מסורתיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מסורתים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסורתיים או שומרי מסורת הוא כינוי לקבוצה גדולה של יהודים בישראל ובארצות אחרות שאינם מגדירים את עצמם כדתיים אך גם לא כחילונים. לרוב, המסורתיים מקיימים מצוות אחדות ומנהגים שונים הנחשבים סמלי מסורת מובהקים, לא בהכרח בשל הקפדה על שמירת ההלכה, אלא מתוך נאמנות לעולם של הוריו ומוריו. המסורתי מקבל מהוריו ומעביר הלאה למשפחתו ותלמידיו, מתוך כבוד ולא מתוך חיקוי מכני. מסורתי פועל הן מהזדהות ותחושת השתייכות לעם היהודי, מתוך הידיעה שיש לשמר ערכי מסורת כדי לשמור על קיומו של העם, והן מתוך רצון להמשיך את מנהגי המשפחה.

מספרם המדויק של המסורתיים קשה לכימות ומבוסס על הגדרתם של הנשאלים עצמם. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2006, המגדירים עצמם מסורתיים מהווים 39% מהאוכלוסייה היהודית בישראל.

חלק מארגוני הקונסרבטיבים בישראל ובארצות אחרות מכנים עצמם בשם "יהדות מסורתית" (בלועזית Masorti), אך אין להתבלבל בין הגדרה זו לבין יהודים מסורתיים.

מיהו מסורתי?

המסורתיים אינם זרם מוגדר ויחסם לדת קשור בנטיית לבם וברצון להיות חלק מהמסגרת היהודית הכוללת מבלי לראות עצמם מחויבים לשמירת כלל המצוות. למרות זאת אפשר לייחס לרובם שמירה על מספר מצוות ומנהגים הנחשבים מרכיבים חשובים ביהדות. כגון:

  • שמירה על כשרות ברמה כלשהי - לדוגמה, הימנעות מבשר חזיר, מפירות ים ומבשר אחר שאינו כשר, הפרדה בין אכילת מאכלי בשר וחלב, והפרדה במטבח בין כלים בשריים וחלביים. ישנם מסורתיים שיאכלו במסעדות לא כשרות, אך יימנעו מאכילת מזון לא כשר בעיניהם. לפי הסקר החברתי של הלמ"ס מ-2009, 5.6% מהמסורתיים שומרים כשרות "במידה רבה מאוד", ו-94.3% "במידה כלשהי".
  • יום השבת - הדלקת נרות שבת ועריכת סעודת ליל שבת משפחתית, הכוללת קידוש על כוס יין. יש מסורתיים ששומרים בצורה חלקית את יום השבת; חלק נמנעים מהדלקת אש ומחממים אוכל על גבי פלטה חשמלית. יש הנמנעים גם מנסיעה ברכב.
  • ביקור בבית כנסת - בחגים (במיוחד ראש השנה ויום הכיפורים), ולעיתים גם בשבתות במשך כל השנה.
  • תפילין - מיעוטם מניחים תפילין מדי יום חול וקוראים פרשת שמע. רבים יותר מניחים מפעם לפעם ובעתות שמחה או צרה.
  • שמירה על גוון דתי (לפחות בצורה חלקית) באירועי שמחה כגון חתונה, בר מצווה וברית מילה.
  • מזוזה - קביעת מזוזה בכניסה לבית (מקובל גם בקרב חילונים).
  • חגי ישראל ומועדיו, ציון החגים בקיום מצוות או מנהגי החג כמו אכילת מצה בפסח, מאכלי גבינה בחג השבועות, הדלקת נרות בחנוכה, משלוח מנות בפורים, בניית סוכה בסוכות וכדומה.
גברים חובשים כיפות תואמות בטקס חתונה. באירועים מסוג זה מחולקות לעיתים קרובות כיפות, עבור אלו שאינם נוהגים לחבוש כיפה כדרך קבע.
  • לרוב, הגבר המסורתי אינו חובש כיפה ואינו נראה כלפי חוץ כדתי. יש המחזיקים כיפה בכיס המכנסיים או במכוניתם, כדי להשתמש בה במקרה הצורך - כגון בבית הכנסת או באירוע בעל צביון דתי.

