נשפך הדם
| משנה | משנה, מסכת זבחים, פרק ב' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת זבחים, דף כ"ה ; מסכת מנחות, דף כ"ו עמוד ב' |
| משנה תורה | הלכות פסולי המוקדשין, פרק א', הלכה כ"ו ; משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ג, הלכה י"ב |
נשפך הדם הוא תהליך הפוסל את כשרות דמו של קרבן שנשחט בבית המקדש, אם במהלך תהליך קבלת הדם, אירעה תקלה - שהדם לא התקבל לתוך הכלי שרת המיוחד לקבלת הדם, אלא נשפך על רצפת העזרה. פסול זה הוא בלתי הפיך, וגם אם לאחר מכן שאבו אותו לתוך כלי שרת הוא אינו כשר להקרבה.
מקור
המקור הראשון לדין זה נלמד ממשנה[1] ”נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול”. בגמרא מובאת ברייתא שמלמדת גם את מקור הדין בפסוק: ”ולקח הכהן המשיח מדם הפר”, את הפסוק מדם הפר קוראים כאילו היה כתוב "דם מהפר", כלומר שיקבלנו ישירות מהפר[2].
מקור נוסף מובא בדברי התורת כהנים[3]: ”והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם אליו וזרקו, מה תלמוד לומר שוב את הדם מנין אתה אומר נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר. תלמוד לומר שוב את הדם. יכול אפי' נשפך מצואר בהמה על הרצפה יחזור ויאספנו ויהא כשר. תלמוד לומר הדם. הדם שנתקבל בכלי”.
בדיעבד, אם נשפך מקצת הדם מן הצואר על הארץ וקיבל מקצתו מצואר הבהמה הרי זה כשר, אם זה הדם שנתקבל הוא דם הנפש[4].
הגדרה
בגדר דין זה מבואר בחידושי רבנו חיים הלוי[5] שהוא כולל שני גדרים נפרדים; האחד - דין בעבודת הקבלה, שהדם יתקבל ישירות מצוואר הקרבן הנשחט אל המזרק. השני - דין "פסול", שהדם לא יהיה בשום מקום אחר, כמו הרצפה, לפני קבלתו בכלי שרת.
הדין השני קיים אף בדין קמיצה של מנחת סולת, ולפיו אם הכהן קמץ את הקמח מהכלי שבו הביאו את הקומץ לבית המקדש, ובמקום להניח אותו אל תוך כלי שרת אחר הוא נשפך על הרצפה, פסול הקמח להקרבה[6].
לפי דבריו של רבי יצחק זאב סולובייצ'יק[7], מקור הפסול השני בדמו של קרבן שנשפך, הוא בדברי התורת כהנים הנזכרים, כמדברי המדרש אנו לומדים שברגע מגע הדם ברצפה הוא נפסל, ושלכן יש צורך ללמוד מפסוק אחר על כך שאם לאחר שהדם התקבל בכלי שרת הוא נשפך על הרצפה הוא כשר, כדי ללמד שאין ברצפה כוח לפסול את הדם, וכמובא בברייתא.
אויר כלי ככלי
על הוורידים של הקרבן שמהם זב הדם בעת השחיטה, להיות מכוונים מול אויר המזרק, כדי שהדם יהיה באויר של חלל הכלי, מיד עם יציאתו מוורידי הקרבן הנשחט. לפי רש"י הטעם הוא מדין "אויר שסופו לנוח", שמכיון שהדם נמצא באוויר שמעל הכלי שהוא המזרק, וסופו לזוב משם אל תוך המזרק, הוא נחשב כבר מיד כמונח בכלי[8]. יש המפרשים שהכוונה היא למנוע בכך את דין "נשפך" שהיא פסול היות הדם במקום אחר, למרות שבסופו של דבר הדם מתקדש רק כשהוא מגיע בפועל לכלי שרת[9], וכן כדי ש"יראה" לעין כל שהדם נכנס אל הכלי מתוך הוורידים[10].
לפי הרמב"ם[11] הטעם הוא כדי שיתקבל כל דמו של הפר בכלי ולא תיפול ממנו אפילו טיפה אחת לחוץ, ולפי שיטתו על הוורידים להיות בתוך הכלי ממש[12].
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ב'
- ^ וזאת על פי הכלל "גורעין ומוסיפים ודורשים", "גורעין" ממילה אחת "ומוסיפין" למילה הסמוכה לו "ודורשין"תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ה עמוד א'.
- ^ פרק ד', הלכה י"א.
- ^ רמב"ם הלכות פסולי המוקדשים פרק א' הלכה כו
- ^ פרק י"ג מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ו עמוד ב' על פי ביאור הגר"ח שם.
- ^ על הסוגיה בזבחים שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ה עמוד ב'.
- ^ חידושי רבי משולם דוד סולובייצ'יק על הסוגיא, ושבט הלוי אורח חיים סימן ס"א.
- ^ שיעורי הגרמ"ד על פי לשון רש"י שם ועל פי דבריו המפורשים של השיטה מקובצת שם.
- ^ מעשה המוקדשים ד לח
- ^ שיעורי הגרמ"ד שם.