חברת הפירות המאוחדת

חברת הפירות המאוחדת

חזית בניינה הישן של חברת הפירות המאוחדת בשדרות סט. צ'ארלס, ניו אורלינס, לואיזיאנה

חברת הפירות המאוחדת (באנגלית: United Fruit Company) הייתה תאגיד אמריקאי שפעל בין השנים 1899 עד 1970, ואשר סחר בירקות ופירות (בעיקר בננות ואננסים) שגודלו במטעים במדינות באמריקה הלטינית ונמכרו באירופה ובצפון אמריקה.

היסטוריה

ערכים מורחבים – סם זמוריי, חברת הפירות קויאמל

רקע

בשנת 1871 חתם היזם האמריקאי הנרי מיגס (Henry Meiggs) על חוזה עם ממשלת קוסטה ריקה לבניית מסילת רכבת בין עיר הבירה, סן חוסה, לעיר הנמל לימון. אחיינו, שהיה עוזרו בעסקים, מינור סי. קית' (Minor C. Keith) החליף את מיגס עם מותו בשנת 1877 בעסקיו בקוסטה ריקה. משנת 1873 החל בנטיעות ניסיון של בננה לאורך מסלול הרכבת.

בשנת 1882 הקפיאה ממשלת קוסטה ריקה את התשלום לקית', והוא לקח הלוואה על סך 1.2 מיליון לירות שטרלינג מבנקים בלונדון על מנת להמשיך את המיזם. בשנת 1884 הסכימה ממשלתו של הנשיא פרוספרו פנררדס אורמונו (ספ') להעניק לקית' שטח חופשי ממסים בשטח 3,200 קילומטרים מרובעים לאורך מסילת הרכבת, והסכם חכירה למשך 99 שנים להפעלת קו הרכבת. השלמת קו הרכבת הסתיימה בשנת 1880 אך בשל מיעוט הנוסעים בקו היו הרווחים נמוכים מהמצופה. עסקי גידול הבננות התגלו כרווחיים ביותר. הבננות גודלו בשטחים סביב המסילה, המטען הועבר ברכבת לעיר הנמל לימון, ומשם באוניית מסע לארצות הברית. תוך זמן קצר הפך קית' לאחד מהדמויות הדומיננטיות במסחר הבננות במרכז אמריקה.

ספינות של חברת הפירות המאוחדת בנמל ניו אורלינס, 1910

הקמת החברה

בשנת 1899, בעקבות הפסדים כספיים בבורסה, מיזג קית' את עסקיו עם חברת הפירות של בוסטון (Boston Fruit Company), שהוקמה בשנת 1870, והייתה בבעלות אנדרו פרסטון (Andrew Preston). בעקבות המיזוג בין שני הגופים הוקמה חברת הפירות המאוחדת. מטה החברה מוקם בבוסטון, ופטרסון שימש כמנהל, בעוד שקית' שימש כסגנו. בעת הקמתה הוערך שוויה ב-11,230,000 דולרים.

בשנת 1901 השיגה החברה דריסת רגל משמעותית בגואטמלה בעידודו של הנשיא הגנרל חורה אוּבִּיקוֹ, כשקיבלה לידיה את ניהול שירותי הדואר במדינה. בד בבד גם רכשה את מניות השליטה בשירותי החשמל, מסילות הברזל, שירותי הטלגרף ורכשה 40% מהאדמות במדינה. בשנות השלושים הוערך שווי החברה ב-215 מיליון דולרים. היא מיזגה לתוכה כ-20 חברות, והייתה למעסיק הגדול ביותר במרכז אמריקה.

