וסת הגוף

וסת הגוף
(מקורות עיקריים)

משנה	נדה סג א
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ס"ג עמוד ב'
משנה תורה	איסורי ביאה ח ב, משכב ומושב ג ו
שולחן ערוך	שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קפ"ט, סעיפים י"ט–כ"ו
מקורות נוספים	רמב"ן הלכות נדה פרק ה, בעלי הנפש להראב"ד שער תיקון הוסתות סימן א אות ו,

צילומסך של תכנת עזר פשוטה לחישוב וסתות

וֶסֶת הגוף היא תחושה אותה עלולה האשה להרגיש בזמן הווסת או בסמיכות אליו. וסת הגוף הוא אחד מהווסתות שבהם ישנו חיוב פרישה של אישה מבעלה על פי דיני פרישה סמוך לווסת, מחשש שתיטמא באותו הזמן.

על פי כללי וסת קבוע, אשה שהרגישה את אותה ההרגשה ברציפות שלש פעמים, קבעה וסת לאותה ההרגשה. ולכן, בפעם הבאה שמרגישה כך, עליה לחשוש שמא תראה בקרוב, ופורשת מבעלה עד לאחר זמן וסת זו.

מקור והגדרה

במשנה במסכת נדה נאמר:

כל אשה שיש לה וסת - דיה שעתה. ואלו הן הוסתות: מפהקת, ומעטשת, וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה, ושופעת, וכמין צמרמורות אוחזין אותה, וכן כיוצא בהן. וכל שקבעה לה שלשה פעמים - הרי זה וסת

— מסכת נדה, דף ס"ג עמוד א'

הפיהוק והעיטוש האמורים כאן, מדובר בפיהוק ועיטוש פעמים רבות, ובצורה חריגה. בביאור המקרים שבמשנה, נאמרו פירושים שונים בראשונים. אולם להלכה כולם נחשבים לענין וסת הגוף, כי כל תחושה חריגה המופיעה לפני הוסת, מעלה את החשש בפעם הבאה שיופיע, כי האשה עלולה בקרוב לראות.

על ההבדל בין וסת הגוף לוסת הקפיצות כתב הרשב"א ועוד שוסת הקפיצות (או "וסת האונס") עניינה הוא מעשה שגרם לדם שיבוא. מה שאין כן וסת הגוף, הדם הוא זה שגרם למקרים שיבואו. כך שוסת הגוף ווסת הקפיצות הם סימן וסיבה, בהתאמה.

דין זה נפסק ברמב"ם, בטור ובשולחן ערוך.

וסת קבוע

דין וסת הגוף הוא כדין וסת החודש, שחוששת לה מיד, גם קודם שנקבעה, עד שתיעקר פעם אחת. ולאחר שנקבעה, חוששת לה עד שתיעקר ג' פעמים.

במשנה מבואר שוסת זו נקבעת בשלש פעמים. בגמרא אמר שמואל בשם חכמים, שוסת הגוף נקבעת בפעם אחת. באופן כללי ישנה מחלוקת תנאים על כל דיני חזקה הנובעת ממקרה החוזר על עצמו, האם היא נקבעת בפעמיים (דעת רבי) או בשלש פעמים (דעת רשב"ג). כאן נחלקו הראשונים בשיוכה של דעה זו האומרת שוסת הגוף נקבעת בפעם אחת. יש אומרים שזו דעת רבי, ויש אומרים שזו דעה שלישית. על-כל-פנים להלכה וסת זו נקבעת רק בשלש פעמים, וכדברי המשנה.

אף שוסת הגוף נקבעת בתחושות שונות, כמבואר במשנה, שלשה סוגי תחושות אינם מצטרפים לקביעות וסת.

האם קובעת דוקא ביום מסוים

ברמב"ם משמע שסובר שוסת הגוף אינו נקבע בלא יום קבוע. זה לשון הרמב"ם: ”יש אשה שיש לה וסת ויש אשה שאין לה וסת, אלא לא תרגיש בעצמה עד שיצא הדם ואין לה יום קבוע לראייתה, וזהו שיש לה וסת היא שיש לה יום קבוע, או מכ' יום לכ' יום, או מכ"ד יום לכ"ד יום, או פחות או יותר. וקודם שיבוא הדם תרגיש בעצמה, מפהקת ומתעטשת וחוששת פי כריסה ושיפולי מעיה ויסתמר שערת בשרה או ייחם בשרה וכיוצא במאורעות אלו, ויבואו לה וסתות אלו או אחד מהן בשעה הקבועה לה מיום וסתה...
אין האשה מתטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה כמו שביארנו, ותהיה טמאה מעת שתראה ולהבא בלבד. ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור ה"ז בחזקת שבא בהרגשה, כמו שביארנו” (רמב"ם איסו"ב ח א-ב; ופרק ט ה"א)

האחרונים כתבו, שלשיטת הרמב"ם הרגשת וסת הגוף היא לא הרגשה המרמזת על בוא טומאת הנדה, אלא היא ה"הרגשה" המחילה בפועל על האשה את טומאת הנידה בשעה שרואה דם.

