יחיאל אקשטיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחיאל אקשטיין
יחיאל אקשטיין, 2008
יחיאל אקשטיין, 2008
לידה 11 ביולי 1951
פטירה 6 בפברואר 2019 (בגיל 67)
ישראלישראל ישראל
מקום פעילות ארצות הברית, ישראל
השתייכות ציונות דתית, יהדות אורתודוקסית בארצות הברית
תחומי עיסוק פילנתרופיה באמצעות "הקרן לידידות" שהקים

הרב יחיאל צבי אקשטיין (באנגלית: Yechiel Z. Eckstein;‏ 11 ביולי 1951 - 6 בפברואר 2019) היה רב, סופר ופעיל ציבור אמריקאי-ישראלי. הקים בשנת 1983 את הקרן לידידות וכיהן מאז כנשיאה. היקף הכספים שהקרן בנשיאותו מגייסת למען מדינת ישראל ומטרות יהודיות שונות הגיע לכחצי מיליארד ש"ח לשנה, נכון לשנת 2013[דרוש מקור].

אקשטיין היה חבר בחבר הנאמנים של הג'וינט, של קרן היסוד ושל הסוכנות היהודית. כתב שבעה ספרים, בעיקר בנושאי יחסי נוצרים-יהודים.

ביוגרפיה

אקשטיין נולד ב-1951 באוטווה, קנדה, אחד מארבעת ילדיהם של בל והרב ד"ר סיימון לייבלה אקשטיין. האב היה רב קהילה, אשר נולד בארץ ישראל המנדטורית ומשפחתו היגרה לקנדה לאחר פרעות תרפ"ט. הוריו של אקשטיין עלו מפלורידה לישראל ב-2011[1].

בגיל 13 נשלח אקשטיין על ידי הוריו לניו-יורק, ללמוד ב-MTA, הישיבה התיכונית של "ישיבה יוניברסיטי". לאחר מכן למד בישיבת ההסדר "כרם ביבנה". הוא חזר לישיבה יוניברסיטי, שם הוסמך לרבנות בידי הרב יוסף דב סולובייצ‘יק והשלים תואר ראשון ושני. קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה של הדת באוניברסיטת קולומביה. הוא שימש מרצה באוניברסיטת קולומביה.

במקביל הצטרף אל הליגה נגד השמצה. ב-1976 ארגן את הכנס האוונגליסטי-יהודי הראשון. ב-1977, כשנאו-נאצים ארגנו הפגנה בפרבר יהודי של שיקגו, סקוקי, שלחה אותו הליגה לגייס תמיכה נוצרית כנגדם ומאז הוא נשאר בשיקגו.

ב-1980 הכריז אחד מראשי הכנסייה הבפטיסטית הדרומית בארצות הברית (הגוף הפרוטסטנטי הגדול ביותר במדינה זו), ביילי סמית' (כיהן כנשיא הקהילה בשנים 1981–1982) ש"אלקים איננו שומע לתפילותיהם של היהודים". הליגה נגד השמצה שלחה את אקשטיין אל סמית'. הוא שכנע אותו לבוא עמו לישראל והפגיש אותו עם ראש הממשלה מנחם בגין. כשחזר סמית' לארצות הברית, הוא היה לתומך ישראל.[דרוש מקור]

אקשטיין עזב בהמשך את הליגה נגד השמצה והיה למרצה בשני גופים נוצריים, "הסמינר התאולוגי של שיקגו" (Chicago Theological Seminary) ו"הסמינר הצפון בפטיסטי" (Northern Baptist Theological Seminary). ב-1983 הקים את הקרן לידידות, שהייתה עיקר עיסוקו מאז.

אקשטיין היה חבר בכמה להקות חסידיות והוציא שלושה תקליטים עם שירים בביצועו[2]. ב-1973 שהה כמה חודשים לישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים, והופיע כזמר בפני חיילי צה"ל. בהזדמנות אחת הוא שר בבנייני האומה בירושלים לפני הופעה של שלמה קרליבך, זמר שהשפיע עליו רבות.

