פרשת הריגת ידידיה סגל
ידידיה סגל היה איש אצ"ל שנחטף על ידי אנשי "ההגנה" בינואר 1948, וגופתו נמצאה בסמוך לכפר הערבי טירה (כיום טירת כרמל). לטענת האצ"ל והמשפחה, סגל נרצח במהלך חקירתו על ידי אנשי "ההגנה"[1], וגופתו הושלכה בסמוך לטירה, על מנת לטשטש ראיות. לפי גירסת "ההגנה" ידידיה סגל הצליח לברוח מידי אנשי ההגנה[2] ונרצח בידי תושבי טירה.
פרשה זו עוררה סערה ציבורית ביישוב ערב הקמת המדינה, וכן כאשר עלתה לכותרות מספר פעמים בשנים הבאות. הפרשה הייתה אחת מנקודות השיא במאבקים הפנימיים בתוך היישוב העברי בין "ההגנה" לאצ"ל.
תולדות חייו
ידידיה סגל נולד בט"ו בתשרי תרפ"ו (23 בספטמבר 1926) ליוסף ומלכה בחיפה. הוריו עלו לארץ ישראל כשנה לפני היוולדו והתפרנסו בעבודות נטיעות. משפחתו הייתה מהמשפחות המייסדות של שכונת אחוזת שמואל (אחוזה), וידידיה היה התינוק הראשון שנולד בשכונה. אביו יוסף היה מייסד ומנהל בית הספר היסודי "זיכרון יוסף" בשכונה. אחיינו הוא חגי סגל. ידידיה למד בבית הספר של אביו, ולאחר מכן המשיך את לימודיו בבית הספר הריאלי. בעידוד בית הספר הצטרף לארגון "ההגנה", אולם לאחר מכן פרש ממנו והצטרף לאצ"ל, שם עבר קורס מפקדים זוטרים. בסוף 1947 עבד כפועל בניין וכשומר אתר בנייה ברחוב יוסף (הגידם) בשכונת הדר הכרמל.
פרשת החטיפה והמוות
טבח בתי הזיקוק
ערך מורחב – טבח בתי הזיקוק
ב-30 בדצמבר 1947 יצאו שלושה חברי אצ"ל (משה לוי, שמעון דמתי ומשה בודק) לפעולה כנגד ערבים בעיר התחתית של חיפה. לאחר שלא מצאו יעד לתקיפה, קיבלו השלושה אישור להעביר את הפעולה אל הכניסה לבתי הזיקוק במפרץ חיפה, שם היה ריכוז קבוע של פועלים ערביים שביקשו להתקבל לעבודות זמניות בבית הזיקוק. השלושה השליכו פצצה לעבר הפועלים הערבים, רצחו שישה מתוכם ופצעו עשרות. בעקבות פעולת האצ"ל החלו פועלים ערבים לטבוח בפועלים יהודים בבית הזיקוק, באירוע שכונה טבח בתי הזיקוק, ובו נרצחו 39 יהודים. עוד באותו היום ביצעה "ההגנה" פעולת נקם על הטבח בה הרגו כוחות הפלמ"ח למעלה מ-60 מתושבי הכפרים בלד א-שיח' וחוואסה, חלקם נשים וילדים.
חטיפות אנשי האצ"ל
בעקבות פעולת האצ"ל ותוצאותיה החליטו מפקדי "ההגנה" לחטוף את אנשי האצ"ל שהיו מעורבים באירוע. למחרת האירוע נחטף משה בודק, שהיה חייל זוטר באצ"ל, וכעבור שבוע נחטף משה לוי, שהיה מפקד בכיר באצ"ל בחיפה. בתגובה על חטיפתו של לוי הוחלט באצ"ל לחטוף מפקד בכיר ב"הגנה", וב-11 בינואר 1948 נחטף גדליה אבן קמינצקי (אביו של עוזי אבן), שהיה ראש המחלקה המדינית של הש"י בחיפה. קמינצקי הובא בתחילה לצריף באתר הבנייה עליו שמר ידידיה סגל, והועבר לאחר מכן לזכרון יעקב. בתגובה לחטיפתו של קמינצקי החליטו בכירי "ההגנה" בחיפה (איסר בארי, דוד שאלתיאל ואברהם קדרון) לחטוף שלושה מאנשי האצ"ל: יחיאל שרון, דניאל אטיאס וידידיה סגל. החטיפה בוצעה על ידי אנשי הפלוגה המיוחדת של "ההגנה" בחיפה, והחטופים הובאו למתקן חקירות של "ההגנה" שכונה בציניות "הקייטנה" או "בית פוליצ'וק" - בית דו-קומתי מבודד על שפת המדרון ברחוב נעמי 11 בשכונת כרמליה (שיבוש שמו של הבעלים חיים פולצ'ק. נהרס באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 ואחר נבנה תחתיו).
