עונה בינונית
עונה בינונית היא אחת מהווסתות שבהן ישנו איסור תשמיש, וחייבים האיש והאישה לפרוש זה מזה, מחשש שמא תראה דם נידה, ותטמא. חז"ל תיקנו עונה זו לאישה שאין לה וסת קבוע לראייתה, שצריכה לחשוש שמא תראה דם - חודש לאחר ראייתה האחרונה. בזמן הווסת ישנו חיוב לבדוק על ידי עד, לוודא שאכן אינה רואה דם, (חשש זה, הוא מלבד שאר הווסתות שצריכה לחשוש להן כגון וסת החודש ווסת ההפלגה).
באחרונים נחלקו האם עונה בינונית היא לאחר שלושים יום מהראיה האחרונה או רק לאחר שלושים ואחד יום.
מקור והטעם
איזכור ראשוני למושג עונה בינונית מוזכר בתלמוד במסכת נדה[1] - לעניין מאימתי אישה זקנה נחשבת כמסולקת דמים? כל שעברו עליה שלש עונות - וכך אמרו שם: "וכמה עונה? אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: עונה בינונית שלשים יום". אמנם לא נתבאר שם איסור וסת לאותן הימים.
במשנה במסכת נדה נאמר ”כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. הבאין מן הדרך - נשיהן להן בחזקת טהרה” (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ט"ו עמוד א'). ובתלמוד אמר על כך ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: ”והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה”. ובפירוש ימי עונה כתב שם רש"י: ”בתוך ימי עונתה - ל' יום לראייה אבל לאחר ל' בעיא בדיקה הואיל וסתם נשים חזיין לסוף עונה”.
אף שמשמעות דברי הגמ' היא לא שישנו יום מסויים שבו יש איסור תשמיש אלא שיש זמן מסויים שעד לזמן הזה האשה בחזקת טהרה ולאחריו אין, מכל מקום למד הרשב"א מדברי הגמרא ורש"י דין פרישה ליום השלושים שכל אשה שאין לה וסת קבוע צריכה לחוש שמא תראה כפי הרגילות של אשה לראות, שהוא לאחר שלושים יום, ונמשכו אחריו כל הפוסקים.
וכך פסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן קפט: ”כל אשה שאין לה וסת קבוע חוששת ליום ל' לראייתה שהיא עונה בינונית לסתם נשים ואם יש לה וסת קבוע לזמן ידוע מכ' לכ' או מכ"ה לכ"ה חוששת לזמן הידוע”.
ברמב"ם וברי"ף השמיטו דין זה של עונה בינונית, וכתבו באחרונים שנראה שסוברים שאין כלל דין פרישה בעונה בינונית, אך מכל מקום אף לדבריהם צריכה בדיקה[2].
מדיני הוסת
חיוב הפרישה בעונה בינונית הוא רק לאישה שאין לה וסת קבוע, אך אישה שיש לה וסת שהוא קבוע לאחת מן הוסתות כגון לוסת החודש או ההפלגה, אינה צריכה לחשוש לעונה בינונית.
לדעת רוב הפוסקים עונה בינונית היא לאחר שלושים יום מהוסת האחרונה, אך לדעת החוות דעת עונה בינונית היא שלושים ואחת יום מראייתה האחרונה.
זמן הפרישה
כאמור זמן הפרישה הוא לאחר שלושים או שלושים ואחד יום מראייתה האחרונה. לדעת רוב הפוסקים אם ראייתה האחרונה הייתה ביום צריכה לחשוש רק לעונת היום, וכן אם ראתה בלילה חוששת לעונת הלילה[3]. אך לדעת ה'כרתי ופלתי' לעניין עונה בינונית, יש לחשוש לכל היום, עונת יום ועונת לילה ('עונת כרתי ופלתי')[4].
דיני הפרישה
חיוב הפרישה בזמן עונת הוסת, הוא כדין פרישה בשאר הוסתות. לדעת השולחן ערוך[5] בעקבות דעת הרמב"ם כי בעת הפרישה, קודם שהאשה תראה דם וסת ותהפך לנידה, אסורים רק יחסי אישות מלאים. אולם, שאר צורות של קרבה בין האיש ואשתו - מותרות[6].
