א-טירה (חיפה)
 | |
| מבנים חצי הרוסים של א-טירה ששרדו, בגבעה מעל טירת כרמל | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז חיפה |
| חיפה | נפת חיפה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | התקופה הביזנטית בארץ ישראל |
| שטח | 45,262 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 16 ביולי 1948 |
| יישובים יורשים | טירת כרמל |
| דת | מוסלמים סונים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 5,270 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
א-טירה (בערבית: الطيرة, הייתה ידועה גם בשם טירת אל-לוז طيرة اللوز טירת השקדים) הייתה עיירה ערבית בחוף הכרמל, שתושביה גורשו במהלך מלחמת העצמאות של מדינת ישראל, במקומה הוקמה העיר טירת כרמל.
היסטוריה
לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב החל מתקופה הביזנטית בארץ ישראל. את אזור הכפר חקר לראשונה בסוף המאה ה-19 הדיפלומט השווייצרי אברהרד פון מילינן שסקר שלוש אמות מים שנבנו על תוואי אחד, כל השלוש הוליכו מים ממעיין עין קדם לעבר הכפר, המרוחק כשני קילומטרים ממערב למעיין. האמות נחפרו במסגרת חפירת הצלה בחודשים נובמבר 2000 - ינואר 2001[1].
בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 נערכו מספר חפירות ארכאולוגיות בתחומי טירת כרמל בעקבות עבודות פיתוח ובנייה שונות. בחפירות נחשפו שרידים ארכיטקטוניים רבים שהעידו שהיישוב התקיים ברציפות כ־1,700 שנה, החל בתקופה הרומית וכלה בעת החדשה וכן נמצאו מטבעות, כלי חרס, צמידי זכוכית וממצאי מתכת המעידים כי באזור התקיים יישוב מפותח כבר מהמאה השלישית לפני הספירה (התקופה התלמית)[2][3][4].
במקורות מן התקופה הצלבנית נקרא המקום בשם Saint Iohan de Tire (סנט יוהאן דה־טירה). בחפירה ארכאולוגית נחשף קבר מתקופה זו, ובו טבעת ארד הנושאת עיטור דמוי פרח, ראש חץ מברזל ונר חרס כמעט שלם. חלקים ממבנה הקבר מקורם בכנסייה הגותית שניצבה שם[5].
בתקופה העות'מאנית
ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר עם 52 בתים ו-286 תושבים בסנג'ק לַג'וּן. תושבי הכפר שילמו מס בסך 25% על גידולי חיטה, זיתים, גפנים, עיזים ועל כוורת דבורים לייצור דבש, בסכום כולל של 26,000 אקצ'ה[6]. בני טורבאי, מושלי סנג'ק לג'ון במרוצת המאות ה-16 וה-17, שחלק מהכנסותיהם הגיע מהמכסים במעגני חיפה וטנטורה, נהגו לשהות בא-טירה. ב-1579 הקימו בכפר מסגד, שבפתחו נקבעה כתובת לפיה "ציווה על בניית זה המקום המבורך האמיר עסאף"[7]. בין אנשי טירה לבין אנשי חיפה, כשהייתה עדיין עיירה נידחת, שררה יריבות. על פי עדותה של מרי אליזה רוג'רס בספרהּ "חיי יום-יום בארץ-ישראל", חיפה הותקפה ביום 26 בספטמבר 1855 בידי מאות מאנשי טירה והכפרים בשכנותה, שנסוגו רק מפני התגבורת הצבאית שסיפק הממשל העות'מאני[8].