חקירת אנשי האצ"ל ושחרור החטופים
אנשי האצ"ל נחקרו בידי חוקרי הש"י בחקירה שכללה עינויים, אלימות והזרקת סם אמת. למחרת פנה מפקד "ההגנה" בחיפה למפקד האצ"ל בחיפה בהצעה בכתב לשחרור הדדי של החטופים משני הצדדים. בעקבות כך שוחררו קמינצקי ושרון אולם ידידיה סגל לא חזר אל ביתו. למחרת החטיפה נמצאה גופת אלמוני בסמוך לכפר טירה, ועליה סימני אלימות. במשך מספר ימים חיפשו בני המשפחה אחר ידידיה סגל, אולם ללא תוצאות. רק לאחר כמה ימים זיהו בני המשפחה את גופת האלמוני כגופתו של ידידיה סגל. בדיווח למפקדיו, וגם בעדות מאוחרת יותר, סיפר קמינצקי כי לא נחקר ולא עונה על ידי אנשי האצ"ל. ניכר גם כי מפקדיו בש"י ידעו כי גופת האלמוני היא של ידידיה סגל עוד לפני זיהויו על ידי המשפחה.
האשמות האצ"ל וגירסת "ההגנה"
האצ"ל האשים את אנשי "ההגנה" בכרוז שפרסם באחריות למותו של ידידיה סגל, שמת כתוצאה מחקירתו או אף נרצח. ל"הגנה" היו מספר גרסאות - בתחילה נטען שידידיה שוחרר, ונרמז כי לא חזר לביתו מפאת הבושה על כך שנחשף. לאחר מכן נטען שהצליח לברוח מחוטפיו ונמלט לעבר הכפר טירה, שם נרצח על ידי תושבי הכפר. גרסאות אלו נדחו על ידי האצ"ל והמשפחה כבלתי סבירות, בפרט על רקע היכרותו של ידידיה את הכרמל והיכרותו את העוינות של הכפר. בתקופה המדוברת כניסת יהודי למרכז הכפר באור יום משמעותה הכמעט ודאית הייתה מוות בידי פורעים.
חקירת המוות
האצ"ל דרש הקמת ועדת חקירה ציבורית ובלתי תלויה שתחקור את ההאשמות נגד "ההגנה", וזו אכן הוקמה. בוועדה היו חברים יצחק גרינבוים, משה חיים שפירא והרב יהודה לייב מימון. ועדת החקירה לא הגיעה למסקנות ברורות בפרשה ולא יכלה לאשר או להכחיש אף אחת מהגרסאות. מסקנותיה לא פורסמו בפומבי.
משפט פאול קולק
בינואר 1950 פרסם העיתון "חרות" את השתלשלות הפרשה והאשים את פאול קולק (אחיו של טדי קולק) באחריות למותו של ידידיה סגל, זאת על רקע תפקידו של קולק בפיקוד "ההגנה" בחיפה. קולק תבע את העיתון בגין הוצאת דיבה. המשפט נוהל בחוסר עניין ציבורי, כשאת "חרות" ייצג תחילה יצחק בן ימיני, הפרקליט הקבוע של האצ"ל, שהוחלף בעורך הדין הצעיר שמואל תמיר[3]. תמיר הפך את אולם בית המשפט לזירת התגוששות עם הממסד שהורכב ברובו מיוצאי "ההגנה". הוא העלה לדוכן העדים אנשי "הגנה" בכירים אשר הודו בחקירות בעינויים שערכו אנשי "ההגנה" באנשי אצ"ל (לימים השתמש תמיר בטקטיקה דומה במשפט קסטנר). בין העדים במשפט נמנו אמו של ידידיה סגל[4], איסר בארי ויוסף אלמוגי[5]. המשפט הסתיים בפשרה מחוץ לבית המשפט[6].
לקריאה נוספת
- חגי סגל, רק לא מלחמת אחים, הוצאת שילה-ברכץ, בית אל ומקור ראשון, תשס"ט (2009).
- מנחם בגין, המרד, תל אביב: הוצאת אחיאסף, תשמ"א 1981, עמ' 419–421
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של ידידיה סגל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- יהודה לפידות, פרשת מות ידידיה סגל, אתר "דעת".
- כרוז האצ"ל המאשים את ההגנה ברצח ידידיה סגל, שנכתב על ידי מנחם בגין ופורסם בסמוך לאירועים.
- יעקב העליון, אמא סגל שתקה 17 שנה ..., מעריב, 19 באוקטובר 1964
- פרשת ידידיה סגל, באתר של גילי חסקין
- עפרה לקס, רצח משמאל לימין, באתר בשבע - ערוץ 7
הערות שוליים
- ^ סעיף ז' לכרוז האצ"ל, שנכתב על ידי מנחם בגין ופורסם בסמוך לאירועים
- ^ סגן אלוף פליכסברוד מספר כיצד נעלם ידידיה סגל, מעריב, 29 בינואר 1950
- ^ הסניגור החל בנאום הסיכום במשפט קולק-חרות, מעריב, 19 בפברואר 1950
- ^ אם ידידיה סגל מתארת פרשת החטיפה, מעריב, 30 בינואר 1950
- ^ בארי מעיד במשפט קוליק - חרות, מעריב, 1 בפברואר 1950
- ^ משרד הביטחון מעניק גמול חסד לאמו של איש אצ"ל ידידיה סגל, מעריב, 13 באוקטובר 1964
24028149פרשת הריגת ידידיה סגל