הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית
הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית (באנגלית: United States Atomic Energy Commission) המוכרת גם כ-AEC (ראשי התיבות של סיומת שמה באנגלית) הייתה סוכנות של ממשלת ארצות הברית שנוסדה אחרי מלחמת העולם השנייה בידי הקונגרס האמריקני במטרה לטפח ולבקר את התפתחות המדע והטכנולוגיה של האטום בזמן שלום. הנשיא הארי טרומן חתם על חוק האנרגיה האטומית של 1946 ב-11 באוגוסט 1946. פעולה זו העבירה את השליטה באנרגיה אטומית מידי הצבא לידיים אזרחיות, החל מ-1 בינואר 1947.
פעולה זו שיקפה את האופטימיזם האמריקני שלאחר המלחמה, כשהקונגרס מכריז שיש ליישם אנרגיה אטומית לא רק בצורת נשק גרעיני לשם הגנה על האומה, אלא גם על מנת לקדם שלום עולמי, לשפר את רווחת הציבור ולחזק את התחרות החופשית בשוק הפרטי. טקס החתימה היה שיאו של ויכוח סוער שנמשך חודשים ארוכים בין פוליטיקאים, מתכננים צבאיים ומדעני גרעין על גורלו של מקור אנרגיה חדש זה. הנשיא טרומן מינה את דייוויד ליליאנטאל (David Lilienthal) כיושב ראש הראשון של ה-AEC.
הקונגרס העניק לוועדה האזרחית החדשה עצמאות וסמכויות יוצאי דופן על מנת למלא את יעודה. כך למשל על מנת לאפשר לוועדה חופש מוחלט בגיוס מדענים ואנשי מקצוע, היו המועסקים של הוועדה פטורים מהחובות של מערכת השירות הציבורי. בשל הצורך באבטחה נרחבת היו כל מתקני הייצור והכורים הגרעיניים שייכים לממשלה, בעוד שמידע טכני ותוצאות מחקרים היו בפיקוח של הוועדה. מערכת המעבדות הלאומית נוסדה ממתקנים שהוקמו במסגרת פרויקט מנהטן. המעבדה הלאומית ארגון (Argonne National Laboratory) הייתה אחת המעבדות הראשונות שקיבלה אישור מתוקף חקיקה זו, כמתקן המופעל על ידי קבלן, למלא את היעוד של הוועדה החדשה.
בטרם הקמתה של הוועדה לפיקוח גרעיני (NRC ראשי תיבות של Nuclear Regulatory Commission) היה הפיקוח הגרעיני באחריות ה-AEC כפי שקבע הקונגרס תחילה בחוק האנרגיה האטומית של 1946. שמונה שנים אחר כך החליף הקונגרס חוק זה ב"תוספות לחוק האנרגיה האטומית" (Atomic Energy Act Amendments) של 1954, שלראשונה איפשר הקמת תחנות כוח מסחריות המבוססות על אנרגיה גרעינית. החוק העניק ל-AEC הן את התפקיד של מקדם השימוש באנרגיה גרעינית והן את התפקיד של הפיקוח על הבטיחות במתקנים. תקנות הבטיחות של ה-AEC נועדו להבטיח את בריאות הציבור וביטחונו מהסכנות של האנרגיה הגרעינית מבלי להטיל מגבלות מחמירות מדי שיבלמו את צמיחת הענף. זוהי מטרה קשה להשגה, בייחוד בתעשייה חדשה, ובתוך זמן קצר עוררו התקנות של ה-AEC מחלוקת רצינית. מספר הולך וגדל של מבקרים טען במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 שהתקנות של ה-AEC אינן מחמירות דיין בתחומים חשובים אחדים, כולל תקני הגנה כנגד קרינה, בטיחות של כור גרעיני, מיקום תחנות הכוח, וההגנה על הסביבה.
בהגיע 1974 היו תקנות ה-AEC שנויות עד כדי כך במחלוקת שהקונגרס החליט לבטל את הסוכנות. תומכים ומתנגדים של האנרגיה הגרעינית כאחד הסכימו כי תפקיד קידום האנרגיה הגרעינית ותפקיד הפיקוח עליה חייב להינתן לגופים שונים. חוק הארגון מחדש של האנרגיה משנת 1974 העביר את תפקיד הפיקוח של ה-AEC לגוף חדש ה-NRC, שהחל לפעול ב-19 בינואר 1975, ואת תפקיד קידום האנרגיה למנהל מחקר ופיתוח האנרגיה ששולב אחר כך במחלקת האנרגיה של ארצות הברית.
לקריאה נוספת
- Buck, Alice L. A History of the Atomic Energy Commission. U.S. Department of Energy, DOE/ES-0003. July 1983. PDF file
- Richard G. Hewlett; Oscar E. Anderson. The New World, 1939-1946. University Park: Pennsylvania State University Press, 1962.
- Richard G. Hewlett; Francis Duncan. Atomic Shield, 1947-1952. University Park: Pennsylvania State University Press, 1969.
- Richard G. Hewlett; Jack M. Holl. Atoms for Peace and War, 1953-1961: Eisenhower and the Atomic Energy Commission. Berkeley: University of California Press, 1989.
קישורים חיצוניים