בשנת 1870, ביקר הארכאולוג והגאוגרף הצרפתי ויקטור גרן בכפר, וכתב: ”..ובשעה אחת עשרה וארבעים דקות הגענו לטירה, בכפר הזה יש כאלף תושב. תחילה סקרתי מסגד קטן, אשר דומה שהיה לפנים כנסייה נוצרית. הוא מכוון ממערב למזרח, יש בו אולם אחד בלבד, והוא מסתיים בקצה המזרחי באפסיס. נכנסים לתוכו בעד פתח מלבני שמעליו משקוף מונוליתי נאה. הבניין הזה, שנבנה מאבני גזית מהוקצעות היטב, מקורה בקמרון מחודד במקצת שמעליו יש גג שטוח. במקום אחר בכפר הזה נכנסתי לטחנה שגם היא תופסת מקום כנסייה עתיקה אשר נחרבה לשלושה רבעים. לכנסייה הזאת היו שלושה אולמים, ובקצה המזרחי הסתיים כל אחד מהם באפסיס. היא נבנתה מאבנים שהוקצעו בתבנית משוכללת מאוד. רבים מן הבתים נראים בני גילן של שתי הכנסיות הללו. באחד מהם, גדול בהרבה מן האחרים ומעוטר מבחוץ בכרכוב בקצה העליון של הקומה הראשונה, דרות עכשיו כמה משפחות. כל פנימו של הבית שופץ. אומרים שזה היה לפנים מושב מושל הכפר. לא הרחק ממנו עומד מסגד שנוסד לפני שלוש מאות ארבעים ושתיים שנה; רוב אבני בניינו מקורן בבתים קודמים. הרבה קברים חצובים בסלע נראים לאורך המדרון המערבי של הגבעה אשר הכפר הזה יושב עליה. אשר לשם הקדמון של היישוב הזה, הוא היה ככל הנראה השם הנוכחי עצמו. מכל מקום בימי וילהלם מצור הוא נקרא טירוס.”[9].
במרשם האוכלוסין משנת 1887 היו בכפר 2,555 תושבים, כולם מוסלמים[10].
בתקופת המנדט הבריטי
תושבי הכפר א-טירה לקחו חלק פעיל בהתקפות על היישוב היהודי והתחבורה באזור במאורעות (משנת 1929 עד 1948) וכן במלחמת העצמאות.
במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בא-טירה הייתה אוכלוסייה של 2,346 נפש, כולם מוסלמים למעט 9 נוצרים ויהודי אחד. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 624 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 3,191 תושבים, כולם מוסלמים למעט 17 נוצרים[11].
בזמן מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים שלושה מחנות צבא בשטח המישורי לאורך החוף בין א-טירה לכפר סמיר וחוף כיאט. המחנות שימשו את חיל החימוש, חיל התותחנים ומחסני אספקה של הצבא הבריטי.
בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 5,270 תושבים, 5,240 מוסלמים, ו-30 נוצרים. שטח הקרקע הכולל של הכפר היה 45,262 דונם. אשר מתוכם הוקצו 3,543 לחקלאות שלחין,ו- 16,219 לגידולי דגנים[12].
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה היהודית.
ב-12 בדצמבר 1947 התקיף האצ"ל את כפר. הרג 13 אנשים, פוצץ בית על יושביו וגרם נזק למספר בתים נוספים[13]. בין ההרוגים היו גם ילדים וזקנים[14]. דיווח של האצ"ל מדבר על קבוצה של כ-20 חמושים, שהגיעו קרוב לבתים בשולי הכפר, זרקו לעברם רימונים, וירו מנשקם האישי. חוליה אחת פרצה לבית, שפכה לתוכו בנזין והעלתה אותו באש. אחר כך התקרבה החוליה לבית שני, הניחה בו מטענים ולאחר הפעלת מנגנוני ההצתה, נסוגה מן המקום. כעבור מספר שניות נשמעה התפוצצות והבית נהרס עד היסוד. לבסוף נסוגו אנשי האצ"ל דרך המטעים לכיוון כביש החוף, שם חיכה להם רכב מילוט[15]. למחרת היום יצאה משלחת מהכפר לקהיר לבקש עזרה מהוועד הערבי העליון[16].
ב-22 באפריל 1948, יום כיבוש חיפה בסוף הקרב על חיפה, נערכה התקפה רחבה על טירה, במקביל למתקפה של כוחות ההגנה על חיפה. מטרת המתקפה הייתה ככל הנראה למנוע הגעתם של כוחות ערביים נוספים לאזור ולכפר[17]. לאחר ההתקפה הציע צבא ההצלה להעביר משפחות לירדן. ב-23 באפריל 1948 הופיעו גם סירות מהים והציעו את שירותם להעברת משפחות לחופי לבנון. מספר קטן של אנשים אכן עזב, נותרו בכפר כמה מאות תושבים, וצעירים חמושים כדי להגן עליו.