ב-2002 התגרש מאשתו הראשונה, בוני, אם שלוש בנותיו, עלה לישראל וקיבל אזרחות ישראלית, בנוסף לאזרחותו האמריקאית. ב-2004 התגרש רשמית וב-2007 נישא בשנית. אשתו השנייה, ג'ואל, נולדה בברצלונה, עלתה לבדה לישראל בגיל 17 ונישואיה לאקשטיין היו גם הם נישואין שניים. יש לה שני ילדים מנישואיה הראשונים. הזוג התגורר בירושלים.

לאקשטיין הייתה[דרושה הבהרה] תוכנית רדיו יומית הקרויה "שאל את הרב" המשודרת בספרדית באמריקה הלטינית ובארצות הברית. הוא ענה לשאלות מאזינים באמצעות קריין דובר ספרדית.

אקשטיין זכה בפרסים בגין פעילותו[3], בהם פרס הג'וינט על שם ראול ולנברג, ב-20 במאי 2014, כחלק מציון 100 שנים להיווסדו של הג'וינט.

נפטר ב-6 בפברואר 2019 מדום לב[4] בביתו ונקבר למחרת.

הקרן לידידות

ערך מורחב – הקרן לידידות

אקשטיין הקים את הקרן לידידות ב-1983 וזמן רב הייתה זו קרן קטנה יחסית שהתמקדה בעיקר בהסברה לטובת ישראל ובעידוד תיירות אוונגלית בישראל. נקודת מפנה אירעה ב-1993, כשהקרן הקרינה לראשונה תשדיר פרסומת בטלוויזיה האמריקאית, אשר קרא לתרומות לעזרה ליהודי ברית המועצות לשעבר, המבקשים להגר לישראל. הקריין (פרו בונו) בתשדיר זה היה פאט בון והתשדיר הניב תרומות רבות של אוונגליסטים. עם זאת, בסביבות 2000 בערך, היו בקרן לידידות שלושה עובדים בלבד, כולל אקשטיין עצמו.

אקשטיין והאוונגליסטים מימנו בין השאר את עמותת הצדקה "יהודה יעלה" של יפה דרעי, את מוסדות מגדל אור של הרב יצחק דוד גרוסמן, את בתי התמחוי של דודי זילברשלג ועוד. זילברשלג נזקק לפסק הלכה שהתיר את שיתוף הפעולה החרדי-נוצרי לצורכי סעד וסיוע לנזקקים, אך לא לצורך בתי מדרש, לימוד ותפילה[5].

נכון ל-2014, הקרן לידידות מעסיקה מעל 100 עובדים, רובם במשרדה בשיקגו ומיעוטם בישראל, והיקף התרומות שהיא מגייסת מגיע לכחצי מיליארד ש"ח בשנה, רובן מנוצרים אוונגליסטים בארצות הברית ובקנדה. הכסף נתרם ברובו הגדול למטרות סעד, בריאות, רווחה, עלייה וקליטה וביטחון, בישראל ובחלקו הקטן למטרות דומות בקהילות יהודיות ברחבי העולם. הקרן טוענת שיש לה מעל למיליון תורמים רשומים בארצות הברית לבדה.

ביקורת

מאז נכנסה הקרן לידידות לפעולה נרחבת בישראל החל משנת 2000, נשמעו טענות על ידי גורמים דתיים שונים, בנוגע לכוונותיו האמיתיות של הרב אקשטיין בפועלו לקרב בין היהדות והנצרות ולהדגיש את המשותף בין הדתות. חלק מהרבנים האשימו אותו בהשתייכות לתנועת מסיונריות, ואף נטען שהוא מקדם "מיסיון כפוי" דרך יצירת תלות ומחויבות של יהודים בנוצרים[6]. כדי להוכיח זאת נעשה שימוש בציטוטים של אקשטיין אודות מקומה של הנצרות ביחס ליהדות, על מקומו החיובי של אותו האיש בעולם כמי שקירב אחוזים נכבדים מאוכלוסיית העולם למונותיאיזם ועל הדרך שבה יש להפיץ את האמת הנוצרית[7]. ב-2011 סיפר אקשטיין כי העדה החרדית תלתה פשקווילים על דלת ביתו המודיעים לו כי ירדפו אותו עד חורמה[8].