ההלכה נפסקה כדעת רוב הראשונים שוסת הגוף נקבע אפילו בלא יום קבוע. וסת הגוף שונה מוסת הקפיצות שנקבע רק בהרכבת ימים, כי שם עיקר הראייה היא בגלל האונס, אבל בוסת הגוף הסימנים של הוסת באים בגלל הראיה, ולא להיפך, ולכן קובעת להם גם כשהם לא ביום קבוע.

פרטי הדין

פיהקה פעמיים בראש-חודש וראתה, אולם אם הראיה השלישית ראתה בראש חודש בלי פיהוק, או שראתה עם פיהוק אך בתאריך אחר, קבעה כפי הפעם השלישית (פיהוק לבדו או ר"ח לבדו), כי התברר שהוא לבדו הסימן לדם שיבוא.

אך אם פיהקה פעמיים בראש חודש וראתה, ופעם שלישית ראתה בראש חודש בלי פיהוק אך פיהקה בערב ראש חודש, קבעה לשניהם יחד, כי אנו מניחים שהפיהוק שהיה יום קודם, היה גם כן סימן לראיה שהגיעה יום לאחריו. והדין במקרה זה שונה מהדין במקרה דומה בהקשר של וסת הקפיצות.

זמן החשש

בשונה מוסת החודש בה יש חשש של ראית דם כל העונה, כלומר כל היום או כל הלילה בו חל וסת החודש (ולכן חיוב הפרישה הוא כל העונה), בוסת הגוף החשש מתחיל רק בזמן בו רגילה בוסת זו. ולכן אם רגילה לראות דם מיד לאחר שמתחילה בתחושות של וסת הגוף, חל עליה חיוב הפרישה רק בזמן זה. ואם רגילה לראות רק לקראת סוף תחושות אלו, והצורה בה מגיע הדם הוא בבת אחת, ומסתיים יחד עם סיומם של תחושות וסת הגוף - במקרה כזה חוששת ופורשת מבעלה רק כעבור שיעור זמן כזה אחרי שהתחילה להרגיש את וסת הגוף.

במדע המודרני

המדע המודרני מכיר את התופעה של הרגשה גופנית הנלווית להגעת הווסת, אם כי הדעות חלוקות באשר לפירוש חלק מן ההרגשות המופיעות בגמרא ולהיותן קשורות להגעת הוסת.

כיום נהוג לחלק סימנים הקשורים להופעת הוסת לשני סוגים:

• דיסמנוריאה (Dysmenorrhea)- כאבים בבטן או בגב המופיעים בזמן הדימום ואליהם עשויים להתלוות כאבי ראש, הקאות ובחילות.
• תסמונת קדם וסתית (PMS- Premenstrual Syndrome)- סימפטומים המופיעים כשבוע עד עשרה ימים לפני המחזור.

טובה גנזל ודינה צימרמן וכן זאב וחנה ספראיניסו לזהות את התסמינים המופיעים בגמרא על פי מחקרים עדכניים על סימנים הקשורים להופעת הוסת:

• חוששת בפי כריסה - עשוי להיות אחד מהסימפטומים הבאים: בטן נפוחה, כאבי בטן, כאבים בשחלות, עצירות או שלשולים.
• ראשה כבד עליה - כאבי ראש או סחרחורות
• איבריה כבדים עליה - עלייה במשקל או תחושת כבידות או נפיחות באיברים מסוימים.
• צמרמורת - צמרמורת, אי נוחות, רגישות לחום/קור או התכווצויות
• רותתת - הבזקי חום
• גוסה - תיאבון מוגבר, נפיחות בבטן, צורך להקיא או בחילות
• מפהקת - ישנוניות
• מעטשת - עצירות או שלשולים
• שופעת - הפרשות שונות
• אוכלת דברים חריפים - בולמוס

כמו כן, זיהו גנזל וצימרמן במחקרים את התסמינים הנפשיים המופיעים בפירוש המשנה לרמב"ם - דיכאון, חרדה, ועייפות.

נוסף לתסמינים אלו, ישנם תסמינים הקיימים בימינו אך אינם מוזכרים בגמרא כלל. הבולט שבהם הוא כאבי הגב, שנחשב לאחד התסמינים השכיחים, אך ישנן בימינו גם נשים המדווחות על טשטוש בראייה ובעיות עור - תסמינים נוספים שלא הוזכרו בגמרא. לגבי כאבי גב, יש שהציעו לזהות זאת עם איבריה כבדים עליה.

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה תלמודית כרך יא, וסת (טור תקא)
• מתיבתא על נדה, חלק ד, אוצר עיונים, מערכה לג.

קישורים חיצוניים

• הרב אביהוד שוורץ, וסת הגוף, באתר ישיבת הר עציון

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.