ישנם מסורתיים המעדיפים לשלוח את ילדיהם, בעיקר בגיל הרך ובבית הספר היסודי, למסגרת דתית. יש הנוהגים גם לבקר אצל רבנים ומקובלים כדי לקבל מהם עצה או ברכה. הכל תלוי ברצונו החופשי של המסורתי להקפיד על מצוות ומנהגים הנראים רלוונטיים בעיניו.

מאפיינים מסורתיים בקרב חילוניים

המסורת היהודית כוללת מנהגים שונים המתקיימים גם בבתים חילוניים רבים שאינם מגדירים עצמם מסורתיים. כך למשל, ברית מילה, טקס הבר-מצווה וליל הסדר בפסח. שמירה על מסורת יכולה להיות מלווה בנימוקים שאינם דתיים או מסורתיים. כך למשל ישנם חילונים רבים אשר צמים ביום הכיפורים בנימוק שהדבר מועיל לגוף ולנפש. אחרים שומרים על דיני טהרת המשפחה מתוך הכרה בחשיבותם לשמירה על חיי משפחה בריאים. עם זאת, גם חלק מהנימוקים המובאים במקורות תורניים למצוות השונות ("טעמי המצוות") הם שכליים, כך שאין מדובר בסתירה.

גם לימוד ארון הספרים היהודי בקרב חילונים רבים בשנים האחרונות אינו קשור ישירות לחברה המסורתית, אלא נובע מרצונם של חילוניים ללמוד יותר על המורשת הדתית והערכית של היהדות, שהוזנחה במקרים רבים במערכות החינוך החילוניות.

המסורת, המשפחה והעדה

שמירת מסורת קשורה לערכי המשפחה, ורבים רואים בשמירה על המסורת ערך משפחתי וחינוכי חשוב.

המסורת קשורה גם להשתייכות עדתית. כך למשל, אחוז שומרי המסורת גבוה במיוחד בקרב יהודים מזרחים. רבים מהעולים מארצות המזרח וצאצאיהם, מגדירים עצמם שומרי מסורת גם אם חלק מאורחות חייהם חילוניים. מפלגת ש"ס חרתה על דגלה את הסיסמה "להחזיר עטרה ליושנה", וסחפה אל שורות מצביעיה רבים מבני עדות המזרח שאינם דתיים, אך רואים חשיבות בשמירת המסורת.

בקרב היהודים האשכנזים יש אחוז נמוך יותר של אנשים המגדירים עצמם "מסורתיים", בין היתר בשל הדיכוטומיה היחסית שנוצרה בהדרגה לאחר תקופת האמנציפציה בין אורתודוקסים, רפורמים ואחרים במרכז אירופה (ובהמשך בארצות הברית), ובין חילונים, ציונים-דתיים וחרדים במזרח אירופה בראשית המאה ה-20. בקרב יהודי ארצות האסלאם הייתה ירידה בשמירת המצוות והתקיים מתח בין הדת ובין כוחות המודרניזציה, אך הקיטוב בין הדבקים במסורת ובין מי שהתרחקו ממנה במידה זו או אחרת היה מתון יותר מבאירופה. לא קמו כוחות מאורגנים שביקשו לאתגר את סמכות הרבנות המסורתית.

רקע רעיוני לדגם המסורתי

דיון בחברה הדתית בישראל עובר לרוב באחד משני דגמים:

  • המודל הדיכוטומי או המודל הבינארי - מודל זה מניח כי ישנם יהודים חילונים ומולם ישנם קבוצה נוספת של יהודים דתיים. כל קבוצה מהווה קבוצה הומוגנית.
  • מודל הרצף - ישנן שתי קטגוריות: קיום מצוות ואמונה וניתן לסווג את האדם על פי המיקום שלו ברצף. המודל הזה הוא המודל המקובל כיום יותר בסוציולוגיה הישראלית.

