וילה מדיצ'י בקפאג'ולו
 | |||||
| חזית וילה קפאג'ולו | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
וילה מדיצ'י בקפאג'ולו (באיטלקית: Villa Medicea di Cafaggiolo) היא וילה השוכנת סמוך לעיירה ברברינו די מוג'לו (Barberino di Mugello) בעמק הנהר סייווה במחוז טוסקנה שבמרכז איטליה, כ-25 קילומטרים צפונית לפירנצה. זו הייתה אחת האחוזות העתיקות והמועדפות ביותר בין האחוזות של משפחת מדיצ'י. הווילה הייתה ברשותה של המשפחה מאז המאה ה-14, אז הייתה בבעלותו של אווררדו דה מדיצ'י (Averardo de' Medici). בנו של אווררדו, ג'ובאני די ביצ'י דה מדיצ'י (Giovanni di Bicci de' Medici), נחשב למייסד שושלת מדיצ'י.
הווילה שוחזרה על פי העיצוב של אדריכל הרנסאנס הידוע מיקלוצו בשנת 1452, והפכה למקום מפגש עבור כמה מגדולי האינטלקטואלים של הרנסאנס האיטלקי. הווילה שוכנת באזור מוג'לו, האזור שממנו הגיעו במקור בני משפחת מדיצ'י. אף על פי שהיא לא הייתה הגדולה והמפוארת מבין אחוזותיהם הרבות, הם ביקרו בה לעיתים קרובות. עקב כך הייתה הווילה זירת אירועים רבים חשובים בתולדות השושלת, החל בקבלת פנים של כלות מדיצ'י ועד לרצח של אשת מדיצ'י.
הטירה נמצאת כיום בבעלות פרטית של החברה "Società Cafaggiolo srl",[1] והיא אחת הווילות באתר המורשת העולמית הווילות והגנים של משפחת מדיצ'י בטוסקנה של ארגון אונסק"ו.
היסטוריה
במהלך המאות ה-15 וה-16 האצילים של טוסקנה, שנטשו את טירותיהם מימי הביניים לטובת התועלת הפוליטית, הנוחות והביטחון הגדולים יותר של חיי העיר, פיתחו מודעות אסתטית שחייבה מעבר עונתי למשכן המפלט הכפרי. את הערכים החדשים ההומניסטיים שהם חיפשו ניתן היה למצוא בסביבה כפרית המושכת, שעברה שיפור באמצעות גינות נוי. הראשונה מווילות אלה נבנתה על ידי משפחת מדיצ'י, שצברה עושר עם ראשית תקופת הרנסאנס, סביב שנת 1420. בונה וילה מדיצ'י בקפאג'ולו היה קוזימו דה מדיצ'י, שווילה אחרת שבנה, וילה מדיצ'י בקרג'י, נחשבת למודל לווילות הרנסאנס של פירנצה. וילות ראשונות אלו, כבמקרה של וילה קרגי' ווילה קפאג'ולו היו תוצאה של בנייה מחדש של טירות קיימות בבעלות משפחת מדיצ'י.
מקורה של וילה מדיצ'י בקפאג'ולו במאה ה-14. ה"מבצר" (Fortezza), שהיה שייך לרפובליקת פירנצה ב-1349, היה ידוע כ"קפאג'ולו דה מדיצי" ב-1359,[2] כשהיה שייך לאווררדו דה מדיצ'י (שמת ב-1363). הוא הוריש את האחוזה לג'ובאני די ביצ'י מדיצ'י שהוריש אותו במשותף לאווררדו וג'וליאנו די פרנצ'סקו דה מדיצ'י, הנכדים של לורנצו, בנו הצעיר של אווררדו. מהם הוא עבר בירושה לאחים קוזימו וללורנצו. והועבר לבעלות בלעדית של קוזימו בחלוקת הרכוש של 1451.
ב-1452, שנה אחר כך, מינה קוזימו, שהיה הראשון בשושלת שחיבר בין ניהול הבנק המשפחתי לניהול בפועל של רפובליקת פירנצה, את מיקלוצו, האדריכל החביב עליו, לתכנן מחדש את הטירה שלו כמפלט כפרי נוח יותר, שאפשר יהיה לצאת ממנו למסעות ציד. הייתה זו אחת מארבע הווילות שנבנו על ידי קוזימו. האחרות היו הווילה בקרג'י, וילה מוצי (Villa Mozzi) ווילה דל טרביו. מיקלוצו כבר תכנן את הארמון העירוני של קוזימו בפירנצה, פאלאצו מדיצ'י-ריקארדי, ואת הווילה של קוזימו בקרג'י. האדריכל הפך את המצודה הקודרת לבית מגורים כפרי שגגו מוקף שינות - למעשה, הטירה הפכה לווילה.
