הונין
ערך זה עוסק בכפר ערבי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| מצודת שטונף (הונין) ליד מושב מרגליות | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז הגליל |
| נפה | נפת צפת |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | 1179 |
| שטח | 14,224[1] דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | ספטמבר 1948 |
| יישובים יורשים | מרגליות |
| דת | מוסלמים-שיעים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,620[1] (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   הונין | |
הונין (בערבית: هونين) היה כפר ערבי באצבע הגליל, ברכס רמים שבהרי נפתלי, בסמוך לשרידי מבצר צלבני קלעת הונין. הכפר הוא אחד משבעת הכפרים המתואלים שתושביהם נמלטו ללבנון במלחמת העצמאות.
היסטוריה
ע"פ העדויות מהחפירה הארכאולוגית שנערכה במקום בשנת 1993, הכפר התקיים בתקופה הצלבנית במקביל לבניית המצודה הצלבנית שאטו נף במאה ה 12, לא נמצאה עדות ארכאולוגית להמשך קיומו של הכפר בתקופה הממלוכית .
במאה ה 17 או בראשית המאה ה-18 יושב המקום מחדש על ידי תושבים מוסלמים-שיעים (מתואלים) שעסקו בעיקר בחקלאות.
הכפר בתקופה העות'מאנית היה מוקף חומה עם מיגדלים והביצור שולב בביצורי המצודה הצלבני, ששופצה במהלך אותה תקופה ושימשה כנראה כמבנה המגורים המרכזי של משפחת התקיף ששלט במקום. ציור של הביצור והחומה ומפת הכפר מופיעה בתאורי הסקר הבריטי של "הקרן לחקירת ארץ ישראל". תושביו של הכפר במאה ה-18 לקח הכפר חלק במרד המתואלים, שדוכא בידי השלטון העות'מאני. ב-1837 נפגע הונין ברעידת אדמה חזקה באזור, וככל הנראה יושב מחדש לאחריה. באותה רעידת האדמה נפגע קשות גם מבצר הונין שניטש ותושבי הכפר השתמשו באבניו לצורך בניין בתי הכפר.[2]
לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל שטח הכפר תחת שלטון המנדט הצרפתי. מ-1924 נכלל השטח תחת שלטון המנדט הבריטי עקב תיקוני גבול שנעשו במסגרת המשא ומתן בין המעצמות. החלטת החלוקה של האו"ם הכלילה אותו בשטח המדינה היהודית המיועדת. תושבי הונין היו בקשרים טובים עם תושבי היישובים היהודיים באזור, מטולה וכפר גלעדי. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל הוערכה אוכלוסיית הכפר (כולל היישובים חולא ועדייסה Udeisa) ב-1945 ב-1,620 נפש, ושטח אדמותיו היה 14,224 דונם, מתוכם 486 דונם בבעלות יהודית, ו-80 דונם שטח בנוי.[3]
בשנת 1948
לפי ארכיון צה"ל, העריכו שירותי המודיעין של "ההגנה" בסוף אפריל 1948, כי בכפר כמאה לוחמים. ב-23 במאי נמלטו רוב תושבי הונין (למעט 400 תושבים) עקב פשיטת הפלמ"ח על הכפר, אולם ככל הנראה חלקם שבו אליו לאחר מכן.[4]
באוגוסט 1948, בעת שהיה הכפר נתון במעין שטח הפקר בין מדינת ישראל ללבנון, נפגשה משלחת מטעם תושבי הונין עם נציגי משרד המיעוטים הישראלי והציגה את רצון התושבים "לחיות כמיעוטים נאמנים במדינת ישראל" ולהסתפח למדינת ישראל.[דרוש מקור: לצטטה] ועדה מייעצת שליד המושל הצבאי החליטה לדחות את ההכרעה בדבר הבקשה[5] למרות המלצתו של השר לענייני מיעוטים בכור שטרית להיענות לה.
לאחר ספטמבר 1948, לאחר מספר תקריות ירי, נמלטו התושבים ללבנון.[5] העיקרית שבהם, פשיטה של חטיבת כרמלי על הכפר, נערכה לאחר תקרית שהחלה ביריות על סיור צבאי ישראלי מיחידה לבנונית באזור, ובמסגרתה הרגו כוחות צה"ל 20 מתושבי הכפר ופוּצצו 20 מבתיו ומסגד.[6] הכפר נתפס סופית על ידי צה"ל במסגרת מבצע חירם לכיבוש הגליל העליון באוקטובר 1948.
לאחר 1948
לאחר תפיסת שטח הכפר הונין השתמשה מדינת ישראל בחלקים מבתי הכפר שפורקו, לצרכים שונים, כגון למבנה מוזיאון בית אוסישקין בקיבוץ דן.[7] ב-1951 הוקם על חורבותיו המושב מרגליות, שיושב בעולים מעיראק. כיום משמשים שרידי המבצר הצלבני הונין, הידוע גם כ"מבצר שטונף", כאתר תיירות. מבתי הכפר נותר על תלו מבנה בית הספר בלבד. כמו כן, נשמר בית הקברות של הכפר.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com. שם היישוב מאוית Hunin.
- ^ "מצודת הונין" ב"מאגר המידע הגלילי" של בית יגאל אלון
- ^ סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, טבלה 9, מאתר הספריה הלאומית, אפריל 1945 (באנגלית)
- ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004, עמ' ?
- ^ 5.0 5.1 יואב גלבר, קוממיות ונכבה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004, עמ' ?
- ^ ארכיון ההגנה תיק 100/37
- ^ הארכיון הציוני, תיק KKL9/311