קדשי קדשים (מסכת זבחים)

קדשי קדשים

→ איזהו מקומן חטאת העוף ←
מסכת	זבחים
סדר	קדשים
נושא עיקרי	הקרבת הקרבנות.
מספר הפרק במסכת	6
מספר משניות	7
דפים בתלמוד בבלי	דף נ"ח עמוד א' - דף ס"ו עמוד א'
מספר דפים בתלמוד בבלי	8.5

קדשי קדשים הוא הפרק השישי במסכת זבחים העוסק בעיקר בדיני הקרבת הקרבנות. בפרק שבעה משניות ובתלמוד הבבלי הוא כולל 8.5 דפים וממוקם בין הדפים נ"ח עמוד א' - ס"ו ע"א.

נושאי הפרק

המעמד ההלכתי של המזבח לענין שחיטה

המשנה הראשונה דנה במעמד ההלכתי של המזבח עצמו לענין שחיטה, שאלה שתלויה במיקומו של המזבח, וכן בהתייחסות לשטח המזבח מבחינה הלכתית והאם יש לו דין 'צפון' - מקום השחיטה. למסקנה מקום המזבח הוא בצפון, ורבי יוסי ורבי יוסי ברבי יהודה שנחלקו בדין קרבן שנשחט על המזבח, נחלקו בשאלה האם כל המזבח כשר לשחיטת עולה כדין רצפת העזרה שבצפון המזבח, או שמא רק חציו הצפוני של המזבח כשר לשחיטה, שאלה התלויה באופן לימוד הפסוק וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ. בהמשך הגמרא דנה ארוכות מה מקור הדברים ומנין למד זאת רבי יוחנן.

בהמשך דנה הגמרא בדין קרנות המזבח שחודם נפגם, (דבר הפוסל את המזח, לפי ההלכה האומרת שעל המזבח להיות ריבוע) ובהשפעות ההלכתיות שלו על דיחוי הקרבנות השחוטים או החיים. לאחר מכן דנה הגמרא במחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי בענין מידות המזבח של משה רבינו לעומת מידות המזבח שבנה שלמה המלך, מי מהם היה גדול יותר, דבר התלוי במחלוקת נוספת לגבי מידות המזבח שבמשכן.

כמו כן, הגמרא דנה בדין מזבח שנפגם לענין אכילת שיירי מנחה ואכילת מעשר שני.

מקום המזבח והכבשים

הגמרא עוסקת בהרחבה בהקמת המזבח, בנבואות שעליהן התבסס הידע בקשר למיקומו של המזבח, והפסוקים שמהם נלמד כיוון עמידתו של המזבח.

מיקום הקמיצה

המשנה הבאה עוסקת בדיני קרבן מנחה, ובמיקום הקמיצה - בכל מקום בעזרה. הגמרא דנה בדין מנחה נקמצה בתוך ההיכל. בדיון זה מובאת גם דעתו של רבי יוחנן שמותר לאכול קדשי קדשים בתוך ההיכל, לדוגמה בזמן של מלחמה.

קרן מערבית דרומית

סכמה של הזפק

המשנה הבאה עוסקת בדין זריקת דם חטאת העוף על קרן מערבית דרומית, ובה מציינים החכמים כי קרן זאת הייתה שימושית ביותר, בשלושה עבודות שימשה הקרן למגע עם המזבח בחלקה העליון, ושלושה בחלקה התחתון. בגמרא מובאת ברייתא שבה מסבירים רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע, כל אחד לחוד, מהיכן מקור הדברים. בהמשך מוזכרים דינים שונים בדיני הקרבת עולת העוף, זריקת מוראה ונוצתה, וכן הקפת המקריב סביב המזבח לפני ההקרבה.

מליקת חטאת העוף ועולת העוף

שני המשנות הבאות עוסקות בדין מליקת חטאת העוף ועולת העוף, ההבדלים ביניהם (אם מבדיל את הראש והגוף זה מזה או לא, וכן זריקת מוראה ונוצתה בעולת העוף, וההבדלים הרגילים בין חטאת לעולה בדין אכילת הכהנים), ואופן פסולי פיגול ולשמה בשניהם. הגמרא ממשיכה ומפרטת את מקור הלכות עולת העוף שמליקתה נעשית דווקא על ידי כהן, ועל הסובב, ואופן חיתוך מוראתה ונוצתה על מנת להשליכו כמצוות התורה.

הגמרא דנה בדין חטאת העוף שבה נאמר אין מבדילים את הראש והגוף זה מזה בתהליך המליקה, האם מותר להפריד לחלוטין בין הראש והצוואר, או שמא אסור מכיון שזו היא צורת השחיטה של עולת העוף. דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון שהיא מותרת. שלושה הסברים ניתנו לדין זה: א) לפי רב חסדא נחלקו האם מיצוי הוא חלק בלתי נפרד מתהליך העוף, ואם כן - הוא מהווה סימן היכר לעולת העוף, ולכן מותר להבדיל. ב) לפי רבא נחלקו אם שהה בין מליקת שני הסימנים בחטאת העוף, האם פעולה זאת הייתה פוסלת את עולת העוף, וממילא הרי זה סימן היכר שאין זה עולת העוף. ג) לפי אביי נחלקו האם יש חיוב לחתוך את רוב הבשר לאחר מליקת הסימן הראשון בחטאת העוף, ואם כן - הרי זה סימן היכר בין חטאת לעולה, ולכן מבדילים בחטאת העוף.

נושאים נוספים

• הכלל של רבי יוסי כל הניטל בפנים לינתן בחוץ אינו נותן אלא בסמוך שאין לפנים, וכל הניטל בחוץ לינתן לפנים אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים' מוזכר בגמרא ונידון באריכות, וכן נלמד מברייתא זאת מיקומו של מזבח החיצון.