לאחר מותו של קוזימו דה מדיצ'י בשנת 1464, הפכה הווילה למשכן ציד של בנו פיירו. פיירו הוחלף בשנת 1469 על ידי בנו לורנצו דה מדיצ'י (המכונה "il Magnifico" – "המפואר"), והיא הפכה למקום מגוריו האהוב. הווילה שימשה למגורים לעיתים קרובות גם בחורף וגם בקיץ, והיא הפכה למקום מפגש של האינטלקטואלים הגדולים של התקופה, שבאו בשל המסיבות הרבות שהוקדשו לציד, או סתם כדי לבדר את חצר האצולה בפרי עטם, למשל ידוע שלואיג'י פולצ'י (Luigi Pulci) קרא בקול רם את ה"מורגנטה" (Morgante, שירה אפית על רולאן) שלו שם. לורנצו חיבר רבים משיריו בקפאג'ולו, והיו גם אורחים נודעים אחרים דוגמת מרסיליו פיצ'ינו וחבריו הנאמנים ביותר, פוליציאנו וג'ובאני פיקו דלה מירנדולה.
משנת 1476 ואילך נדרש לורנצו המפואר לגייס כספים, משום שהאפיפיור סיקסטוס הרביעי החרים רבים מנכסיו. הוא לווה מבני דודיו, והתוצאה הסופית כי הבעלות על הווילה הועברה לאחר משא ומתן ממושך ללורנצו די פיירפרנצ'סקו ואחיו ג'ובאני בשנת 1485. קפאג'ולו עברה איפה למשך תקופה לענף הצעיר של בית מדיצ'י - שהקים כבשנים לייצור מיוליקה במבני החוץ של הווילה - עד שכל אחזקות מדיצ'י שוב הוחזרו לידיו של קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה.
לאו העשירי (לשעבר ג'ובאני די לורנצו דה מדיצ'י) האפיפיור מבית מדיצ'י העביר חלק מילדותו בטירה, וקבע בקצרה את חצרו בווילה ב-15 בדצמבר 1515, עם שובו משיחותיו הסודיות עם פרנסואה הראשון, מלך צרפת בבולוניה, שעליהם נאמר כי הוא שיחק משחק כפול במאמציו לסלק את הצרפתים מאיטליה.
ב-1676 הייתה הווילה המקום שבו נרצחה אשת מדיצ'י. אלאונורה די גארציה די טולדו (Eleonora di Garzia di Toledo), אשתו של פייטרו דה מדיצ'י (Pietro de' Medici), שהזניח אותה, והרג אותה באשמת ניהול קשרים אסורים עם אציל צעיר בשם ברנרדינו אנטינורי (Bernardino Antinori). הדיווחים על הרצח הושתקו ודווח שהיא מתה מהתקף לב. אלאונורה נקברה בטקס מפואר בקפלת מדיצ'י (המאוזוליאום המשפחתי) בבזיליקת סן לורנצו, כבוד המוענק בדרך כלל לבן למשפחת מדיצ'י. בעלה הרצחני נשלח מהחצר הפלורנטינית לחצר המלכות בספרד עד מותו בשנת 1604.
בשנת 1737, עם מותו של ג'אן גסטונה דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, השליט האחרון של טוסקנה מבית מדיצ'י, הועברה הבעלות על הווילה בקפאג'ולו ליורשים של נכסי מדיצ'י, בית הבסבורג-לורן, בדמותו של פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". כבן זוגה של הקיסרית העתידית מריה תרזה מאוסטריה, הוא ביקר לעיתים רחוקות בטוסקנה, ונשאר בווינה.
אין ספק שהווילה בקפאג'ולו הייתה בית מועדף על בני מדיצ'י, ולו משום העובדה שהיא שרדה כמגורים של בני מדיצ'י הרבה יותר מרבים מבתיהם האחרים: פאלאציו וקיו הגדול, מושב הכוח שלהם, פונה בשנת 1587 בתמורה לפאלאצו פיטי. הווילה הנוספת של קוזימו דה מדיצ'י בתכנונו של מיקלוצו, וילה די טרביו, נמכרה בשנת 1644 על ידי פרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה לג'וליאנו סראלי תמורת 113,500 סקודו איטלקי.
בשנת 1864 מכרה ממשלת איטליה את הטירה לנסיך מרקאנטוניו בורגזה. בורגזה ביצע בווילה תוכנית בנייה מחודשת נרחבת, ששינתה חלק ניכר מעיצובו של מיקלוצו. העיצובים החדשים סילקו את הביצורים שנותרו, כמו החפיר וחומות המגן, ואילו הפנים עוצב מחדש בסגנון עתיק יותר, דמוי ימי הביניים.