ימים ספורים אחרי כיבוש חיפה, היה ניסיון נוסף של כוחות ההגנה לכבוש ולהשתלט על א-טירה. המתקפה החלה באמצע הלילה של 25 באפריל 1948. במתקפה נעשה שימוש במרגמות ומקלעים[18]. כוח בריטי הגיע במהרה למקום והפסיק את המתקפה, אך היא חודשה למחרת אחרי עזיבת הכוח הבריטי[19]. הכוח הבריטי סייע בפינוי נשים וילדים מהכפר למקום מבטחים מחוץ לכפר[20]. ב-5 במאי התקיים עוד מבצע פינוי משפחות מא-טירה למקומות מבטחים, וכ-600 אנשים הועברו לאזור ג'נין ושכם[21].
לאחר הקמת מדינת ישראל
הבריטים החליטו לסיים את המנדט בשעת חצות שבין 14 ל-15 במאי, כאשר הנציב העליון הוריד את דגל בריטניה בנמל חיפה. ביומו האחרון של המנדט הבריטי, ב-14 במאי 1948 הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. אך גם לאחר סיומו הרשמי של המנדט המשיכו הבריטים להחזיק במובלעת צבאית במחנות הצבא באזור א-טירה. הבריטים החליטו למסור את המחנות לשליטה ערבית אך כוח צה"ל נכנס לאחד מהם. לאחר משא ומתן בחסות ועדת הביצוע אשר הוקמה על ידי או"ם, כדי לפקח על העברה מסודרת של מנגנון השלטון, הוסכם ב-16 ביוני שהמחנות יעברו לפיקוח האו"ם עד לפינוי המחנות[22][23]. ב-28 ביוני אחרוני החיילים הבריטים עזבו את המובלעת וחיילי צה"ל נכנסו לשתיים משלוש המחנות (אחד מחנות מהם אף נרכש באופן רשמי מהצבא הבריטי[24])[25].
הכפר נכבש על ידי צה"ל ב-16 ביולי 1948, במהלך קרבות עשרת הימים שבין שתי ההפוגות. בהתקפה הזו, שבמהלכה נכבשו גם כפר לאם ואל-סרפנד, נעשה שימוש בפעם הראשונה בספינות מלחמה שהפגיזו את הכפר מהים. התושבים האחרונים שהיו עדיין בכפר, גורשו לכיוון ג'נין, שכם וטולכרם, חלקם נלקחו בשבי. במהלך הכיבוש נהרג רק חייל צה"ל אחד, ובצד הערבי נמנו עשרות הרוגים[26][27].
לפי דיווח בעיתון הארץ, הקרב על העיירה החל עם תום ההפוגה הראשונה, בידי צה"ל הוחזקו 3 מחנות הצבא באזור וכוח עיראקי החזיק במחנה הקרוב לעיירה, לשעבר בית ספר לארטילריה של הצבא הבריטי במזרח התיכון. בין המחנות של שני הצדדים חצצה גדר. ביום ה' בבוקר עבר את הגדר ונכנס לטירה אברהם ספקטור, "מוכתר הר הכרמל", שדרש להיפגש עם מוח'תאר טירה. החיילים העיראקים סירבו וספקטור מסר להם את הדרישה להיכנע. מאחר שטירה נמצאת בתחום המיועד למדינה היהודית לפי תוכנית החלוקה. ניתנה להם שהות עד 4 אחה"צ יום הי. שעתיים לאחר שעבר מועד זה ב־6 אחה"צ, לאחר שלא נתקבלה כל תשובה, נכנסו כוחות צה"ל לפעולה. תחילה נכבשו 3 גבעות על הכרמל, החולשות על טירה ממזרח. אותה שעה יצא כוח נוסף מדרום-מזרח למקום. חיל האוויר ערך הפצצה אווירית במקביל להפצצה ארטילרית מתותחים שנמשכה כל הלילה. בשעה 8 בבוקר נכנסו הכוחות לעיירה וכבשו אותה כמעט ללא התנגדות. בתום הקרב נשארו בטירה כ-300 תושבים[28].
