עירוב מחשבות
| מקרא | ספר ויקרא, פרק ז', פסוק י"ח |
|---|---|
| משנה | מסכת זבחים, פרק ב', משנה ג' |
| תלמוד בבלי | מסכת זבחים, דף כ"ט עמוד ב' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ט"ז, הלכה ב' |
עירוב מחשבות הוא מצב בו כהן חושב שתי מחשבות פסולות במהלך הקרבת קרבן. המקרה הבסיסי של עירוב מחשבות, הוא כאשר המקריב חשב גם "מחשבת פיגול" - לאכול את הקרבן חוץ לזמנו, וגם "מחשבת פסול" - לאכלו חוץ למקומו.
רקע
ערך מורחב – פיגול
נאמר בתורה בפרשת צו:
וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר-זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - לֹא יֵרָצֶה, הַמַּקְרִיב אֹתוֹ - לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ. פִּגּוּל יִהְיֶה. וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ - עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא.
התורה מתייחסת לקרבן שלמים, וחז"ל דייקו מהנאמר "הַמַּקְרִיב אֹתוֹ - לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ" שהתורה מתכוונת לכהן המקריב שחושב מחשבת פסול בעת ההקרבה, שבמקרה מסויים חל על הקרבן דין "פיגול" בעטיה של מחשבה זו, והאוכל מבשר הפיגול עונשו כרת. חז"ל הבינו שרק מחשבה לאכול מבשר השלמים ביום השלישי[א], היא נקראת "מחשבת פיגול", והיא חלה רק אם המחשבה הייתה בעת ביצוע אחת מארבע עבודות הקרבן[1]: שחיטה, קבלת הדם, הולכת הדם וזריקת הדם.
לעומת זאת, אם חשב המקריב מחשבה פסולה אחרת, כגון לאכול מבשר הקרבן מחוץ למקום שמותר לאכלו, מחשבה זו נקראת "מחשבת פסול" ופוסלת את הקרבן, אך אינה מפגלת את הקרבן ואין האוכל מבשרו ענוש כרת.
מקור
סוגיית "עירוב מחשבות" מתייחסת למצב שבו המקריב חשב בבת אחת שתי מחשבות פסולות, "מחשבת פיגול" ו"מחשבת פסול". במצב זה - הקרבן נפסל אך אינו נחשב כפיגול.
את מקור הדין דרש רבי ינאי מהכתוב: ”אמר רבי ינאי, מנין למחשבות שמוציאות זו מזו, שנאמר 'לֹא יֵחָשֵׁב', לא יערב בו מחשבות אחרות” (תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ט עמוד ב')
בדברי ר' ינאי מבואר, שכל מחשבת פיגול שמעורבת עמה מחשבה אחרת שגורמת לפסול את הקרבן, אינה נחשבת למחשבת פיגול, מכיון ש"מחשבות מוציאות זו את זו", כלומר: מחשבה אחת מבטלת את חברתה.
לדוגמה: במקרה שאדם אמר "כזית למחר בחוץ", כך שהוא כלל את מחשבת הפיגול ומחשבת הפסול בבת אחת ממש, סובר רבי יהודה הנשיא שלכל הדעות מדובר ב"עירוב מחשבות" והבשר אינו נחשב כפיגול[2].
מחלוקת חז"ל
חז"ל דנו במקרה ששתי המחשבות לא היו בבת אחת ממש אלא בזה אחר זה, האם ניתן לקבוע ששתי המחשבות חלות כאחתת, וממילא לא ייחשב הקרבן כפיגול, מאחר שמחשבתו היה על קרבן שנפסל כבר[ב], או שמא תפוס לשון ראשון ואז המחשבה הראשונה חלה.