מבנה
בניגוד לבתי המגורים הטוסקניים הרבים האחרים שהוקמו על ידי משפחת מדיצ'י, אין בווילה מדיצ'י בקפאג'ולו הקפדה על האידיאלים של אדריכלות הרנסאנס. לא ניתן לייחס זאת לתאריך 1452, השנה בה מונה מיקלוצו להפוך את הבניין מטירה לווילה. הבניין האמיתי הראשון של הרנסאנס, בית היתומים אוספדלה דלי אינוצ'נטי בפירנצה, תוכנן כבר בשנת 1419, ומיקלוצו הוכיח כי הבין את העיצוב החדש בשנת 1444 בתכנון שלו להרחבה בת עשרת הצדדים לבזיליקה סנטיסימה אנונציאטה, בהשראת התוכנית של מקדש מינרווה מדיקה הרומאי, ובין 1444 ל-1460 הוא בנה את ארמון הרנסאנס הראשון של המאה ה-15, פאלאצו מדיצ'י-ריקארדי עבור קוזימו דה מדיצ'י. הארמון הוא אולי גם סיבה נוספת לתכנון השמרני של הטירה. האצולה בפירנצה ביקרה את קוזימו באופן חריף על מה שנחשב כתכנון יומרני של הארמון.
הארכיטקטורה של הווילה הייתה בסגנון קוואטרוצ'נטו רטרוספקטיבי במתכוון, סגנון ותקופה ששילבו בין סגנונות האדריכלות הגותית והאדריכלות הקלאסית, ותקופה של שינויי צורה שהייתה הולדת הרנסאנס, שאולי מודגמת בצורה הטובה ביותר באמצעות הכיפה של הקתדרלה של פירנצה בתכנון פיליפו ברונלסקי, שבנייתה החלה ב-1417. הכיפה בעצמה הייתה גותית בשימוש בכיפה המחודדת, אבל היא מתרוממת לאוקולוס קלאסי. או בפשטות "גותי בצורה אבל רנסאנסי בפרטים". בסגנונה דמתה הטירה לפאלאצו וקיו, המשכן הקודם של משפחת מדיצ'י בפירנצה, שגם בו ביצע מיקלוצו שינויים בזמן שהטירה נבנתה.
משום כך, במבט ראשון, נראה שהארכיטקטורה של קסטלו מדיצ'או די קפאג'ולו היא של טירה מימי הביניים ולא של וילה. בחזית, מגדל עם שינות שמשני צדדיו אגפים עם חורי ירי, מחוזקים בעזרת באסטיונים בכל פינה. מאפיינים גותיים ורנסאנסיים אלו לא נכללו על ידי מיקלוצו כדי לשמור על מאפיינים מהמצודה הקודמת אלא, 33 שנה לאחר תחילת בניית אוספדלה דלי אינוצ'נטי של ברונלסקי, כמוטיב במתכוון שנועד למלא את הצורך ההומניסטי שווילה צריכה להיות "מקום לרוח לנוח", מה שתאם למבנים שנועדו לשמש כמפלט כפרי ומעון ציד. המשיקולים והשינות, בפועל לא יותר מגמלונים בולטים עם שינות שנתמכו בעזרת קשתות קטנות וזיזים, נועדו לקישוט ולא להגנה. עם זאת, אין לומר שהווילה הייתה חסרת הגנה לחלוטין, ועובדה זו ניכרת באדריכלות. האקלים הפוליטי בתקופה חייב את כל בתי האצילים להיות מוגנים למחצה. לכן, כמו בתכנון של הארמונות העירוניים הגדולים הראשונים, הייתה קומת הקרקע "חצר מוגנת המוקפת בחדרי שומרים ומגורים לחיילים". מבנה זה הכתיב את צורת החלונות. הם היו קטנים ורחוקים מהקרקע בקומה הראשונה, בעוד שאלו בקומות העליונות, שבהם שהו הבעלים, היו גדולים ורבים יותר. הלונטה של ג'וסטו אוטנס מ-1599 אינה מראה דבר לגבי ההגנות החיצוניות והביצורים. ידוע שהיה חפיר, קרוב לוודאי בין המאפיינים הבודדים שהשתמרו מהמבצר הקודם.
הציור של אוטנס מ-1599 מראה את הווילה כפי שהושלמה על ידי מיקלוצו. היא בנויה סביב חצר, והחזית נראית דומה למצבה כיום, אבל עם מגדל גבוה יותר השולט על הבניין מאחור. ייתכן שמגדל זה (שבינתיים נהרס) השתמר מהמבצר הקודם. מגדל דומה קיים בווילה נוספת של משפחת מדיצ'י, וילה לה פטראיה, שהאדריכל ברנרדו בונטלנטי (Bernardo Buontalenti) שימר ב-1575 כשהסב וילה זו ממבצר קודם עבור פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה.