היהודי המסורתי נתפס לרוב מתוך קנה המידה של היהדות האורתודוקסית. מתוך קנה מידה זה הוא נתפס כבעל אמונה חזקה מחד אך סלקטיבי ולוקה בחסר בתחום קיום המצוות. היהודי המסורתי יכול ללכת בשבת לבית הכנסת ולאחר מכן למשחק כדורגל או לנסוע לים. אדם שאינו חילוני ואינו דתי, או להפך חילוני ודתי גם יחד. על פי מחקרם של ליבמן וידגר[1], הם מהווים קבוצה עצמאית אם כי יש שרואים בהם "קוקטייל" לא עיקבי של אמונות ופרקטיקות המתאפיין בעיקר על ידי חוסר הבהירות.

שלמה דשן טוען כי המסורתיים אינם רואים עצמם כ'חילונים' בנוסח האשכנזי ובוודאי שאינם מתנהגים כך. אמונה בקל, מעמד חכמי התורה, שכר ועונש ועוד – כל אלה מקובלים למדי, ואיתם גם נוהגים מעשים הקשורים בחיי המשפחה. התשתית המשפחתית–חברתית-קהילתית מלכדת את המזרחיים באופן המונע מהם 'חילוניות' גמורה, מנוכרת. יהודה שנהב טוען יותר מכך, כי למעשה אין חילוניות יהודית בארץ. לדעתו, כל מי שיש לו זיקה שכלית, אמונית או פרקטית למסורת היהודית - אינו חילוני.

ליבמן וידגר ראיינו מסורתיים ושאלו אותם על אמונותיהם ואורח חייהם. אחת התשובות שחזרה פעמים רבות הייתה כי המסורתיים מקבלים את עקרונות הדת אבל אלה נשארים ברמה המופשטת ולאו דווקא הקונקרטית. שורה של מעשים דתיים חדשים מאפינת את הקהילה המסורתית. ביניהם בולטת למשל העלייה לרגל אל קברות צדיקים שהידועה בהם היא הילולת מירון אך בצידה מתקיימות בארץ מדי שנה עשרות ואולי מאות הילולות אחרות המושכות אליהן מאמינים מסורתיים.

מאיר בוזגלו טוען כי המסורתי רואה את עצמו נאמן לעולם של הוריו ומוריו ודוחה את הרעיון המערבי החילוני על ההכרח בכינון עצמי ובכך שהכול פתוח לביקורת. המסורתי מקבל מהוריו ומעביר הלאה למשפחתו ותלמידיו, מתוך כבוד ולא מתוך חיקוי מכני. הירושה שקיבל מהוריו אינה קובעת סדרת פעולות קשוחה, אלא דורשת ממנו עבודת פירוש ועדכון. לדברי בוזגלו, אין כל ניגוד בין מסורת לשינוי, אלא ההיפך הוא הנכון: המסורת היא תנאי הכרחי לאפשרות של כל שינוי - אחרת יש סדרת המרות בזו אחר זו ולא שינוי והתפתחות שדורשים גרעין קשיח או שאליו מחויבים. החיים המודרניים מציבים בפני המסורתי אתגרים שלא עמדו בפני אבותיו, ועשויים להיפתר בדרכים שונות. מה שברור הוא שאין הוא מצטרף לקהילה שמקבלת את הפתרון ההלכתי של רב לבעיות אלה וכאן נעוץ ההבדל המשמעותי ביותר בינו לבין אדם דתי. למעשה, הוא מחפש דרכים להגביל את מרחב השאלות ההלכתיות - המסורתי אינו ממרה את פי הרב, אבל בהרבה שאלות אין הוא שואל את הרב.

מוסדות ושירותים למסורתיים

במערכת החינוך קיימים בתי ספר השמים דגש על האוכלוסייה המסורתית:

  • רשת מורשה: בתי הספר של רשת 'מורשה' פועלים במטרה לתת מענה יהודי-חברתי לכלל תלמידי ישראל, תוך דגש על התלמיד המסורתי.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ beyond the religious-secular dichotomy: Masortiim in Israel