לדברי אקשטיין, הטענות הללו אינן נכונות ”רוב האוונגליסטים, ורוב הנוצרים כנראה, אכן מאמינים שבאחרית הימים כולם יתנצרו. ההבדל הוא, שיש כאלו שחוצים את הגבול ובאמת מנסים לגרום לאנשים להתנצר עוד בחייהם. עם כאלו אני לא עובד ולא לוקח מהם כסף. אני לא מתקרב לאוונגליסטים אקטיביים כאלו”[9]. עוד אמר ”אני מתנגד נחרצות לכל סוג של מיסיון, גלוי או סמוי, ישיר או עקיף...זהו הקו שלי בכל משך 36 שנות פעילותי ופעילות הקרן לידידות בסיוע למדינת ישראל”[10] וכן ”אני יודע שזה לא המסלול הטבעי, אבל אנחנו עומדים לבד נגד כל העולם. באים עשרות מיליוני נוצרים שרוצים לעמוד לצידנו. אז מה? נדחה אותם? זה פשוט לא הגיוני, לא מוסרי ומאוד מסוכן ... לא נעבוד איתם רק מכיוון שהם סוברים שאותו האיש יבוא פעם בחזרה, וכל העולם יקבל אותו?”[11].

עם השנים, הוצאו פסקי הלכה האוסרים לקבל את תרומות הקרן לידידות, על ידי רבנים כמו הרב אברהם שפירא, שהיה הראשון שפסק איסור בשנת תשס"א[12], בנו הרב יעקב שפירא[13], הרב שמחה הכהן קוק[14], הרב דב ליאור[15], הרב צפניה דרורי[16], הרב שמואל אוירבך[17], הרב שלמה אבינר[18] והרב ניסים קרליץ[19]. זאת בשל האיסור לקחת כסף מנוצרים, שכן מדובר ב"סיוע לעובדי אלילים" ובחילול ה'. חלקם הביעו את חששם כי בעתיד הקרן תעשה שימוש בקרבה שנוצרה בין יהודים ונוצרים כדי להעבירם על דתם ולנצרם.

אורי לופוליאנסקי ראש עיריית ירושלים לשעבר, סירב בשל כך, לקבל סיוע מהקרן לידידות במהלך כהונתו כראש עיר. לעומתו, אהוד אולמרט וניר ברקת שיתפו פעולה באופן נרחב עם הקרן לידידות[20] אלי ישי סירב לתרומה של כבאיות אש מהקרן לידידות בתקופת היותו שר הפנים[21].

ביקורת מסוג אחר טוענת כי בפרסומיו בעולם הנוצרי מראה אקשטיין תמונה מעוותת ומציג את ישראל כמדינה מסכנה ומוכת עוני, שיש לעזור לה. אברהם פוקסמן, נשיא הליגה נגד השמצה בארצות הברית, האשים את אקשטיין בכך שהוא ”מוכר את כבוד היהודים ואת כבודה של מדינת ישראל”. אקשטיין בתגובה טען כי גיוס התרומות מעצם טבען מצריך להציג את מי שחסר לו, שהרי זו בדיוק המטרה: לעזור למי שנזקק לעזרה. עוד טען כי ”הבושה והחרפה - שהממשלה לא מספקת צרכים בסיסיים”[22] והוסיף ”מי שמתבייש במצב הנשקף מהן רצוי שיפעל לטיפול במצב הקשה ולא יעסוק בטיוח”[23].

