סקוקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סקוקי
Skokie
קניון פתוח בסקוקי
קניון פתוח בסקוקי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מדינה אילינויאילינוי אילינוי
חבל ארץ המערב התיכון
עיר אם שיקגו
תאריך ייסוד 1833
אוכלוסייה
 ‑ בפרבר 67,824 (2020)
 ‑ צפיפות 2602 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות 42°02′13″N 87°44′24″W / 42.03694°N 87.74°W / 42.03694; -87.74
דמוגרפיה
אוכלוסייה לפי גזעים
האדם הלבן|לבנים: 55.1%שחורים: 10.1%אסיאתים: 26.7%אינדיאנים: 0.2%מעורבים, פולינזים ואחרים: 7.9%Circle frame.svg
10.6%היספנים ולטינים (מכל מוצא גזעי)
מבנה המשפחות
משקי בית 22,503
משפחות עם ילדים מתחת
לגיל 18
32.2%
אחוז הזוגות הנשואים 60.5%
אחוז האימהות החד הוריות 9.9%
גודלה של משפחה ממוצעת 3.04
אוכלוסייה לפי הכנסה (דולרים לשנה)
הכנסה חציונית לבית אב $57,375
הכנסה חציונית למשפחה $74,725
הכנסה לנפש $37,827
שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני
שיעור כללי 9.7%
שיעור המשפחות 4.2%
שיעור האוכלוסייה
מתחת לגיל 18
5.9%
שיעור האוכלוסייה
מעל לגיל 65
5.3%
הכנסה לפי מגדר ($ בשנה)
הכנסה חציונית לגברים $44,869
הכנסה חציונית לנשים $33,051
פינה בחצר מוזיאון השואה של אילינוי שבסקוקי
מסילת הברזל הנטושה של עמק סקוקי, קו המתח הגבוה שמעליה וגשר של הכביש המהיר I-94 העובר בסמוך לה
לוגו הקו הצהוב של הרכבת העילית של שיקגו המוביל אל סקוקי ומכונה גם "סקוקי סוויפט".

סקוקיאנגלית: Skokie) הוא ישוב עירוני במחוז קוק ממדינת אילינוי שבארצות הברית.

סקוקי נחשב על פי רוב לאחד מפרוורי החוף הצפוני של שיקגו. אף על פי שלפי אומדן הסקר הקהילתי האמריקאי גרו בסקוקי 67,824 נפשות ב-1 באפריל 2020, היישוב רשמית עודנו "כפר".[1] מעמד זה הוא זכר לעבר החקלאי של סקוקי. בראש הרשות המקומית ("מועצת הכפר") מכהן מאז אפריל 2008 ג'ורג' ואן דוסן.

שם היישוב

מקור השם סקוקי הוא בשפת הילידים האמריקנים המקומית ופירושו הוא "שטח ביצות". בעבר היישוב נקרא "ניילס סנטר" (Niles Center).

גאוגרפיה

אזור החוף הצפוני של שיקגו הוא אזור מישורי שלפני הבניה בו היה אזור של יערות וביצות, קשה לניקוז ולתחבורה. היישוב סקוקי מצוי בעמק רדוד מאוד הקרוי "עמק סקוקי", שבו באופן טבעי יש יותר ביצות ופחות יערות.

יישובים שכנים

ממזרח - אוונסטון, מדרום - שיקגו ולינקולנווד, מצפון - וילמט, מצפון-מערב - גלנוויו, ממערב - מורטון גרוב וניילס.

היסטוריה

בשנת 1833 נחתם הסכם מכירה של שטח רצועת החוף שמצפון לשיקגו בין האמריקנים ממוצא אירופי לבין היְלִידִים האמריקנים (אינדיאנים) שישבו בו. בהמשך המאה התשע עשרה התיישבו באזור החוף הצפוני בעיקר אנשי מעמד הביניים שהיו בני מיעוטים דתיים או גזעיים וחקלאים. הקושי העיקרי בו נתקלו המתיישבים היה קושי בתחבורה. השטח היה זרוע ביצות ולכן הסחורה החקלאית הטרייה והאנשים שעבדו בשיקגו התקשו להגיע במהירות אל שיקגו. הדרך היבשתית הנוחה ביותר – דרך "גרין ביי" (מסלול דומה לשדרות גרין ביי של היום) הייתה קשה מאוד ואיטית מאוד להליכה ורכיבה. השיט לשיקגו היה נתיב התחבורה העיקרי וגם שיט זה היה איטי למדי.