לעומתו, חלק מן הפוסקים האשכנזים[7] סוברים שראוי להחמיר בזמן פרישה סמוך לווסת גם בדברים הקרובים ליחסי אישות, אולם, גם הפוסקים הללו מודים כי אין צורך להרחקות כמו באישה נידה בוודאות.
דיני הבדיקה
כמו כן, בעונת הפרישה על האישה לבדוק האם לא התחיל אצלה המחזור. בדיקה זו נעשית בדומה לבדיקת הפסק טהרה באמצעות בד לבן ונקי. לכתחילה רצוי שהבדיקה תעשה סמוך לסוף העונה. בעונת יום - סמוך לשקיעה, ובעונת לילה - אחת לפני שהולכת לישון ואחת כשקמה בבוקר. בדיעבד אם בדקה בכל שעה בתוך העונה או לאחריה - יצאה ידי חובה.
כשלא בדקה
אם עברה העונה ולא בדקה את עצמה נחלקו הפוסקים:
- יש אומרים שמותרת אף בלי בדיקה.
- יש אומרים שבזה חמורה עונה בינונית משאר וסתות ואסורה עד שתבדוק, אף שבשאר עונות הפרישה מותרת אף בלי בדיקה.
- דעה נוספת מחמירה יותר סוברת שבעלת וסת קבוע שלא בדקה תיאסר לבעלה כנידה עד שתיטהר[8].
בשולחן ערוך[9] מובאות שתי הדעות (הראשונה כסתם והשנייה כיש אומרים) והרמ"א כותב שנוהגים כדעה השנייה. להלכה[10] נפסק כדעה השנייה בשולחן ערוך, שאישה שיש לה וסת קבוע או בעונה בינונית לאישה שאין לה וסת קבוע ישנו חיוב בדיקה אף בדיעבד, אך אישה שאין לה וסת קבוע בעונת החודש ובעונת ההפלגה - אם לא בדקה בדיעבד אינה צריכה לבדוק.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ט' עמוד ב'.
- ^ כרתי ופלתי סימן קפט ס"ק טו ד"ה 'אבל מה', וכך כתב בשולחן עורך הרב סימן קפט א בקונטרס אחרון ד"ה אבל.
- ^ סדרי טהרה קפט לא, ועוד.
- ^ כרתי ופלתי סימן קפט טו, וכן כתב בשולחן עורך הרב תחילת סימן קפט.
- ^ יורה דעה, סימן קפ"ד סעיף ב'
- ^ וזאת בניגוד לזמן היות האשה נידה, בו אסורות צורות קירבה רבות נוספות, ראו בערך טהרת המשפחה
- ^ הב"ח בסימן קפ"ד והביאוהו הט"ז והשפתי כהן
- ^ הב"ח בשם ר' אליעזר ממיץ
- ^ חלק יורה דעה סימן קפ"ד סעיף ט'
- ^ דרכי טהרה פרק ו' סעיף י"א, איש ואשה פרק ח' סעיפים ח' ו-י', טהרת בת ישראל פרק י"ב סעיף ב'
| נידה | ||
|---|---|---|
| סוגי ראיות ודמים | נידה • זבה קטנה • זבה גדולה • כתם (נידה) • הרגשת נידה • דם בתולים • דם חימוד • דם קישוי • דם טוהר | 
|
| סוגי וסתות | וסת קבוע • וסת שאינו קבוע • עונה בינונית • וסת ההפלגה • וסת החודש • וסת השבוע • וסת השעות • וסת הדילוג • וסת הגוף • וסת הסירוג • וסת האונס • ימי המבוכה • רואה מחמת תשמיש | |
| דיני הנידה | איסור משכב עם נידה • בועל נידה • פרישה סמוך לווסת • הרחקות הנידה • ימי נידה וימי זיבה | |
| פרישה סמוך לווסת | עונת אור זרוע • עונות חוות דעת • עונת אבי עזרי • עונת הפליתי | |
| טהרת הנידה | בדיקת עד • הפסק טהרה • מוך דחוק • שומרת יום כנגד יום • שבעה נקיים • סתירת שבעה נקיים • חומרא דרבי זירא | |
| שונות | עד בדיקה • אשה שאין לה וסת • מסולקת דמים • חופת נידה • מסכת נידה • ברייתא דמסכת נדה | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
