קו החורף
קו החורף היה השם הכולל לשלושה קווי מגננה שהקימו הגרמנים באיטליה בנובמבר 1943 במהלך מלחמת העולם השנייה. העיקרי מבין השלושה היה קו גוסטב, העובר לרוחבה של איטליה מעט צפונית מהיכן שנהר גריליאנו נשפך לים הטירני במערב, דרך הרי האפנינים לעבר החוף האדריאטי בקרבת נהר סאנגרו במזרח. מרכז הקו, החוצה את הכביש צפונה לרומא (כביש 6) הוקם מסביב להרים מאחורי העיירה קאסינו ובכללה גם מונטה קאסינו, עליה עמד מנזר בנדיקטי עתיק ששלט על הכניסה לעמק הלירי (דרך מרכזית לרומא), ומונטה קהירו שנתנה למגינים תצפית מצוינת מפני התקפה אפשרית המגיעה מכיוון עמק הלירי.
בצד המערבי של האפנינים הוקמו שני קווי הגנה משניים: "קו ברנהרדט" מדרום לקו גוסטב ו"קו אדולף היטלר" מרחק של 5 קילומטר בערך צפונית משם. קו החורף חוזק בשוחות ירי, בונקרים מבטון, עמדות מקלעים, גדרות תיל ושדות מוקשים. הוא היה לקו המגננה החזק ביותר של הגרמנים מדרום לרומא. כ-15 דיוויזיות גרמניות איישו את הקו. קו החורף החזיק מעמד כחצי שנה בהם הגרמנים הדפו את כוחות בעלות הברית בקרבות המפורסמים על מונטה קאסינו ואנציו והוא נפרץ לבסוף על ידי בעלות הברית במאי 1944[1].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ חודשה האופנסיבה באיטליה, המשקיף, 14 במאי 1944
23854172קו החורף