היישוב נוסד ככפר חקלאי בשנת 1888 ונקרא בתחילה ניילס סנטר. שמו של היישוב גרם לבלבול עם היישוב השכן ניילס. ב-15 בנובמבר 1940 שונה שם היישוב לסקוקי. היישוב נוסד בשכנות ליישוב אוונסטון. באוונסטון עברה כבר מסילת ברזל, דרך "גרין ביי" עברה דרכה וכמו כן הייתה לאוונסטון גישה לחוף ימת מישיגן. אל סקוקי לא הייתה תחבורה נוחה במשך כשלושים השנים הראשונות לקיומה.

במהלך שנות העשרים נסללה מסילת הרכבת של עמק סקוקי שעברה דרך היישוב. מעל למסילה נפרש קו מתח גבוה. המסילה וקו המתח הגבוה הקלו על עבודת החקלאים ועל מכירת התוצרת שלהם ובו זמנית האיצו את תהליך עיור היישוב וייקרו את הנדל"ן שבו. ביישוב החלו להיבנות בניינים רבים. בעיקר בניינים המכילים שתיים או שלוש דירות נבנו ביישוב. נכון לשנת 2008, היישוב והיישובים השכנים לו עויירו לחלוטין. אין בשטחם אף לא חווה חקלאית אחת. החווה האחרונה בדרום פרוורי החוף הצפוני של שיקגו פעלה ביישוב השכן, גלנוויו, עד שהפכה למוזיאון. אולם, אף על פי שאופי היישוב הפך עירוני לכל דבר, נכון לשנת 2008, הוא עדיין מוגדר ככפר מבחינה מנהלתית.

לאחר קריסת שוק המניות בשנת 1929 שהחל את השפל הכלכלי הגדול, נפסקה תנופת הבנייה בסקוקי וקו הרכבת שעבר ביישוב נסגר. אולם, קו המתח הגבוה שנפרש מעליו נשאר פעיל, נכון לשנת 2008. מאז סגירת קו הרכבת, רק אחת מתחנותיו של אותו הקו פעילה - היא מקושרת לקו הצהוב של מערכת הרכבת העילית של שיקגו.

יוזם הקמת קו הרכבת וקו המתח הגבוה היה סמיואל אינסול (Samuel Insull) - איש עסקים משיקגו שהיה בעליה של תחנת כוח. אינסול, שעבד אצל תומאס אלווה אדיסון לפני שהפך לאיש עסקים, רצה למכור חשמל בפרוורי החוף הצפוני, לגרום לסגירתן של תחנות הכוח המקומיות הקטנות ולעזור בפיתוח היישובים שקנו ממנו חשמל, על ידי מיקום תחנת רכבת בשטחם. עם פרוץ השפל הגדול, אינסול פשט רגל ורכושו הועבר לנושיו. הנושים לא הסתפקו בכך ותבעו אותו על מרמה. אינסול ברח מארצות הברית, הוסגר אליה וזכה במשפט.

סקוקי מושכת מהגרים יותר מפרוורים אחרים של ערים גדולות בארצות הברית. כמעט כל גל הגירה אל ארצות הברית גרם לשינוי משמעותי במבנה האוכלוסייה שלה. הבולט בגלי ההגירה האלה היה גל ההגירה היהודי שבין שתי מלחמות העולם ולאחר מלחמת העולם השנייה. עם ההגירה היהודית הגדולה לארצות הברית, בעיקר בין שתי מלחמות העולם, הפכה סקוקי, במשך שנים רבות, לפרוור בעל רוב יהודי ובכללם מספר רב של ניצולי השואה. על רקע זה ניהלה המפלגה הנאצית האמריקנית מאבק על זכותה לקיים מצעד בפרוור בשנים 1977 ו-1978, שנודע בשם "פרשת סקוקי". בעקבות המקרה צולם סרט התעודרמה סקוקי. בשנות התשעים של המאה העשרים היהודים חזרו להיות בה מיעוט, אם כי מיעוט גדול. בפרוור זה יש בתי כנסת רבים כמו גם קבוצת ישיבות חנויות באוריינטציה יהודית ומזנונים כשרים.

