הרגשת נידה

הרגשת נידה
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף נ"ז עמוד ב'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ט', הלכה י"ט
שולחן ערוך	שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"צ, סעיף א'

בהלכות נידה, הרגשת דם היא הרגשת יציאת הדם הווסתי מהרחם, שנזכרת בתלמוד כתנאי להחלת טומאת נידה מהתורה על האשה.

לרוב השיטות זהו תנאי הכרחי לגרום לתחולת טומאה זו על אישה שמצאה כתם על בשרה או בגדיה, ולמקצת השיטות זהו אמצעי ווידוא שהדם אכן יצא מהרחם, אולם כשיש ודאות שהדם מהרחם בדרך אחרת, הטומאה מהתורה חלה גם ללא ההרגשה.

המקור לכלל

המקור לכלל זה מתבסס על הפסוק ”וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב” (ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוק י"ט) אותו דרש האמורא שמואל במסכת נידה: ”אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה - טהורה, שנאמר: "בִּבְשָׂרָהּ" - עד שתרגיש בבשרה”. כלומר המילה "בבשרה" באה ללמד כי דווקא אם היא חשה בבשרה בנביעת הדם, היא טמאה.

בתלמוד הוסבר כי שמואל בא לפרש את הדין מדאורייתא, אך מדברי חכמים גם כתם ללא הרגשה מטמא את האישה. לפי רש"י טעם גזרת חכמים מחשש שמא הרגישה, ולפי חכמי התוספות^{[דרוש מקור]} - חז"ל גזרו טומאה חדשה על כל דם נידות, ככל הנראה^{[דרושה הבהרה]} כדי לא לחלק בין דם לדם ולא לגרום לטעויות ולבלבול.

בפרשנות דברי שמואל קיימות שתי אפשרויות, אם מדובר בגזירת הכתוב או בסברא:

לפי אפשרות אחת שהיא דעתם של רוב הראשונים, מדובר בגזירת הכתוב שאין דם נידה גורם לאשה טומאה עד שתרגיש ביציאתו, וגם אם ברור שהדם יצא מבשרה אין היא טמאה עד שתרגיש ביציאתו.

אפשרות שנייה היא שמדובר בקביעה של התורה לפיה אין לחשוש שמא הדם בא מהאשה אלא אם כן התלוותה אליו הרגשה, וכלשון הרמב"ם: ”שחזקת הדם - בא בהרגשה”. כדעה זו סבור התוספות רי"ד הקובע שכוונת דברי שמואל שגם אם בדקה את המקום שבו ישבה ונמצא נקי ואחר כך מצאה שם דם, שהיא טהורה משום שללא הרגשה אנו מטילים ספק במהימנות הבדיקה - "אימר לא בדקה יפה" (אולי לא בדקה כראוי). כמו כן התוספות רי"ד קובע שבמקרה שלפי הכלל "הלך אחר הרוב" ניתן לקבוע שהאישה טמאה, כגון אם רוב ימיה של האישה היא טמאה על ידי ראייה שאליה התלוותה הרגשה, אז אם נמצא כתם על בשרה יש להניח שעל אף שהפעם לא הרגישה - היא טמאה. דברים דומים מצויים בשו"ת מהר"ח אור זרוע בשם רבנו עובדיה.

מקור נוסף

במסכת נדה מובאים דברי התנא רבי עקיבא, שניתן ללמוד מהם מקור נוסף לצורך בהרגשה:

מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא, אמרה לו: ראיתי כתם, אמר לה: שמא מכה הייתה ביך? אמרה לו: הן, וחיתה. אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: הן. וטהרה רבי עקיבא. ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר – אלא להקל שנאמר (ויקרא ט"ו) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה, דם ולא כתם.

— משנה, מסכת נידה, פרק ח', משנה ג'

בדבריו של רבי עקיבא לא מפורש דין הרגשה, אך לפי הדעה האומרת שהרגשה היא אמצעי לבירור שהדם בא מגופה - נמצא שדבריו של שמואל שווים לדבריו של רבי עקיבא, שגם הוא דורש "ראיית דם" וודאית ולא "כתם"^{[דרושה הבהרה]}.