לדוגמה: במקרה שאדם אמר "לאכול כזית בחוץ כזית למחר", נחלקו חז"ל, לפי שיטת חכמים במשנה - שתי המחשבות חלות על הקרבן, ומכיון שהן סותרות זו את זו אין הקרבן נחשב לפיגול; ואילו לפי רבי יהודה - רק המחשבה הראשונה היא זאת שחלה על הקרבן, ואם הראשונה היתה מחשבת פיגול - הקרבן אכן מתפגל[3].
לפי אילפא המחלוקת היא רק אם האדם חשב את שתי המחשבות הסותרות בשתי עבודות שונות, כך שלפי רבי יהודה ניתן לומר תפוס לשון ראשון ובכך להחליט שהתוכנית הראשונה שלו היא כוונתו העיקרית, ולשנייה אין תוקף. אך לא נחלקו באופן שחשב שתי מחשבות פסולות בעבודה אחת, ואז לכל הדעות יש כאן "עירוב מחשבות", מכיון ששתי המחשבות חלות כאחת. לעומתו סבור רבי יוחנן שאף במקרה כזה לרבי יהודה תפוס לשון ראשון והמחשבה הראשונה היא זאת שחלה.
מחשבה מפסיקה
מקרה נוסף בו דנו חז"ל הוא במקרה שאדם חושב על 3 שיעורי כזית בקרבן אחד: ”חצי זית חוץ לזמנו, חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו”, האם האמירה של "חוץ למקומו" מפסיקה בין שני חצאי הכזית, או לא[4]. דיון זה מתבסס על ההלכה שמחשבת פיגול חלה רק על שיעור אכילה שהוא כזית, וכן על פי הכלל האמור שמחשבת "שלא במקומו" סותרת את מחשבת הפיגול.
רבא ביטא את דעתו בלשון מליצית ”ויקץ כישן הפיגול” שבאה להביע את הצטרפותם של שני חצאי הכזית זה לזה. לפי הרא"ש הרי זה מדין מצא מין את מינו וניעור הנאמר בכל התורה כולה[5], אך חכמי התוספות[6] חלוקים על כך.
מנגד, דעתו של רב המנונא היא שברגע שהאדם חשב "חצי כזית חוץ למקומו", חלה על שני חצאי הכזית הראשונים דין "פסול" שסותר את מחשבת הפיגול הראשונה, ומכיון שמחשבת הפיגול הראשונה של חצי הזית הראשון מבוטלת, נמצא שאי אפשר לצרף אליו את מחשבת הפיגול השניה של חצי הכזית השלישית[7]. הסברא מבית שיטת בריסק לכך היא שבמחשבת הפיגול כלולה גם מחשבת פסול[ג].
מחשבת שלא במקומו
מחשבה אחרת שעשויה למנוע ממחשבת הפיגול לחול על הקרבן, היא אם חשב לזרוק את הדם על המזבח שלא במקומו הנכון - (חוץ לזמנו).
אף על פי שקיים כלל כי שלא במקומו כמקומו, כלומר שדם קרבן שהותז על המזבח שלא במקומו הנכון, יש להתייחס אליו כאילו נזרק במקומו האמיתי והוא כשר, לעניין פיגול לא ניתן להשתמש בכלל "שלא במקומו - כמקומו" כדי להחשיב את המחשבה כמחשבת פיגול. כלומר: אם הכהן שפיגל את הקרבן, חשב בנוסף למחשבת הפיגול גם להקריב אותו שלא במקומו, לא ניתן לומר שהקרבן נחשב פיגול ויהיה באכילתו איסור כרת, אלא המחשבה השנייה שחשב לזרוק את הדם שלא במקומו מקלקלת את מחשבת הפיגול, ומונעת ממנו לחול על הקרבן, וזאת על פי הכלל שזריקה שאינה מתרת בשר באכילה אינה מביאה אותו לידי פיגול, כלומר שמחשבה על זריקה שאינה כשרה, אינה יכולה להביא אותו לידי פיגול.