ארגונים נוצריים מתחו ביקורת על התנגדותו של אקשטיין ליהדות משיחית ולהפצת הבשורה הנוצרית, בעוד שזו לטענתם מטרת התורמים[24]. בנוסף, הם ביקרו את עלות שכרו של אקשטיין, שלפי הצהרות המיסים לשנת 2013, כפי שפורסמו באתר "משמר הצדקה" (Charity Watch) הגיעה ל-1.2 מיליון דולר (כמחציתם הפרשה למענק פרישה עתידי)[25]. בשנת 2014 הסכום ירד ל-1.13 מיליון דולר[26]. לפי ארגון "משמר הכמורה" (Ministry Watch) יותר מ-40% מהתרומות לקרן מופנים לגיוס כספים ולשכר[27]. לעומת זאת, לפי אתר "הקרן לידידות" עצמה, רק 12% מהתרומות משמשים לגיוס כספים, ועוד 11% מושקעים בניהול הקרן ומנגנונה[28].

תמיכה

הרב עובדיה יוסף פסק שמותר לקבל כספים מהקרן לידידות[29], דבר שבא לידי ביטוי במוסדות ההשכלה הגבוהה שהקימה בתו, עדינה בר-שלום[30] גם אקשטיין עצמו טען שהרב עובדיה יוסף תמך בו[31] עם זאת, בהמשך (2006) הורה הרב יוסף למקורביו, להשעות את קבלת תרומות הקרן לידידות עד לבירור הדברים[32]. שאלת ההסתייגות של הרב יוסף שלום אלישיב מקבלת ושימוש בתרומות הקרן לידידות עומדת במחלוקת גרסאות[33]. עמדה מעורפלת הציג גם הרב מרדכי אליהו: בתחילה התיר ליהנות מתרומות הקרן[34], אך שנתיים מאוחר יותר חתם על איסור לקיחת כספים מהקרן[35]. עם זאת, הוא פסק לכל מי ששאל אותו באופן אישי, כי מותר ליהנות מכספי הקרן, כפי שאכן עושים מוסדות חסד רבים שהוא עמד בראשם[36]. בנו של מרדכי אליהו, שמואל אליהו פסק כי מותר לעשות שימוש בכספי הקרן. את השינוי בעמדותיהם של הרבנים יוסף, אלישיב ואליהו, הסביר אקשטיין במהלך של "רדיפה אישית" שהנחיתו עליו מינה פנטון, לשעבר חברת מועצת העיר ירושלים, והרב שמחה הכהן קוק, רבה של רחובות: ”הם הלכו מרב לרב, ואמרו שאקשטיין הוא טְרֵייף, לא כשר, הוא מיסיונר. אמרו שכל הקטע מאחורי הקרן הוא שנוצרים רוצים להמיר את דתם של יהודים. הם הלכו לרב אברהם שפירא, נתנו לו הצהרה, והוא חתם על זה”[31].

מכל מקום, מול הרבנים שהתנגדו לשימוש בתרומות שגייס אקשטיין, ומול אלה שהדעות לגבי פסיקתם בעניין, חלוקות, קמו רבנים אחרים שפסקו בגלוי כי מותר לפי ההלכה לקבל כספים מהקרן לידידות. בין השאר מדובר ברבנים נחום אליעזר רבינוביץ'[37], דוד סתיו[38], ישראל רוזן[39], אמנון בזק[40], שמואל אליהו[41],חיים אמסלם[42], שאר-ישוב הכהן[43] ואליעזר מלמד[44]. אלו קבעו כי מדובר ”בתנועה התומכת בעם היהודי ומאמינה שעם ישראל צריך לשמור על דתו שלו, ושיבתו לארץ ישראל היא חלק מהגשמת היעוד היהודי, ולפיכך תומכת בישראל ובציונות”. עוד גרסו כי ”אין לחשוש להשפעה של התורמים בשל העובדה שאין קשר ישיר עם המקבלים ולכן אין להם השפעה גם על התכנים”. בנוסף נטען כי ”במישור הלאומי בעצם קבלת הכסף יש הזדמנות לחיזוק השלום בין ישראל לעמים, ובמישור האישי כלפי אזרחי המדינה הכסף מסייע לציבור גדול להקל מעליו את העול הכלכלי”. הרב רבינוביץ אף טען כי ”אין לחשוש לביזיון הואיל ואדרבה סיבת הנתינה היא משום הערכתם הגבוהה לעם ישראל”[45].