הטבח בסנטה מרתה

ערך מורחב – טבח הבננות בקולומביה

ב-12 בנובמבר 1928 החלה שביתה של עובדי חברת הפירות המאוחדת בקולומביה, ליד העיר סנטה מרתה ליד חוף הים הקריבי. הערכות של היסטוריונים גורסות כי מספר השובתים היה בין 11,000 ל-30,000. ב-6 בדצמבר 1928, חיילים בפיקודו של הגנרל קרלוס קורטז וארגאס (Carlos Cortés Vargas) פתחו באש על השובתים שהתרכזו בכיכר העיר סינאגא (Ciénaga). הצבא הצדיק את הפתיחה בירי בטענה כי השביתה חותרת תחת השלטון וכי השובתים הם מורדים קומוניסטים. אין מספר הרוגים רשמי, אם כי הגנרל קורטז עצמו דיווח על 47 הרוגים. עם זאת נשמעות טענות כי מספר ההרוגים היה גבוה בהרבה, עד ל-2,000 שובתים הרוגים, וכי החיילים קיבלו הוראות ישירות מחברת הפירות המאוחדת, ולא ממפקדי הצבא. האירוע הוזכר בספרו של הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס, "מאה שנים של בדידות".

בשפל הגדול

בשנת 1930 מכר סאם זמורי (Sam Zemurray) את חברת Cuyamel Fruit שבבעלותו לחברת הפירות המאוחדת תמורת 31 מיליון דולרים במניות ופרש מעולם העסקים. בעקבות ניהול לא מוצלח והשפל הגדול שפקד את ארצות הברית באותה תקופה, צנח ערך מניות החברה ב-90%. בשנת 1933, הדיח זמורי את מועצת המנהלים של החברה והחל בניהולה. הוא ערך בה שינויים מבניים, שיקם אותה והחזיר אותה לרווחיות. הוא המשיך לכהן כנשיא החברה עד לשנת 1951.

סוף המאה ה-20

בשנת 1968 רכש איש העסקים אלי מ. בלאק (Eli M. Black)‏ 733,000 ממניות החברה ובכך הפך לבעל המניות הגדול ביותר.

בשנת 1969 רכש תאגיד זאפטה, חברה לסחר בנפט בבעלות ג'ורג' הרברט ווקר בוש, לימים נשיא ארצות הברית, חלקים נכבדים ממניות החברה.

בשנת 1970 איחד בלאק את חברת הפירות המאוחדת עם חברה נוספת בשליטתו, AMK, ומהאיחוד נוצרה חברת United Brands Company.

בשנת 1975 התאבד בלאק בקפיצה ממשרדו בקומה ה-44 בבניין פאן אם (בימינו נקרא בניין מט לייף) בניו יורק. חקירה שהחלה בעקבות האירוע על ידי הרשות לניירות ערך של ארצות הברית, חשפה שערורייה המכונה לעיתים בננה-גייט. מסתבר כי החברה שיחדה את אוסוואלדו לופז ארלנו (Oswaldo López Arellano), נשיא הונדורס כדי שיפחית מסי יצוא. המסחר במניות החברה הוקפא ולופז הודח בהפיכה צבאית.

לאחר מותו של בלאק, נרכשה התאגיד על ידי חברה בבעלות המליונר האמריקאי קארל לינדנר ג'וניור (.Carl Lindner, Jr). שמה שונה בשנית ומאז היא נקראת צ'יקיטה ברנדס, Chiquita Brands International.

באוגוסט 2014 רכשה משפחת ספרא, משפחת בנקאים יהודית מברזיל את חברת צ'יקיטה ברנדס תמורת כ-610 מיליון דולר.

במהלך רוב שנות קיומה של חברת הפירות המאוחדת, יריבתה העסקית העיקרית הייתה חברת Standard Fruit Company, בימינו נקראת Dole Food Company.

ביקורת

ביקורת נמתחה על החברה, בטענה כי פעילותה מהווה ניצול נאו-קולוניאליסטי של מדינות נחשלות, ונטען כי היא ארכיטיפ של תאגיד רב לאומי שמחזיק בהשפעה רבה על הפוליטיקה הפנימית של אומות נחשלות שזכו לכינוי הגנאי רפובליקות בננות.^{[דרוש מקור]}

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חברת הפירות המאוחדת בוויקישיתוף

• עמותה להנצחת ההיסטוריה של חברת הפירות המאוחדת
• האתר הרשמי של חברת צ'יקיטה ברנדס, גילגולה הנוכחי של חברת הפירות המאוחדת
• חברת הפירות המאוחדת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35219809חברת הפירות המאוחדת