הגנים
כשם שהאדריכלות של הרנסאנס הסתכלה לאחור על התקופה הקלאסית, כך גם תכנון הגנים של הרנסאנס כללו טרסות עם חורשות צינית ושבילים שבשוליהם הדסים ופסלים, בדיוק כמו אלו ברומא העתיקה. לאציל ההומניסט מהרנסאנס, הגנים היו חשובים כמו הווילה עצמה. סימני ההיכר של אדריכלות הרנסאנס היו סימטריה, איזון ופרופורציות מדויקות, ואם וילה מדיצ'י בקפאג'ולו עצמה לא ממש עמדה בדרישות הללו, הגנים שלה בהחלט עשו זאת. עקרונות הרנסאנס יושמו בקפידה בעיצוב הגן. בתקופה זו היחס אל הגן היה כשל שלוחה של הבית עצמו, וככזה היה מאורגן באותו סדר. הפסלים והספסלים מוקמו באותו יחס בתוך הבית - מרפדים חלקים נפרדים, כאשר החלקים מייצגים חדרים ואולמות. מערות מלאכותיות הוקמו לא רק להגנה מהשמש, אלא גם כרקע לסצנות אלגוריות המתוארות באמצעות הפסלים והמים. בקפאג'ולו הועסקו הפסלים הגדולים ביותר באותה תקופה ביצירת המזרקות, המערות המלאכותיות והפסלים, כולל ניקולו טריבולו, ג'ורג'ו וזארי וברנרדו בונטלנטי.
הציור של הווילה בלונטה של אוטנס ב-1599 מראה גם מאפיין פופולרי נוסף של התקופה, מים, מצרך יקר ערך. לעיתים קרובות, כשהמים היו זמינים, הם הוזרמו למזרקות ולמפלי המים, כשהם תורמים לא רק למטרה המובנת, השקיה, אלא גם לתנועה ולצלילים. נוכחות המים גם אפשרה את המותרות הגדולות ביותר בגן של טוסקנה, דשא ירוק. סמל מותרות זה נשתל בדרך כלל רק סמוך לבית, שם אפשר היה להעריך אותו בקביעות.
בגינון אמנותי ובגדר חיה, שדרשו פחות מים, השתמשו בעדיפות לשתילה ססגונית, והם אפשרו את הבידוד הנחוץ לחלוקת הגן לחלקים נפרדים, וגם לצללים ולפיסול ירוק חי. בכך הפך גן הרנסאנס לסמל לעושרו ותרבותו של הבעלים, ממש כמו ביתו או אוסף האמנות שלו.
מיוליקה בקפאג'ולו
המבנה החיצוני הארוך משמאל לטירה בתמונה היה ידוע כ"מניקה לוּנגה" (Manica Lunga), שפירושו "האגף הארוך". מבנה זה שימש לייצור מיוליקה, כלי קדרות המתאפיינים בשכבת זיגוג דקה עשויה מתחמוצת בדיל אשר רווחו בתקופת הרנסאנס בספרד ובמיוחד באיטליה. ספירת המלאי ב-1498 ציינה שהכבשנים לשריפת כלי הקדרות הושכרו לפיירו וסטפנו די פיליפו דה מונטלופו, שהקימו את הכבשנים בחסות משפחת מדיצ'י ב-1495.
לקריאה נוספת
- Cesati, Franco (1999). I Medici (באיטלקית). Firenze: La Mandragora. ISBN 88-85957-366. (also published in English as OCLC=51769082)
- Langdon, Gabrielle. Medici Women: Portraits of Power, Love, and Betrayal. Toronto: University of Toronto Press, 2007. מסת"ב 978-0-8020-9526-8.
- John Shearman, "The Collections of the Younger Branch of the Medici" The Burlington Magazine 117 No. 862 (January 1975), pp. 12, 14-27. Inventories of Cafaggiolo and other Medici villas, at the deaths of the brothers Lorenzo (1503) and Giovanni di Pierfrancesco (1498).
- Foster, Philip E. A Study of Lorenzo de' Medici's Villa at Poggio a Caiano (New York and London) 1978
- Coats, Peter (1968). Great Gardens of the Western World. New York: Hamlyn Publishing.
- G. Pieraccini, La stirpe de' Medici di Cafaggiolo (Florence) 1924.
קישורים חיצוניים
- Ceramics at Castello Mediceo di Cafaggiolo
- Augustus J.C. Hare, Florence
- G. Pieraccini, La stirpe de' Medici di Cafaggiolo (Florence) 1924.
הערות שוליים
- ^ "Villa Cafaggiolo - Medici". Limen.org.
- ^ John Shearman, "The Collections of the Younger Branch of the Medici" The Burlington Magazine 117 No. 862 (January 1975, p. 17