ספריו

  • What You Should Know About Jews and Judaism, Word Pub Group, 1984
  • Ask the Rabbi: Selected Transcripts from Rabbi Yechiel Eckstein's Radio Program, Fellowship of Christians and Jews, 1990
  • Five Questions Most Frequently Asked About Jews and Judaism, Fellowship of Christians and Jews, 1990 (ספרון)
  • Understanding Evangelicals: A Guide for the Jewish Community, International Fellowship of Christians and Jews, 1992 (ספרון)
  • How Firm a Foundation: A Gift of Jewish Wisdom For Christians and Jews, Paraclete Press, 1997
  • Joodse wijsheden ,BZZTôH, 1998 (מחבר שותף)
  • The Journey Home, Shavti House, 2001
  • Holy Days of Israel: Your Inspirational Guide, International Fellowship of Christians & Jews, 2011
  • Holy Songs of Israel: Inspirational Worship from the Psalms, International Fellowship of Christians & Jews, 2012
  • Jesus of History: Who He Was, what He Taught, where He Walked, how He Became the Most Influential Figure of All Time, Weider History Group, 2013 (ספרון) (מחבר שותף)
  • The One Year Holy Land Moments Devotional, [1]מסת"ב 978-1414370217, Tyndale House Publishers, 2013 (יחד עם טרמפר לונגמן)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "An Unforgettable Aliyah", באתר הקרן לידידות(הקישור אינו פעיל, 6.2.2019)
  2. ^ הרב יחיאל צ. אקשטיין - נשיא ומייסד הקרן לידידות, אתר הקרן; תקליטיו של אקשטיין באתר אמזון
  3. ^ שלום ירושלמי, "המוקש של נתניהו, הסיפור המדהים של רנאטה", 20 בפברואר 2014, מעריבnrg
  4. ^ "נשיא הקרן לידידות הרב יחיאל אקשטיין הלך לעולמו בעקבות דום לב", באתר מעריב
  5. ^ "הגביר: הרב יחיאל אקשטיין", 16 באוגוסט 2002, באתר בחדרי חרדים
  6. ^ חדשות אברכים, הרב דב ליאור בפסק הלכה: אסור לקבל כספים מ"הקרן לידידות", ‏3 באפריל 2014
  7. ^ צבי שיימן, צפו: הרב אקשטיין מסביר לנוצרים איך צריך להפיץ את הבשורה, ‏02 ביוני 2014
  8. ^ ליאור דטל, הרב יחיאל אקשטיין: "הממשלה לא מספקת צרכים בסיסיים; בושה וחרפה", ‏06 במאי 2011
  9. ^ "המגשר", 17 במאי 2011, באתר ynet
  10. ^ חנן גרינווד, הרב אקשטיין: התנהלותו של הרב אבינר בעניין הקרן לידידות מקוממת, ‏11 באוגוסט 2014
  11. ^ שלום ירושלמי, הגביר: הרב יחיאל אקשטיין, מעריב, אוגוסט 2002
  12. ^ לגילוי דעתו ראה כאן
  13. ^ גיל קלנר, הרב שפירא: כסף מהקרן – כמו חטא המרגלים, ‏23 ביוני 2014
  14. ^ יאיר שלג, ויכוח הלכתי סוער: האם מותר לקבל תרומות מהנוצרים האוונגליסטים, ‏14 באוקטובר 2002
  15. ^ חנן גרינווד, הרב דב ליאור והרב צפניה דרורי: אסור להשתתף בקייטנות של משרד החינוך, ‏04 באוגוסט 2014
  16. ^ גיל קלנר, הרב דרורי מודה: לא דיברתי עם יו"ר הקרן לידידות, ‏22 במאי 2014
