פוגרום קרקוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פוגרום קרקוב

פוגרום קרקוב מתייחס לאירועים האלימים שהתרחשו ב-11 באוגוסט 1945, בקרקוב שבפולין הכבושה בידי הסובייטים, אירועים שהביאו למותה של רוזה ברגר מירי כוחות הביטחון ופציעתם של חמישה אחרים. דיווחים אחרים תיארו יותר מתים.

רקע

לפני הפלישה הגרמנית לפולין בספטמבר 1939 התגוררו בקרקוב 68,000–80,000 יהודים. עקב השואה והגירה מהעיר בעקבות הגעתו של הצבא האדום הסובייטי נותרו בעיר לאחר ינואר 1945 רק 2,000 מהיהודים שהיו בה לפני המלחמה. פליטים יהודים רבים חזרו לקרקוב מברית המועצות, ואחרים חזרו מהכפרים והעיירות הסמוכות.[1]

עד מאי 1945 הגיע מספר היהודים בעיר ל-6,637. חזרת היהודים לא תמיד התקבלה בברכה, במיוחד מצד הגורמים האנטישמיים באוכלוסייה. בטיחות הקהילה היהודית בקרקוב הפכה לבעיה על פי דיווחי השלטון הסובייטי בעיר, אף על פי ש"שום אירוע אנטישמי רציני לא נרשם באזורי הכפר והעיירות." בדו"ח לימים 1–10 באוגוסט ציין מנהל העיר קרקוב (starosta grodzki) שאין מספיק מזון. ביוני 1945, הוויווד הקומוניסט של קרקוב תיאר בדו"ח שלו לממונים עליו מתיחות גוברת.[1]

הפוגרום

ב-27 ביוני 1945 הובאה אישה יהודיה לתחנת משטרה מקומית והואשמה בניסיון לחטוף ילד. מהחקירה עלה כי האם השאירה את ילדה בטיפול החשודה, אך שמועות התפשטו כי יהודייה חטפה ילד כדי להרוג אותו. המון שצעק סיסמאות אנטי-יהודיות התאסף בכיכר קלפרסקי, אולם מיליציה מקומית השתלטה על המצב. שמועות על עלילת דם המשיכו להתפשט. נפוצו טענות כוזבות כי התגלו 13 גופות של ילדים נוצרים. עד 11 באוגוסט מספר ה"קורבנות" לפי השמועות עלה לשמונים. קבוצות של חוליגנים שהתאספו בכיכר קלפרסקי יידו אבנים לעבר בית הכנסת קופה מדי שבוע. ב-11 באוגוסט נעשה ניסיון לתפוס ילד בן שלוש-עשרה שיידה אבנים לבית הכנסת, אך הוא הצליח להימלט ומיהר לשוק הסמוך בצרחות "עזרו לי, היהודים ניסו להרוג אותי". קהל פרץ לתוך בית הכנסת "קופה" והחל להכות יהודים, שהתפללו בו בתפילת בוקר שבת וספרי התורה נשרפו. ההוסטל היהודי הותקף אף הוא. גברים, נשים וילדים יהודים הוכו ברחובות. בתיהם נפרצו ונשדדו. כמה יהודים שנפצעו במהלך הפוגרום אושפזו ובהמשך הוכו שוב בבתי החולים. אחד מקורבנות הפוגרום היה עד:

הובלתי למתחם השני של המיליציה, שם קראו לאמבולנס. היו שם עוד חמישה אנשים, כולל פולניה פצועה קשה. באמבולנס שמעתי את הערותיהם של החייל המלווה והאחות שדיברו עלינו כמוגלה יהודית שהם צריכים להציל, שהם לא צריכים לעשות את זה, וזאת מפני שרצחנו ​​ילדים, שצריך לירות בכולנו. נלקחנו לבית החולים של סנט לזרוס ברחוב קופרניקה. נלקחתי לחדר הניתוח. לאחר הניתוח הופיע חייל שאמר שייקח את כולם לכלא לאחר הפעולה. הוא הכה את אחד היהודים הפצועים שהמתין לניתוח. הוא החזיק אותנו באיומי אקדח ולא איפשר לנו לשתות מים. לאחר מכן הופיעו שני עובדי רכבת ואחד אמר: 'זו שערורייה שלפולני אין אומץ לפגוע באדם חסר הגנה", והוא פגע ביהודי פצוע. אחד מהמאושפזים בבית החולים היכה אותי עם קב. נשים, כולל אחיות, עמדו מאחורי הדלתות ואיימו עלינו שהן רק מחכות שהניתוח יסתיים כדי לקרוע אותנו לגזרים.

[2]

במהלך הפוגרום הותקפו גם כמה פולנים שזוהו בטעות כיהודים. מרכז האירועים הללו היה רחובות מיודובה, סטארוביסלנה, פשמישקה ויוזפה ברובע קז'ימייז'. המהומות היו אינטנסיביות ביותר בין 11:00 ו-1:00, ונרגעו סביב 2:00 בצהריים, אך התחדשו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר בית הכנסת "קופה" הוצת. שוטרים וחיילים פולנים השתתפו באירועים אלה. מבין עשרים וחמישה מהנאשמים בהסתה לשנאה גזעית, שוד ואלימות כלפי יהודים, שנים עשר היו קצינים. פי הדו"ח שהוכן עבור סטלין על ידי הנ.ק.ו.ד. בקרקוב, היו אלה אנשי מיליציה פולנים אשר אישרו את הפעולות האלימות.[3]

נפגעים

ב-22 באוגוסט 1945, דיווח עיתון "הארץ":”הלוויתם של קורבנות הפוגרום בקרקוב נערכה שלשום במעמד אלפי אזרחים, יהודים ונוצרים כאחד, ונהפכה להפגנה אנסי־פשיסטית ענקית. הקורבנות הובאו לקבורה אל בית העלמין היהודי ונשמעו הספדים אחדים. מספר ההרוגים, העולה על שלושים, נשמר עדיין בסוד, אך ידוע, כי ביניהם רב מספרם של נשים וילדים”. בנוסף דיווח על מעצרם של כ-300 איש החשודים שהשתתפו בפוגרום[4]. "המשקיף" דיווח ב-26 באוקטובר 1945 כי שישה מיוזמי הפוגרום הועמדו לדין[5]

בנוסף למספר פצועים, בארכיונים של המחלקה לרפואה משפטית בקרקוב שמור תיעוד אחד של מוות הנוגע לאירועי קרקוב. הקורבן היה ניצולת אושוויץ בת 56, רוזה ברגר, שנורתה.עם זאת, בספר השנה היהודי האמריקני (American Jewish Year Book) משנת 1946 נטען כי אדם בשם אנשל צוקר נהרג במהלך הפוגרום[6] ותצלומי לוויה מספר ימים לאחר מכן לקרבנות הפוגרום מראים חמישה ארונות קבורה, אם כי אין מידע על אותם אנשים.[7]

