ונאפרו
 סמל ונאפרו | |
| קובץ:Venafro.jpg | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 מוליזה |
| נפה | איסרניה |
| שפה רשמית | איטלקית |
| שטח | 45 קמ"ר |
| גובה | 222 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 11,232[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 260 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 41°29′4″N 14°2′45″E / 41.48444°N 14.04583°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.comune.venafro.is.it | |
ונאפרו (באיטלקית: Venafro, בלטינית: Venafrum, ביוונית: Οὐέναφρον) היא עיר בנפת איסרניה שבמחוז מוליזה שבאיטליה.
גאוגרפיה
ונאפרו שוכנת למרגלות הר סנטה קורצה (Santa Croce) שבגובה 1026 מטרים מעל פני הים. גובהה של העיר הוא 222 מטרים וגובה פני הקרקע בשטחה העירוני נע בין 158 ל-1205 מטרים מעל פני הים. העיר משתרעת על פני המישור הקרוי על שמה והנחצה על ידי הנהרות ולטורנו (Volturno) וסן ברתולומיאו (San Bartolomeo) אשר מקורותיהם נובעים במישור ונאפרו. בעבר הייתה ונאפרו חלק מנפת טרה די לאבורו (Terra di Lavoro) שבמחוז קמפניה (אזור שהיא עדיין קשורה אליו מבחינה תרבותית) וכיום היא ידועה כשער למחוז מוליזה והיא בעלת חשיבות חברתית-כלכלית במחוז הודות לכלכלתה המפותחת והיא נחשבת לאחת מארבעת מרכזי התעשייה של המחוז.
אקלים
מאז ימי קדם הייתה ידועה ונאפרו באקלים המתון שלה. החורף די קר וגשום. לעיתים רחוקות נערם שלג בכמויות קטנות. הקרה שכיחה בדרך כלל. עונות המעבר מתונות עם משקעים תכופים. הקיץ חם מאד והטמפרטורות בו מגיעות לעיתים ל-30 מעלות צלזיוס. האקלים המתון בואנפרו נובע מהיותה חשופה למישור שמדרום לה הקרוב להרים, אך לעיתים הפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה מגיע ל-15–20 מעלות צלזיוס.
היסטוריה
העת העתיקה
אף על פי שייסוד ונאפרו מיוחס לדיאומידס (Diomedes, ביוונית: Διομήδης ), דמות מהמיתולוגיה היוונית, מקור שמה העתיק של העיר, ונאפרום (Venafrum), הוא משפתם של הסאמניטים. במישור ונאפרו נתגלו ממצאים המרמזים על נוכחות אנושית כבר בזמנים הפרה-היסטוריים. ההזדמנות היחידה בה תפסה ונאפרום מקום חשוב בהיסטוריה היה בזמן מלחמת בעלות הברית בשנת 88 לפנה"ס, כאשר היא ערקה לצדם של הסאמניטים. יישובים סביב לעיר הוחרבו על ידי לוקיוס קורנליוס סולה. בינואר 49 לפנה"ס חנה ליד העיר פומפיוס. הסופר מרקוס טוליוס קיקרו הזכיר בכתביו יותר מפעם אחת את אדמותיו הפוריות של האזור בהקשר של תוכנית לחלוקת הקרקעות לאזרחי רומי. בתקופתו של אוגוסטוס קיסר זכתה העיר למעמד של קולוניה. בתקופה זו נבנתה אמת המים שהוליכה את מימי נהר ולטורנו. הורטיוס מזכיר את העיר כמקום נופש נוח ופליניוס הזקן מדבר על מימי העיר. בתקופה הרומית התפחה בונאפרום תעשיית שמן זית. לאחר הפצתה של הנצרות באזור הוקמה בעיר כנסייה במאה ה-5.
ימי הביניים
בין השנים 774–787 עברו במישור ונאפרו צבאותיו של קרל הגדול אשר התנגשו עם הלומברדים. בשנת 861 נכבשה ונאפרו על ידי אמירות בארי (אמירות קצרת ימים שהתקיימה בשנים 847–871 בשטחי העיר בארי). לאחר תקופה של שקיעה במהלך ימי הביניים, בה חוותה עוני ומחלות, התפתחה ונאפרו במאות השנים האחרונות ושיגשגה והוקמו בה כנסיות וארמונות רבים ששינו את נופה של העיר.
המאה ה-20
החל מסתיו 1943 ועד לאביב 1944 הייתה ונאפרו, יחד עם יישובים שכנים, זירה לקרבות מרים בין צבאות גרמניה הנאצית, שהתחפרו בהרים, לבין כוחות בעלות הברית, לאורך קו החורף במהלך הקרב על מונטה קאסינו. עקב בלבול בין ונאפרו לבין מונטה קאסינו, הוכתה ונאפרו קשות בהפצצה אווירית ב-15 במרץ 1944.