  17. ^ עיין כאן
  18. ^ גיא עזרא, הרב אבינר: כספי הקרן לידידות – עבודה זרה, ‏11 ביוני 2014 וכן עיין כאן וכאן
  19. ^ הסכמתו מופיעה כאן
  20. ^ דורון בר-גיל, מלחמת דת חדשה: החרדים נגד הקרן לידידות, ‏29 במרץ 2009
  21. ^ Gil Shelfer and Gil Hoffman, Yishai refused fire truck donations from Christian group, ‏12 June 2010
  22. ^ ליאור דטל, הרב יחיאל אקשטיין: "הממשלה לא מספקת צרכים בסיסיים; בושה וחרפה", באתר TheMarker
  23. ^ עקיבא ביגמן, הצד הנסתר של הקרן לידידות: לובי שמאלי ותעמולת שנור, ‏11 באפריל 2014
  24. ^ Jenni Parker and Chad Groening, Jews for Jesus Spokesman: Groups Opposing Evangelism of Jews, ‏January 16, 2004(הקישור אינו פעיל, 6.2.2019)
  25. ^ באתר CharityWatch.org
  26. ^ 1.13 באתר Charity Watch
  27. ^ באתר ministrywatch
  28. ^ אתר הקרן לידידות, Help Support Our Lifesaving Programs.
  29. ^ להסכמתו עיין כאן וכן כאן
  30. ^ דן לוי ודן טריפון-רשף, בעשר השנים האחרונות: עלייה של 400% במספר הסטודנטים החרדים באקדמיה, ‏27 בפברואר 2014. וכן עיין כאן
  31. ^ 31.0 31.1 צביקה קליין, הוא מגייס שני מיליארד ש"ח בעשור. אז למה לא אוהבים אותו?, באתר nrg‏, 16 במאי 2014.
  32. ^ לתיאור ההחלטה עיין כאן
  33. ^ ידידיה בן אור, "הרב אלישיב התיר לי לקחת כסף מהקרן לידידות", ‏27 במאי 2014 ולעומת זאת עיין כאן
  34. ^ להסכמתו ראה כאן
  35. ^ כפי שנכתב כאן
  36. ^ יאיר שלג, בציונות הדתית מבולבלים: האם הרב אליהו מתיר תרומות מנוצרים?, ‏10 במאי 2004
  37. ^ ישי קרוב, "מותר לקבל תמיכה מהקרן לידידות", ‏11 ביוני 2014
  38. ^ ישי קרוב, מותר לקבל תמיכה מהקרן לידידות, באתר ערוץ 7, 11 ביוני 2014
  39. ^ הרב ישראל רוזן, הרב רוזן: קייטנות הידידות כשרות ללא פקפוק, ‏12 במאי 2014
  40. ^ הרב אמנון בזק, יש לקוות שפרסום עמדתם של רבנים מרכזיים בציונות הדתית (כגון הרבנים רבינוביץ, מלמד וסתיו), תעצור את הקמפיין האגרסיבי ועתיר ההון נגד קייטנות הקיץ שייעזרו בתמיכה כספית של 'הקרן לידידות', ‏12 ביוני 2014
  41. ^ אפי אברהם, סרוגים, הרב שמואל אליהו: האיסור לקחת כסף מהקרן לידידות פחות חריף מהמחלוקות בין הרבנים, ‏13 ביוני 2014
  42. ^ חנן גרינווד, הרב חיים אמסלם לרבני החרד"ל: מדוע אימצתם את תרבות החרמות והאלימות של העולם החרדי הקיצוני, ‏12 ביוני 2014
  43. ^ להסכמותיו ראה כאן וכאן ואף כאן
  44. ^ הרב אליעזר מלמד, הרב מלמד: מותר לקבל מימון מהקרן לידידות, ‏11 ביוני 2014
  45. ^ חנן גרינווד, הרב נחום רבינוביץ´: אין שום בעיה לקבל כסף מהקרן לידידות, ‏11 ביוני 2014.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25653191יחיאל אקשטיין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחיאל_אקשטיין&oldid=1386870"