משנת 1929 ועד 1950 נבנו בפרוור מעט בתים חדשים. אף על פי כן, במהלך שנות הארבעים ושנות החמישים כאשר דור הבייבי בומרס עברו עם בני משפחותיהם מהעיר שיקגו לאזור הפרוורים של שיקגו הדיור בסקוקי החל להתפתח שוב. בפרוור יש גנים ציבוריים ובריכות ציבוריות מפותחות, כמו גם שמורות טבע מיוערות.

דמוגרפיה

לפי מפקד האוכלוסין לשנת 2000, ביישוב שוכנים 63,348 אנשים, 23,223 משקי הבית המכילים 17,045 משפחות. רמת הצפיפות ביישוב הייתה 6,309 אנשים לכל קילומטר מרובע, אשר מתגוררים ב-23,702 יחידות דיור.

משנות החמישים של המאה ה-20 סקוקי הפך למוקד של הקהילה היהודית באזור שיקגו. בסקוקי נבנו בתי כנסת רבים אשר ממשיכים למשוך אל היישוב מהגרים יהודים (עד לאחרונה בעיקר מאזור ברית המועצות, במהלך סוף המאה ה-20).

מוסדות בולטים

בשנת 2009 נפתח מוזיאון השואה של אילינוי בסקוקי[2]. יש תקווה שמוסד יהפוך חשוב עבור מדינת אילינוי והמערב התיכון כולו.

לבד ממוזיאון השואה, ביישוב סקוקי אין מוסדות בולטים בעלי חשיבות מעבר לגבולות מחוז קוק. באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 היה בה המוסד אחד בעל מעמד כזה - הקניון הפתוח "וסטפילד אולד אורצ'רד". אולם, נכון לשנת 2008 ניכרים בקניון זה סימני השפל הכלכלי של סוף העשור הראשון של המאה ה-21, כעשירית משטח החנויות שהיו בו עומד ריק וחנויות רבות אחרות החליפו בעלים והחלו למכור סחורות זולות יותר. הקניון עדיין משמש כאחת מתחנות האוטובוס החשובות באזור. תחנת המסוף של קווים אחדים מצויה שם וקווים אחרים עוצרים שם גם כן.

מוסדות בסקוקי שיש להם חשיבות עבור אנשים מפרוורים שכנים ומהשטח העירוני של שיקגו הם בית המשפט מחוזי, כמה מכללות קטנות, קמפוס משני של אוניברסיטת נישנל לואיס, כמה מרפאות מומחים ייחודיות ומשרדי הקונצרנים "פיפוד" (Peapod, סופר-מרקט אינטרנטי), Rand McNally ו-U.S. Robotics.

חינוך

בסקוקי ניתן לקבל חינוך יסודי ותיכוני. בין מוסדות החינוך של סקוקי קיימים מספר בתי ספר יהודים. בעיירה נמצאת גם ישיבת "בית המדרש לתורה" הידועה כ"ישיבת סקוקי" (Hebrew Theological College).

שטח הפרוור מחולק בין כמה מחלקי חינוך (מינהלות אזוריות של בתי ספר). החינוך במזרחה של סקוקי מנוהל על ידי מחלק חינוך 65 המשותף לה ולכל שטח הפרוור השוכן ממזרח לה - אוונסטון.

תחבורה

נכון לשנת 2008, עורק התחבורה הבולט בסקוקי הוא הכביש המהיר Interstate 94. הכביש עובר בסמוך למסלול קו הרכבת הנטוש של עמק סקוקי ובדרכו חולף בקרבת תחנת הקו הצהוב של הרכבת העילית וסמוך לקניון.

שירות האוטובוסים בסקוקי מפותח יחסית לפרוורי החוף הצפוני. זאת משום שאוכלוסיית הפרוור פחות מבוססת כלכלית מאוכלוסיות הפרוורים השכנים ובבעלותה פחות מכוניות ומשום ששירות הרכבות בה מפותח פחות מזה של שכנותיה. האוטובוסים מופעלים על ידי שתי חברות. האחת היא חברת CTA, המפעילה גם את האוטובוסים והרכבת העילית של שיקגו. השנייה היא חברת Pace המפעילה שירותי אוטובוסים בפרוורים רבים של שיקגו ומפעילה גם את שירות הפארטרנזיט של שיקגו - שירות האוטובוסים הנגיש לנכים בכיסאות גלגלים ממונעים כבדים. משתמשי כיסאות גלגלים קלים יכולים לנסוע בכל האוטובוסים הרגילים. מרבית הקווים של CTA פועלים בתדירות של אחד לעשרים דקות ותדירות מרבית הקווים של Pace היא אחד לחצי שעה או אחד לשעה. קווי אוטובוס אחדים בוטלו בשנת 2005 בשל הקיצוץ התמיכה בתחבורה ציבורית ומאבק ציבורי מנע קיצוץ כבד נוסף בסוף שנת 2007.