ההסבר לכך בשם מר זוטרא הוא מהפסוק "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו פיגול יהיה", ומכך לומדים שפיגול נחשב רק בקרבן "שפיגולו גרם לו" כלומר שאין בו פסול נוסף מלבד מחשבת הפיגול[8]. ההסבר הלמדני מבית שיטת בריסק היא שדין פיגול החל על זריקת הדם, אינו מדין העבודה במקדש אשר חל בזריקת הדם, אלא מדין הכשרת הקרבן לאכילה[9].
מחשבת הינוח
נחלקו האמוראים האם דין עירוב מחשבות חל על מחשבת הינוח. לדעת רבי אבא דין עירוב מחשבות לא נאמר במחשבת הינוח. כדעה זו סובר גם רבא. הוא מוכיח זאת מהעובדה שבכל מחשבת פיגול כלולה גם מחשבת הינוח[10], ומכיון שמחשבת הפיגול חלה רק בשעת זריקת הדם, נמצא ש"מחשבת ההינוח" קדמה למחשבת הפיגול, ועם זאת הפיגול חל על הקרבן ויש באכילתו כרת.
לעומת זאת רב הונא סבר שמחשבת הינוח מונעת ממחשבת הפיגול לחול[11].
פרשנות האחרונים
בסברת רבי אבא ישנם מספר פרשנויות. האחת שדין "עירוב מחשבות" נאמר רק בפסולי מחשבה שנאמרו בתורה בפירוש[12], ולא במחשבה זאת שנלמדת מסברא[13]. פרשנות אחרת אומרת כי מחשבת הינוח ומחשבת פיגול נחשבות כמחשבה אחת, וכפי שקובע רבא בפירוש[ד] שבכל מחשבת פיגול כלולה גם מחשבת הינוח[ה][14].
החילוק ההלכתי בין שני הפרשנויות הוא שלפי הפרשנות השנייה, נמצא שאם מחשבת ההינוח היתה שונה ממחשבת הפיגול, ולדוגמה - שמחשבת הפיגול היתה להקריב למחר ומחשבת הינוח היתה להוציא למחר - אין שני המחשבות נחשבות כאחת וממילא חל גם במחשבת הינוח זאת דין עירוב מחשבות[14]
קישורים חיצוניים
- הרב שמעון שרייבר, מחשבות מוציאות זו את זו באתר קול הלשון
ביאורים
- ^ לאחר שהתורה שקצבה זמן לאכילת שלמים - שני ימים ולילה אחד.
- ^ שהרי נפסל על ידי ה"מחשבת פסול" - לאכלו מחוץ למקומו, ולפי צד זה לא ניתן לקבוע שמחשבת הפיגול קדמה למחשבת הפסול, משום ששתי המחשבות חלות כאחת.
- ^ לשון הגרי"ז על מסכת זבחים דף לא, א על בסיס דברי הגמרא: "יהיה מלמד שמצטרפין זה לזה חוץ למקומו וחוץ לזמנו לפסול"
- ^ כאשר הוא מוכיח את שיטת רבי אבא
- ^ ולכן אין המחשבות סותרות זו את זו
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"א עמוד א'.
- ^ רא"ש על חולין פרק שביעי - סימן לז
- ^ שם
- ^ תוספות שם: שאין הפסול מניח הפיגול ליפרד מעליו: רא"ש שם: וכיון דעל ידי שני חצאי זיתים הראשונים נקרא פסול תו לא מיקבע בפיגול
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ו עמוד ב'.
- ^ חידושי הגר"ח סטנסיל על זבחים
- ^ במחשבה להקריב חוץ לזמנו כלולה גם ההחלטה להותיר את הקרבן ליום המחרת
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ו עמוד ב'
- ^ כמו פסול מחשבת חוץ למקומו או שלא לשמה
- ^ שיטה מקובצת בשם רבינו פרץ
- ^ 14.0 14.1 קרן אורה זבחים לו ב ד"ה ומודה