באביב 1984 ניזוקה העיר קשות עקב רעש אדמה .
אתרים חשובים
ונאפרו מחולקת לשני אזורים עיקריים: העיר העתיקה, המוקפת חומות והנשלטת על ידי מצודת פנדונה (Pandone) והעיר החדשה שבה נבנו כמה שכונות חדשות.
המרכז ההיסטורי
העיר העתיקה בנויה על בסיס קווי מתאר עירוניים רומיים. הקומות העליונות של הבתים משמשות למגורים וקומות הקרקע משמשות כחנויות.
מצודת פנדונה
המצודה נבנתה בנקודה הגבוהה ביותר בעיר. שמה ניתן לה על ידי הלומברדים שבנו אותה על גבי ביצורים עתיקים יותר מהמאה ה-10. במאה ה-14 היא הורחבה והוספו לה שלושה מגדלים עגולים ובמאה ה-15 הוסף לה חפיר. ציורי פרסקו, המתארים סוסים, הוספו במהלך תקופת הרנסאנס. כיום משכנים אולמות המצודה גלריית אומנות שבה מוצגות יצירות שנאספו מכנסיות בעיר שננטשו או נסגרו.
האמפיתיאטרון
האמפיתיאטרון ממוקם בחלקה המודרני של העיר ולמרות הפיתוח הסביבתי ניתן עדיין לראותו. ההערכה היא שהאמפיתיאטרון הכיל מקומות ישיבה ל-15,000 צופים. עד לאחרונה שימש המבנה כאורוות וכמחסנים לציוד חקלאי.
התיאטרון הרומי
על הדקומנוס ניצב תיאטרון גדול למדי. רוחב הסקנה שלו מגיע ל-60 מטרים והאודיטוריום שלו מכיל מקומות ישיבה ל-3500 צופים.
אתרים נוספים
במרכז העיר ניתן לראות את עקבותיה של אמת המים הרומית ואת העיר המוקפת חומה מהמאה ה-4 לפני הספירה.
כנסיות
ונאפרו מכונה "העיר של 33 הכנסיות". העיר משופעת בכנסיות רבות בגדלים שונים ומתקופות שונות. כנסיות רבות בעיר כבר לא פעילות כמקום פולחן או נטושות.
הקתדרלה
הקתדרלה של ונאפרו היא הכנסייה הגדולה ביותר בעיר. הקתדרלה הוקמה במאה ה-5 במקום בו ניצב קודם לכן מקדש פגני. היא מעוטרת ברכיבים שנלקחו בשימוש משני ממבנים מהתקופה הרומית. פנים הקתדרלה מחולק לשלוש ספינות המעוטרות בציורים מהמאה ה-14. המראה הנוכחי של הקתדרלה עוצב במסגרת עבודות שיפוצים שנערכו בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20 ובמסגרתם הוסרו העיטורים בסגנון הבארוק והוחזרו העיטורים הקדומים מהתקופה הגותית ומימי הביניים.
כנסיית הבשורה
הכנסייה היא דוגמה לאדריכלות הבארוק. היא נבנתה במאה ה-14 ובהמשך היא הורחבה. הכנסייה נבנתה מחומרי בניה שנלקחו מהתיאטרון הרומי הסמוך. במשך מאות השנים מאז בנייתה היא עברה שיפוצים רבים והיא קיבלה את חזותה הנוכחית בסגנון הבארוק. הספינה היחידה שלה מכילה קרוסיפיקס מהמאה ה-14. בכיפתה של הכנסייה, אשר חלקה הפנימי מעוטר בציורי פרסקו, ניתן להבחין מכל נקודה בעיר.
בית הקברות הצבאי הצרפתי
לאורך כביש מספר 85 המחבר את ונאפרו לאיסרניה ניצב בית קברות צבאי צרפתי שבו טמונים 4500 (אם כי רבים מהם הועברו לבתי קברות אחרים) חיילים צרפתים. ביניהם בולטים שליש מהחללים ממוצא אפריקאי (מרוקו, אלג'יריה, טוניסיה וסנגל), שנפלו במהלך הקרב על מונטה קאסינו. בבית הקברות הוקמה אנדרטה בעיצוב המזכיר את המינרטים הצפון אפריקאים והמעוטרת באריחי קרמיקה כחולות. בפנים בית הקברות הוקם קבר החייל האלמוני, ובו טמונים חייל אחד טוניסאי, אחד אלג'ירי ואחד מרוקאי. כמה מהנופלים שנטמנו בבית הקברות הם יהודים.