סוגי ההרגשות

במשנה ובתלמוד לא מבואר מהי בדיוק ההרגשה המחילה טומאת נידה מהתורה על האשה הרואה את דם הווסת. בפועל, הוצעו שלושה זיהויים עיקריים להרגשה:

1. בעל תרומת הדשן כותב שההרגשה האוסרת היא הרגשת "פתיחת המקור" כלומר היפתחות צוואר הרחם לשם הוצאת הדם.
2. מדברי הרמב"ם למדו האחרונים שתחושת זעזוע הגוף כדוגמת הזעזוע הנרגש בעת הטלת שתן, היא ההרגשה האוסרת.
3. הרב יחזקאל לנדא בעל הנודע ביהודה חידש שגם תחושת הדם הזב בנרתיק ("זיבת דבר לח") נחשבת להרגשה האוסרת.

ביחס להרגשה השלישית (זיבת דבר לח) ישנה מחלוקת אחרונים האם תחושה זו נחשבת להרגשה האוסרת או לא. יש המצדדים כדעת הנודע ביהודה שזו הרגשה האוסרת, יש אומרים שזו לא הרגשה האוסרת, ויש מפשרים ואומרים שאם התחושה היא שהדם זב מצוואר הרחם לנרתיק - הוא נחשב להרגשה אוסרת, אך אם הוא זב בחלל הנרתיק - לא^{[דרוש מקור]}. ויש שאף סוברים שכך היא דעתו של הנודע ביהודה.

ההלכה

להלכה נזכרה בשולחן ערוך ההרגשה המוזכרת בשו"ת תרומת הדשן. כמו כן, השולחן ערוך דן גם במקרה הפוך, של הרגשה ללא ראיית דם (בניגוד למקרה הנפוץ של דם ללא הרגשה), ומביא דעה שהיא טמאה:

דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה. וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה. וצריכה הפסק טהרה - שתבדוק עצמה ותמצא טהורה ואחר כך תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה (כאילו ראתה וודאי). ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אחר כך ולא מצאה כלום יש מי שאומר שטמאה

— שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"צ, סעיף א'

כיום

במהלך שלוש מאות השנים האחרונות נפוצה בקרב הפוסקים הטענה שנשים אינן מרגישות את יציאת הדם. ככלל, הפוסקים נחלקו לשתי סיעות מרכזיות:

יש הסוברים שכיום אצל רוב הנשים אין מצויה ההרגשה שמוזכרת בדברי התלמוד, יש המסבירים זאת בחולשה שירדה לעולם וכתוצאה מכך התמעטה יכולת הנשים להרגיש הרגשות דקות כאלו. בעקבות זאת, קובע הרב יוסף שלום אלישיב, כי כיום כל הנשים טמאות מהתורה, מכיוון שהתורה לא דרשה הרגשה כדי לקבוע טומאה, אלא שכאשר אישה שדרכה להרגיש ביציאת הדם מגופה אינה מרגישה זאת - אין זו דרך ראיה. על כן, כיום שדרך הנשים לא להרגיש ביציאת הדם, שוב אין בכך ראיה שלא כדרכה, ועל כן האישה טמאה מהתורה.

לעומת זאת דעות אחרות קובעות שגם בזמן הזה הנשים מרגישות, הערוך השולחן קובע שהנשים מרגישות כשיוצא דם מגופן בדומה להרגשת הגוף לפני שיוצאים ממנו מי רגליים, ולפי המהר"ם שיק ההרגשה היא הרגשה כללית - גופנית רעה הקיימת גם כיום, כך גם פוסק הציץ אליעזר, גם הרב משה פיינשטיין קובע שהנשים מרגישות לפני יציאת דם נידה מגופן אלא שמיעוטן אינן בקיאות להבין את טיב ההרגשה.

לאחרונה נמצאו סימוכין לסיעה השנייה, במחקר שבדק את נפוצות ההרגשות השונות בקרב נשים ומצא כי עשרות אחוזים מן הנבדקות מדווחות על הרגשות מסוגים שונים.

קישורים חיצוניים

• הרב שלמה לוי, הרגשה בזמן הזה, באתר המכון לחקר הרפואה על פי התורה
• ידידיה סטרוק ודוד שץ, הרגשות הנדה בימינו, תוצאות מחקר, סטטיסטיקה ופרשנות, באתר המעין
• הרב אליעזר מלמד על דיני הרגשה בספרו פניני הלכה.
• עדיאל כהן, דין הרגשה עיון מחודש, נטועים י (תשס"ג), עמ' 41 - 47.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36804207הרגשת נידה