ממלכת פולין (1025–1385)
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | פולנית | ||
| עיר בירה | גנייזנו, פוזנן, פלוצק, קרקוב | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הכתרת בולסלאב הראשון, דוכס פולין למלך | ||
| תאריך | 1025 | ||
| פירוק | הקמת השושלת היגלונית | ||
| תאריך | 1385 | ||
| ישות קודמת |
 Civitas Schinesghe | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת פולין | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות קתולית | ||
ממלכת פולין (1025–1385) הייתה מדינה במזרח אירופה שהתקיימה בין השנים 1025–1385, ולאחר מכן התאחדה עם הדוכסות הגדולה של ליטא.
היסטוריה
בשנת 960 הדוכס מיישקו הראשון היה למנהיג השבטים הפולאנים, והוא הנסיך הראשון לשושלת פיאסט.[1] מיישקו שראה בכוחו העולה והגדל של מגן הכנסייה דאז אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", ידע כי אם לא יתנצר הוא עצמו עלול להיקלע למלחמת-דת עם אוטו. דבר זה היה קריטי מאוד מפני שכך השיג ידידות חיונית עם האימפריה הרומית ה"קדושה" כולה כשנישא לנסיכה דובראבה, נסיכה שמקורה היה בוהמי-אחת מאומות שהרכיבו אז את האימפריה הרומית ה"קדושה". מיישקו היה לוחם דגול ונתן לנסיכות שבשליטתו כוח משמעותי בעת כיבושיו באזור הים הבלטי במיוחד בפומרניה. כיבוש באזור פומרניה עם זאת הובילו אותו למאבק ממושך עם מרקיז מטעם האימפריה שהסתיים בקרב שהתרחש בסידניה (Cedynia) ושהוביל לסיבוך נוסף עוד יותר כשהוא ניצב מול אוטו הגדול אף הוא בעימות. עם זאת כוחותיו של אוטו לא הצליחו לעמוד כנגד צבאו של מיישקו והוא כבש את פומרניה כולה כשהוא מביס את הצבא האימפריאלי. מדינתו של מיישקו כה גדלה עד שהיא נשקה לאזורים שהיו תחת שלטון דני אותם הימים כשהוא במקביל מחזק את קשריו הפוליטיים עם מדינות שכנות בהן דנמרק ושוודיה (עם האומה השוודית למשל זה התבטא בחיתון בנו עם הריבון השוודי אריק.[2]
היסטוריונים אחדים מפקפקים בשאלת מוצאו של מיישקו. יש הסבורים כי כלל לא היה סלאבי כי אם סקנדינבי, וכי במסמכים קדומים מופיע שמו לא כ"מיישקו" אלא כ"דאגום", המזכיר את השם הסקנדינבי "דאגו". ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו מזמנו של מיישקו מזכירים ממצאים דומים (בעיקר בסוגי הנשק) שנמצאו בסקנדינביה, אך המבנים שנמצאו מתקופה זו אינם מזכירים בניה מקבילה בארצות סקנדינביה[דרוש מקור].
בנו ויורשו של מיישקו, בולסלאב הראשון המכונה "האמיץ", שעלה לשלטון בשנת 992, הרחיב את הממלכה בסדרת מלחמות כיבוש, ולאחר שלחם באוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", הגיע עמו להסכמה שהביאה להכרה במדינה הפולנית בשנת 1000, העיר גנייזנו נקבעה כעיר מושב הארכיבישוף. יורשו של אוטו, היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", חזר בו מן ההסכמה, דבר שהביא למלחמה שנמשכה עד 1018. בולסלאב פתח גם במסע מלחמה לשטחי המזרח, ואף כבש את העיר קייב. בשנת 1025 הכריז על עצמו כ"מלך", ובשנה זו מת. מושב המלך נקבע בפוזנן.
מחוזותיה המערביים של פולין, הגובלים בשטח עליו יושבת כיום גרמניה, היו נתונים לתקיפות חוזרות ונשנות של שבטים גרמאניים. הם פלשו לחבל פומוז'ה ולחבל שלונסק, ואיימו בעקיפין על מושב המלך בפוזנן. מיישקו השני, יורשו של בולסלאב, התקשה להתמודד עם ירושת אביו, ובשורה של קרבות הפסיד את רוב הטריטוריות אותן כבש האב. משפחתו של בולסלאב המשיכה לשלוט בשטחי פולין במהלך השנים הבאות, עד לשנת 1138 בה מת המלך בולסלאב השלישי, והמדינה חולקה בין יורשיו. במהלך 192 השנים הבאות, המכונות "תקופת הפיצול", חולקה המדינה למספר חלקים אוטונומיים, כאשר ב"נסיכות קרקוב" שולט "הנסיך הגדול" אשר לו מעין בכורה על השאר.
קזימיר הגדול (1310-1370), בנו של ולדיסלב הראשון, הומלך בשנת 1333 כשהוא בן 23, והוביל את פולין לפריחה, על ידי שהרחיב את שטחה ופיתח את כלכלתה. בתקופתו גם נוסדה בקרקוב האוניברסיטה הראשונה במדינה. המגפה השחורה שהכתה ברחבי אירופה בשנים 1347–1351 לא הגיעה לפולין, ובעקבות כך המשיכה המדינה לשגשג.
בשנת 1370 מת קז'ימייז' השלישי ללא יורשים, ובמקומו עלה לשלטון גיסו לאיוש הראשון מלך הונגריה. בשנת 1382 מת, ובמקומו עלתה לשלטון בתו ידוויגה, מלכת פולין. בשנת 1385 נישאה ידוויגה לנסיך הליטאי יגלו. נישואין אלו הביאו לעולם את השושלת היגלונית, אשר בתקופתה הייתה פולין בשיא כוחה והתפשטותה הטריטוריאלית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