ב-20 ביולי 1948, פרסמה העיתונאית ברכה חבס כתבה בעיתון דבר בה דיווחה על ביקור שערכה בטירה זמן קצר לאחר כיבושה. היא כתבה:” על גגו השטוח של אחד הבניינים רוכזו כמה עשרות גברים, צעירים וזקנים, שחיכו להישלח למחנה שבויים באוטובוסים שהובאו למטרה זו...במרכז הכפר התגודדו כמאה וחמשים נשים וילדות מבוהלות ומדוכדכות שנתקבצו ממקומות מחבואיהן במערות שבסביבה ומסמטאות הכפר. החיילים חלקו להם כריכים מתוך מכונית צבאית”[29].
בעקבות ההפגזה הכבדה נפגעו רבים מבתי הכפר, אחר כך נכנסו חיילי צה"ל, ובעקבותיהם גם בוזזים שהרסו חלק מהבתים. בסוף 1948 הוחלט לשכן עולים בבתי הכפר ותוך חודשים ספורים שכנו בו 700 משפחות, כ-2,900 נפש בסך הכל, שהחלו בשיקום ההריסות. חלקם החלו לעבד את אדמות הכפר, אחרים השתלטו על חנויות ובתי מלאכה נטושים. בית הספר של הכפר שנבנה בתקופת המנדט החל לשמש את התושבים החדשים. העולים שיושבו בכפר היו בעיקר יוצאי בולגריה, פולין, טורקיה וצ'כוסלובקיה[30][31].
מא-טירה לטירת כרמל
ב-1950 הוחלט לשנות את שם היישוב מטירה ל"טירת כרמל", ובנוסף להתיישבות בבתי העיירה הוקמו בשטח המישורי שממערב שתי מעברות לשיכון אלף משפחות[32][33]. ב-1953 כבר גרו במקום 17,000 תושבים[34]. בנוסף לעיר טירת הכרמל, הוקמו על אדמות א-טירה, באוגוסט 1949 המושב מגדים (שנקרא תחילה "צפון עתלית")[35], ב-1952 בית הספר החקלאי כפר גלים[36], ב-1953 כפר צבי סיטרין.
מספר משפחות ערביות שעזבו חזרו להתגורר בא-טירה, אך כל בתי הכפר נתפסו על ידי רשות הפיתוח כנכסי נפקדים[37]. אחר כך הוכרזו רבים מהם כמבנים מסוכנים וגם משפחות יהודיות שגרו בהם פונו והם נהרסו בשנות ה-60[38][39]
רוסתם בסתוני, חבר הכנסת הערבי הראשון שכיהן מטעם מפלגה ציונית, היה יליד א-טירה.
מבנים ששרדו מא-טירה
במשך השנים רוב המבנים שהיו בא-טירה נהרסו, אך מספר מהם שרדו, ביניהם:
- בית המוח'תאר עבד אללה סלמאן משמש כתחנת המשטרה של טירת הכרמל.
- בית הקברות המרכזי של א-טירה הממוקם בסוף רחוב החרוב.
- המסגד המרכזי של א-טירה, שהפך לבית כנסת "אם הבנים" ברחוב הפלמ‘‘ח[40].
- בית הספר לבנים היה מתחם של שני מבנים, מבנה אחד גדול בו קשתות לאורך הקומה השנייה, שהפך לחלק מבית הספר התיכון שיפמן. ומבנה שני, ששימש את הכיתות הנמוכות, עמד על גבעה בסמוך נטוש והרוס חלקית עד שנת 2016. המבנה נהרס ובמקומו נבנה בית מלון בשם "קדם" שנחנך בשנת 2019[41].
תמונות
מבנים ששרדו מא-טירה
 |
 |
מפות היסטוריות של א-טירה
 |
 |
 |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אורית סגל, טירת כרמל (ב'), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 118, 3 בנובמבר 2006
- ^ אורית סגל, טירת כרמל (א'), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 118, 3 באפריל 2006
- ^ אורית סגל, טירת כרמל, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 120, 4 בדצמבר 2008
- ^ רוני טואג, חפירת בדיקה בטירת הכרמל, אוניברסיטת חיפה, ינואר 2004
- ^ "תעלומת ה"קדוש" מהכרמל - מזרח-תיכון - מסע אחר". מסע אחר. נבדק ב-2018-04-25.
- ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2.
- ^ תצלום של הכתובת נעשה על ידי המזרחן והדיפלומט פון מולינן (E.F. von Mülinen) ב-1908, והוא מובא גם בתרגום לעברית של ספרו, "הכרמל של פון מולינן" (הוצאת מאגנס, 2013), בעמ' 174–175
- ^ אורי קציר, "המצור על חיפה", בבלוג 'אפלטון', 20.6.2007; מרי אליזה רוג'רס, חיי יום-יום בארץ-ישראל (תירגמה: שולמית הרן, ההדיר: רחבעם זאבי), משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1984, עמ' 80–82
- ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך חמישי : השומרון (ב), ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1984 - עמוד: 196
- ^ Schumacher, 1888, p. 178
- ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 48
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
- ^ 13 ערבים נהרגו בכפר טירה, המשקיף, 14 בדצמבר 1947
- ^ 13 ערבים נהרגו בטירה - עוד 8 קבורים תחת מפולת הבית?, משמר, 14 בדצמבר 1947
- ^ ספר תולדות ההגנה, ג , עמוד 1543
- ^ משלחת מכפר טירה - לקהיר, המשקיף, 23 בדצמבר 1947
- ^ התקפה כבדה על טירה, המשקיף, 23 באפריל 1948
- ^ התקפה על טירה, מעריב, 26 באפריל 1948
- ^ אש הצבא מהאגף מנעה טיהורו היסודי של כפר טירה, הצופה, 27 באפריל 1948
- ^ ההגנה התקיפה את כפר טירה, קול העם, 26 באפריל 1948
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, (תרגם מאנגלית: ארנון מגן), תל אביב: עם עובד, תשנ"א 1991, עמוד 133
- ^ מחנות טירה לפיקוח או'"מ עם גמר הפינוי יופקד בהם משמר יהודי, דבר, 17 ביוני 1948
- ^ המפקדה הבריטית בחיפה וויתרה על מסירת מחנה-טירה לערבים, על המשמר, 17 ביוני 1948
- ^ פינו מחנות בריטיים בסביבת חיפה, דבר, 15 ביוני 1948
- ^ מחנות טירה ליד צבא-ישראל, המשקיף, 28 ביוני 1948
- ^ נכבש כפר טירה ליד חיפה, על המשמר, 18 ביולי 1948
- ^ ש. זרחי, "כיס" טירה חוסל, דבר, 18 ביולי 1948
- ^ אריה נשר, כיבוש טירה ע"י חיילי ישראל, הארץ, 18 ביולי 1948
- ^ ברכה חבס, בטירה ביום כיבושה, דבר, 20 ביולי 1948
- ^ אריה נשר, זו טירה שיושבה מחדש, הארץ, 22 ביולי 1949
- ^ תערוכת היבול הראשון בכפר טירה, דבר, 13 ביולי 1949
- ^ מעברת טירה תקלוט 1000 משפחות, על המשמר, 17 באוגוסט 1950
- ^ ק. שבתאי, טירה - בטירה פגעה, דבר, 11 בספטמבר 1950
- ^ יהושע גלבוע, מעברה על רקע של אבטלה, הארץ, 23 בפברואר 1953
- ^ מקימים 4 מושבי עולים חדשים, דבר, 15 באוגוסט 1949
- ^ הרישום לביה"ס בחיפה - מהיום, הבוקר, 26 באפריל 1954
- ^ 17 משפחות ערביות מנושלות זו הפעם השניה, קול העם, 3 ביוני 1956
- ^ פינוי שכונות העוני בטירה, הצופה, 17 באפריל 1968
- ^ דיור לעולים בטירת כרמל, למרחב, 25 בדצמבר 1968
- ^ חנוכת בית הכנסת בטירה, הד-המזרח, 25 באוגוסט 1950
- ^ מיכל רז-חיימוביץ', שמים את חיפה (וסביבתה) על מפת התיירות: מלון קדם ייפתח בסוף השבוע הקרוב, באתר גלובס, 27 במאי 2019
29215138א-טירה (חיפה)