זולתנות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חוסר פירוט. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חוסר פירוט. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.


זוּלָתָנוּת (בלועזית: אַלְטְרוּאִיזְם) או חסד היא נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה.

בספרות הרבנית ימי-ביניימית (מתוך לשון חז"ל ובעברית מקראית): חסד של אמת - שלא על מנת לקבל פרס, עזרה לזולת בלי לצפות לגמול, נתינה חסרת גבולות, מתן בסתר, צדקה ללא תמורה או הקרבה עצמית.

המונח הלועזי נטבע על ידי הסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט בצרפתית, כהפך של אגואיזם[1][2]. הוא נגזר מאיטלקית, מהמילה altrui, אשר בתורה נגזרה מהמילה הלטינית alteri, שמשמעה "אנשים אחרים" או "מישהו אחר"[3].

זולתנות מתבטאת באמצעות הדגשת רווחת אחרים, תוך צמצום או התעלמות מרווחה פרטית. ברמה קיצונית יותר היא יכולה להתבטא גם בהקרבה עצמית מודעת למען הזולת.

זולתנות הוא גם שמה הנרדף של דוקטרינה מוסרית הממליצה על התנהגות זולתנית (אלטרואיסטית). למושגים אלו יש היסטוריה ארוכה בחשיבה הפילוסופית והאתית והם הפכו לנושאי שיחה בקרב פסיכולוגים, סוציולוגים, אתולוגים ואנשי מחקר באקדמיה. השיטות השונות וההתפתחות בחקר תחומים אלו מובילים לנקודות מבט שונות על הזולתנות.

זולתנות בתורת האבולוציה

ערך מורחב – זולתנות (ביולוגיה)

בתורת האבולוציה, מוגדרת זולתנות כתרומה של פרט אחד לפרט אחר, הדורשת השקעה כלשהי. מנקודת מבט נאיבית נראית התנהגות זולתנית כהתנהגות שאמורה להיכחד בברירה הטבעית, מכיוון שהיא גורמת לפרט להשקיע מאמצים בדבר שהוא אינו נהנה ממנו. אולם עם התפתחות מדע הסוציוביולוגיה התגלו מנגנונים אבולוציוניים שונים כגון ברירת שארים, עקרון ההכבדה ואסטרטגיות יציבות אבולוציונית שונות, שאפשרו את הפצתה של התנהגות זולתנית במהלך האבולוציה. רעיון מרכזי בהסבר הזולתנות בתורת האבולוציה הוא שהברירה הטבעית מעודדת גנים התורמים להפצת עצמם, ללא קשר לפרט הנושא אותם. כך ייתכנו מצבים בהם פרט יקריב עצמו למען פרטים אחרים, בתנאי שהם נושאים גנים דומים לשלו.

זולתנות ונוירוביולוגיה

זולתנות מוגדרת בתור המניע החברתי לעשיית טוב למען אחרים. המניע לכך הוא התנהגות הוגנת ולא הפחד מהערכה חברתית שלילית[4]. אחת מהשאלות הבסיסיות ביותר בנוגע למקורות האבולוציוניים של האדם והארגון של החברה נוגעת בסוגיות של זולתנות ואנוכיות. מעדויות בניסויים בתחום עולה כי הזולתנות בקרב בני האדם היא כח רב עוצמה וייחודי בעולם החי. זולתנות הדדית בין בני אדם אינה יחסי גומלין הדדיים רגילים או שיתופי פעולה מבוססי מוניטין[5]. זולתנות הדדית מבוססת על אהבת האחר. בראיות ממחקרים בנושא זולתנות הדדית מסוג מידה-כנגד-מידה או שיתוף פעולה אסטרטגי נראה באופן חד משמעי כי ישנו רצון רב יותר לעשייה זולתנית למען האחר אם ישנה אפשרות לאינטראקציה בעתיד.