בשנות העשרים עבר בסקוקי קו הרכבת הפרוורית של עמק סקוקי. עם פרוץ השפל הכלכלי הגדול של 1929 נסגר הקו לנוסעים. מאוחר יותר נפסקה גם הובלת המשאות על קו זה ומסילת הרכבת פורקה בחלקה. נכון לשנת 2008, מבין כל מבני התחנות של קו זה, רק מבנה אחד נותר פעיל – מבנה תחנת הקו הצהוב של הרכבת העילית. מבנה זה משמש את תחנת הרכבת היחידה של סקוקי. בסקוקי, בניגוד לשכנותיה ממערב וממזרח, לא עוברת רכבת פרוורית. על כן, מרבית קווי האוטובוס שבסקוקי, מתחלקים לשני סוגים – אלה שחוצים אותה ממערב למזרח ומקשרים אותה עם שרותי הרכבות והמרכזים המסחריים של שכניה משני הכיוונים ואלה שיש להם מסוף בתוך סקוקי והם מקשרים אותה רק אל שכנתה המזרחית המפותחת – אוונסטון. מרבית קווי האוטובוס בסקוקי עוצרים בקניון, בתחנת הקו הצהוב או בשני המקומות גם יחד.

לקו הצהוב של הרכבת העילית יש רק שתי תחנות. האחת בסקוקי והשנייה היא תחנת רחוב האוורד, על גבול אוונסטון ושיקגו, אם כי היו תחנות נוספות בעבר. הקו הצהוב נקרא בעבר "סקוקי סוויפט" על סמך מהירות הנסיעה בו. תחנת רחוב האוורד המשותפת לקו הצהוב, לקו הסגול העובר באוונסטון ובווילמט ולקו האדום הנוסע לשיקגו. בשעות השיא, מחצית מרכבות הקו הסגול ממשיכות מתחנת האוורד אל מרכז שיקגו תוך דילוג על תחנות רבות של הקו האדום. הדבר מאפשר לנוסעי הקו הצהוב מסקוקי קשר נסיעה מהירה למרכז שיקגו וממנו בשעות שרוב העובדים מתחילים ומסיימים את עבודתם.

שירות המוניות בסקוקי אינו מפותח. בניגוד לעיר שיקגו, שבה משוטטות מוניות ומחפשות לקוחות ברחוב, המוניות מגיעות אל מרבית שטחי סקוקי בהזמנה טלפונית בלבד. הזמנה כזו צריכה להיעשות לפחות עשרים דקות לפני מועד תחילת הנסיעה. נוסע שאינו מכיר היטב את הדרך אל יעד נסיעתו חייב להזמין מונית שמותקן בה GPS ולא לצפות מנהג המונית לדעת את הדרך בעצמו. זאת משום שפרוורי שיקגו קשים מאוד להתמצאות ונהגי המוניות לא מכירים היטב. בעיה נוספת עם שירות המוניות נובעת מצפיפות הבניה הנמוכה בארצות הברית ובמיוחד בפרוורי הערים שלה. נסיעה מפרוור לפרוור עשויה לערוך זמן רב ולהיות יקרה מאוד.

הנסיעה באופניים בסקוקי מקובלת מאוד בחודשי הקיץ. ככלל, אילינוי מישורית והקשיים העיקריים אתם מתמודד רוכב האופניים הם מזג האוויר והמרחקים הגדולים. מרבית האוטובוסים במטרופולין של שיקגו מצוידים במתקן לנשיאת אופניים ומרבית תחנות הרכבת מכילות מתקנים לקשירת אופניים. כמו כן, מותר לעלות לרכבת העילית עם אופניים בכל שעה ומחוץ לשעות העומס, מותר לעלות גם לרכבות הפרווריות עם אופניים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סקוקי בוויקישיתוף

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0