לקריאה נוספת

• Cichopek, Anna (2000) Pogrom Żydów w Krakowie, 11 sierpnia 1945 r., Żydowski Instytut Historyczny. (in Polish)
• Cichopek, Anna (2003). "The Cracow pogrom of August 1945". In Joshua D. Zimmerman (ed.). Contested Memories: Poles and Jews During the Holocaust and Its Aftermath. New Brunswick, NJ: Rutgers University Press. pp. 221–238. מסת"ב 978-0813531588. OCLC 54961680.
• David Engel (1998). "Patterns Of Anti-Jewish Violence In Poland, 1944–1946" (PDF). Yad Vashem Studies Vol. XXVI. Jerusalem: Yad Vashem.
• Joanna Beata Michlic (2006). Poland's threatening other : the image of the Jew from 1880 to the present. Lincoln, Neb.: University of Nebraska Press. p. 220. מסת"ב 978-0-8032-3240-2. OCLC 62302216.
• Pagacz-Moczarska, Rita (2004). "Okupowany Kraków – z prorektorem Andrzejem Chwalbą rozmawia Rita Pagacz-Moczarska" [Prof. Andrzej Chwalba talks about the Soviet-occupied Kraków]. Alma Mater (in Polish). Jagiellonian University (4). Archived from the original on 24 May 2008. An interview with Andrzej Chwalba, Professor of history at the Jagiellonian University (and its prorector) in the online version of the Jagiellonian University's Bulletin Alma Mater. The article concerning World War II history of the city ("Occupied Krakow"), makes references to the fifth volume of History of Krakow entitled "Kraków in the years 1939–1945," see bibliogroup:"Dzieje Krakowa: Kraków w latach 1945–1989" in Google Books (מסת"ב 83-08-03289-3) written by Chwalba from a historical perspective, also cited in Google scholar.
• Julian Kwiek, "Wydarzenia antyżydowskie 11 sierpnia 1945 r. w Krakowie: dokumenty", in Biuletyn Żydowskiego Instytutu Historycznego, nr 1/2000 str. 77–89. (in Polish)
• Magdalena Tytuła, Kielce na Kazimierzu, in Gazeta Wyborcza (local 'Gazeta w Krakowie'), August 11, 2000 (in Polish)
• Darisz Libionka, Recension of Anna Cichopek's book "Pogrom Żydów w Krakowie", in Pamięć i Sprawiedliwość, nr 1/2002 str. 179–182 (in Polish)
• Tomasz Konopka Śmierc na ulicach Krakowa w latach 1945–1947 w materiale archiwalnym krakowskiego Zakladu Medycyny Sadowej – "Pamięć i Sprawiedliwość", IPN, 2005, nr 2, p. 148 (in Polish)
• Bożena Szaynok (2005). "The Role of Antisemitism in Postwar Polish-Jewish Relations", in Robert Blobaum: Antisemitism And Its Opponents In Modern Poland. Cornell University Press. Retrieved on 21 March 2007. p. 272
• Marcin Zaremba "Psychoza we krwi" in Polityka 05.07.2006 reprint in Onet.pl (in Polish)
• Zimmerman, Joshua D. (2003). Contested Memories: Poles and Jews During the Holocaust and Its Aftermath. Rutgers University Press. מסת"ב 9780813531588.
• review of Stefan Grajek, Po wojnie i co dalej? Żydzi w Polsce, w latach 1945–1949], (translated from Hebrew by Aleksander Klugman), Żydowski Instytut Historyczny, Warszawa 2003 (in Polish)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Cichopek, Anna, Joshua D. Zimmerman (ע), The Cracow pogrom of August 1945, Contested Memories: Poles and Jews During the Holocaust and Its Aftermath, New Brunswick, NJ: Rutgers University Press, 2003, עמ' 223
  2. ^ The politics of retribution in Europe : World War II and its aftermath, Princeton, N.J.: Princeton University Press, 2000, מסת"ב 0-691-00953-8
  3. ^ Cichopek, Anna, Pogrom Żydów w Krakowie, 11 sierpnia 1945 r., Żydowski Instytut Historyczny, 2000, עמ' 223
  4. ^ קרבנות קרקוב הובאו לקבורה, הארץ, 22 באוגוסט 1945
  5. ^ פורעי קרקוב — בדין, המשקיף, 26 באוקטובר 1945
  6. ^ Cichopek, Anna, Pogrom Żydów w Krakowie, 11 sierpnia 1945 r., Żydowski Instytut Historyczny, 2000, עמ' 87
  7. ^ Cichopek, Anna, Pogrom Żydów w Krakowie, 11 sierpnia 1945 r., Żydowski Instytut Historyczny, 2000, עמ' 90
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31445755פוגרום קרקוב

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פוגרום_קרקוב&oldid=1995569"