גילויים לגבי זולתנות הדדית

חוקרים רבים חקרו קשרים זולתניים ואת ההיתכנות שלהם במצבים שונים. נמצא למשל, באחד הניסויים בתחום, כי קשר זולתני במידה רבה מוגבל לקשר בין שני אנשים. נמצא כי קשר זולתני גם בקבוצה קטנה של 4–8 אנשים הוא מוגבל מאוד ויכול להתקיים רק אם כל חברי הקבוצה שיתפו פעולה אחד עם השני קודם לכן. ממצא נוסף אומר שישנו סיכוי גבוה יותר לזולתנות הדדית כאשר שני אנשים נאלצים להישאר יחד תקופה ארוכה, ושלתמריצים הקשורים להיווצרות מוניטין השפעות חזקות על שיתוף פעולה אנושי וזולתנות[5]. נקודה חשובה בנושא, היא שזולתנות הדדית כמעט תמיד מתבססת על הרעיון שההתנהגות הזולתנית תביא לאדם יתרונות כלכליים בעתיד. לכן, ישנו קושי להסביר זולתנות הדדית חזקה שלא ניתנות ממנה הטבות בעתיד. במקרים כאלה ישנו סיכוי גבוה יותר להתפרקות הקשר או נטישת הקשר על ידי אחד האנשים בו. אחד הכלים שמשמשים לחקירת זולתנות והתהליכים הקוגניטיביים והרגשיים המעורבים בקבלת החלטות כלכליות הוא משחק האולטימטום. במשחק זה שני שחקנים מקבלים את ההזדמנות לחלק סכום כסף בין שניהם. שחקן אחד הוא המציע והשני הוא מקבל-ההצעה. המציע שולח הצעה לשחקן השני לגבי חלוקת הכסף. השחקן השני (מקבל-ההצעה) יכול לקבל או לדחות אותה. אם היא מתקבלת, הכסף מתחלק כמוצע. אם היא נדחית, אף שחקן אינו מקבל כלום[6]. נמצא שהצעה מאדם שקודם לכן היה מקבל-ההצעה מאדם אחר היא יותר זולתנית. בנוגע להשפעת הגיל, נמצא ששחקנים שצריכים לעזור ולייעץ לאדם אחר, ישתפו יותר פעולה ויהיו זולתנים יותר כאשר הם המבוגרים יותר. בנוסף, כאשר ביצעו ניסויים עם ילדים נראה כי ילדים מבוגרים יותר היו זולתנים יותר ונדיבים יותר. אף על פי ששינויים אלו בהתנהגות ילדים עשויים להיות תוצאה של התפתחות תהליכים מוחיים, נראה סביר להניח כי זוהי גם תוצאה של תהליך התנסות חברתית ותרבותית ארוך יותר של הילדים המבוגרים עם הוריהם וחבריהם. בניסוי אחר שביצעו עם משחק האולטימטום, שהשתתפו בו שחקנים מכמה מקומות ותרבויות שונים בעולם, נראה כי בכמה שבטים (לדוגמה, שבט ההדזה) הזולתנות בין האנשים הייתה גבוהה ביותר, ואילו למשל בפרו נמצא חשש משיתוף הוגן. כלומר, ישנן ראיות לכך שמאפיינים תרבותיים שונים משפיעים על הזולתנות של האדם[5]. אף על פי יש לנו מידע רב יותר על זולתנות ממחקרים וניסויים שונים, עדיין הרבה לא ידוע ומחקר רב נחוץ על מנת להבין זולתנות שיתופית בקבוצות קטנות וגדולות, זולתנות בגילאים שונים ותרבויות שונות והקשר שלה לדמוגרפיה ורמה כלכלית.

זולתנות והאונה הפרה-פרונטלית

בניסויים ומחקרים רבים בתחום נמצא כי לקליפת המוח הקדם-מצחית (פרה-פרונטלית) יש תפקיד מרכזי בזולתנות, נדיבות וקבלת החלטות חברתיות ומוסריות. בניסוי בנושא היה על הנבדקים בניסוי לצפות בשחקנים משחקים במשחק האולטימטום. לחלק מהנבדקים בניסוי הסבירו על המשחק במונחים של נתינה ותרומה לאחרים, ולחלק השני תיארו את המשחק במונחים של חיסכון הפרט. בזמן שהנבדקים צפו במשחק, נסייני הניסוי סרקו את מוחם ב-fMRI ובדקו את הפעילות המוחית שלהם. התוצאות הן שכשהמשחק הכלכלי היה מתואר במונחים של תרומות לאחרים, הפעילות באונה הפרה-פרונטלית הוונטרו-מדיאלית (VMPFC) הייתה מוגברת כאשר הנבדק הסיק שהשחקנים ששיחקו במשחק שיחקו משחק הוגן ונדיב. לעומת זאת, כאשר הנבדק הסיק שהמשחק של השחקנים בו הוא אנוכי ולא הוגן הייתה ירידה בפעילות אזור זה. עם זאת, כאשר המשחק תואר במונחים של חיסכון הפרט, הפעילות ב-VMPFC לא השתנתה בין אסטרטגיות שונות במשחק. מסקנת החוקרים מהניסוי היא של-VMPFC יש קשר לנדיבות והתנהגות זולתנית[7]. בניסוי אחר בו היה הנבדקים שיחקו במשחק האולטימטום, השתמשו בטכנולוגיית TMS - גרייה מגנטית מוחית עמוקה, שמאפשרת להשפיע על אזורים בעומק המוח באמצעות פולסים מגנטיים ולעורר או לדכא פעילות של אזורי מוח. השתמשו ב-TMS על הנבדקים כדי להשפיע על האזור הימני של קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית (right DLPFC). השפעה זו הפחיתה משמעותית את נכונות המשתתפים בניסוי לדחות הצעות לא הוגנות במכוון, אף על פי שהם עדיין יכלו לשפוט את ההצעות הללו כלא הוגנות. מכך ניתן לשער שה-right DLPFC ממלא תפקיד מרכזי ביישום התנהגות הקשורה בהגינות[8]. בנוסף, ראיות fMRI מצביעות על פעילות גבוהה באזור הקדם-מצחי האמצעי (medial prefrontal) במהלך חשיבה על דילמות מוסריות אישיות. עם זאת, תוצאות fMRI כאלה לא יכולות בוודאות להוכיח כי אזור זה הכרחי לתהליך הקוגניטיבי. במחקר נוסף בתחום לקחו שבעה אנשים עם פגיעות באונה הפרה-פרונטלית הוונטרו-מדיאלית (VMPFC) ו-12 אנשים עם אונה פרה-פרונטלית וונטרו-מדיאלית תקינה ובדקו את ההתייחסות שלהם לדילמות מוסריות, דילמות מוסריות אישיות ודילמות באופן כללי. בהשוואה לנבדקים בעלי האונה התקינה, המשתתפים האחרים שפטו עבירות מוסר אישיות כהתנהגויות מקובלות, והם עשו זאת במהירות רבה יותר. לעומת זאת, כאשר היה מדובר בדילמות מוסריות לא אישיות ודילמות באופן כללי, התגובות שלהם היו דומות לנבדקים הבריאים. תוצאות אלו מצביעות על כך שה-VMPFC הכרחי כדי להתנגד לעבירות מוסר אישיות ומשפיע על ההתמקדות העצמית והתגובות הרגשיות בבחירות התנהגותיות ומוסריות[9].

