מחשבת הינוח.
- ^ פסולי המוקדשים פרק ב' הלכה י'
- ^ שם על תוספות ד"ה אמר שמואל
- ^ מהר"י קורקוס, על הרמב"ם שם; זבח תודה[דרוש מקור מלא]; מלבי"ם על ויקרא, ב' אות קמ"ב.
- ^ חזון איש סימן יז
- ^ חזון איש סימן י"ז, חידושי הגרי"ז הלוי דף מ"ה
- ^ חידושי הגרי"ז סטנסיל על הגמרא בזבחים שם
- ^ כפי שמשמע בפסחים עז ב
- ^ חשק שלמה הנדפס בשס וילנא
- ^ צפנת פענח החדשות סימן עד
- ^ חזון איש זבחים סימן ז' סעיף א'
- ^ משנת יעקב - הרב יעקב ניסן רוזנטל הלכות פסולי המוקדשין עמ' רעא