זולתנות במקורות

מונח דומה לזולתנות ביהדות הוא גמילות חסדים, אחד מיסודות העולם, עליה נאמר במסכת אבות:

”על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

זולתנות בהגדרתה הפילוסופית באה לידי ביטוי בתנ"ך במצוות עשה רבות; לדוגמה: מצוות מתנות עניים, שמיטה, מצוות הצדקה, ציוויי התורה ביחס לגרים, וציוויים דומים ביחס ליתומים ואלמנות[10], והן בפסוקים כלליים יותר; לדוגמה: עולם חסד יבנה[11] או ואהבת לרעך כמוך[12]. עם זאת היהדות אינה תומכת בהתמסרות קיצונית למען הזולת על חשבון העצמי, וכדברי רבי עקיבא "חייך קודמים"[13].

במשנת בעל הסולם מופיע ה"רצון לקבל" לעומת ה"רצון לתת",כל אדם נולד עם רצון לקבל, ותפקידו של האדם הוא להגיע למצב שמתהפך לו הרצון מרצון לקבל לרצון לתת באופן טוטלי לזולת.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "altruism (n .)". Online Etymology Dictionary. Douglas Harper. נבדק ב-19 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Teske, Nathan (2009). Political Activists in America: The Identity Construction Model of Political Participation. University Park, Pa.: Pennsylvania State University Press. p. 101. ISBN 9780271035468.
  3. ^ Ciciloni, Ferdinando (1825). A Grammar of the Italian Language. London: John Murray. p. 64.
  4. ^ Rodrigues, J., Ulrich, N. and Hewig, J. (2014) ‘A neural signature of fairness in altruism: A game of theta?’,Social neuroscience., 2(10)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Fehr, E. and Fischbacher, U. (2003) ‘The nature of human altruism: Abstract: Nature’, Nature, 425(6960), pp. 785–791. doi: 10.1038/nature02043
  6. ^ Sanfey, A.G. (2003) ‘The neural basis of economic decision-making in the ultimatum game’, Science, 300(5626), pp. 1755–1758. doi: 10.1126/science.1082976
  7. ^ Cooper, J.C., Kreps, T.A., Wiebe, T., Pirkl, T. and Knutson, B. (2010) ‘When giving is good: Ventromedial Prefrontal cortex activation for others’ intentions’, 67(3), pp. 511–521. doi: 10.1016/j.neuron.2010.06.030
  8. ^ Knoch, D., Pascual-Leone, A., Meyer, K., Treyer, V. and Fehr, E. (2007) ‘Diminishing reciprocal fairness by disrupting the right Prefrontal cortex’, 829(829). doi: 10.1126/science.1129156
  9. ^ Ciaramelli, E., Muccioli, M., Làdavas, E. and di Pellegrino, G. (2007) ‘Selective deficit in personal moral judgment following damage to ventromedial prefrontal cortex’, 2(2)
  10. ^ למשל, "אלמנה ויתום לא תענון", ספר שמות, פרק כ"א, פסוק כ"א
  11. ^ ספר תהילים, פרק פ"ט, פסוק ג'
  12. ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח
  13. ^ בבא מציעא, דף סב, א
  14. ^ פרק מספר, ‏מלחמה או שלום? פרק ראשון מתוך הספר "מחיר האלטרואיזם" מאת אורן הרמן, באתר "הידען", 14 בפברואר 2013
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32834937זולתנות