הבחירות לנשיאות ישראל (1973)
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ישראל | |||||||||||
| 10 באפריל 1973 | |||||||||||
|
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | ||||||||||
| מועמד | אפרים קציר | אפרים אלימלך אורבך | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | המערך | עצמאי | |||||||||
| מספר הקולות | 66 | 41 | |||||||||
| הזוכה: אפרים קציר | |||||||||||
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
|
הבחירות השמיניות לנשיאות ישראל נערכו בכנסת ב-10 באפריל 1973.
הנשיא הנבחר היה מיועד להחליף את הנשיא המכהן זלמן שזר, אשר לא יכול היה להתמודד לכהונה שלישית ברציפות, בשל הסייג לכך בחוק יסוד: נשיא המדינה, אשר נחקק בכנסת בתקופת כהונתו כנשיא המדינה (ב-15 ביוני 1964).[1]
סקירה כללית
בתחילת 1973 דווח דן פתיר על השמות שנשקלו במפלגת העבודה למועמדות להחליף את זלמן שזר במאי 1973 בתפקיד נשיא המדינה. אלו כללו את יו"ר הקרן הקיימת יעקב צור, השופט אליהו מני ואת יושב ראש הכנסת ישראל ישעיהו[2]. בתחילת פברואר 1973 הציגו יוצאי רפ"י במפלגה את שמו של יצחק נבון[3]. בתחילת פברואר 1973 עלה גם שמו של אפרים קציר[4].
זאב שרף, אז שר השיכון, פגש את סגן יו"ר הכנסת יצחק נבון (אותו הכיר אישית מימיו במחיצתם של בן-גוריון ושרת) ודרבן אותו להתמודד על נשיאות המדינה[5]. בדומה לפעולותיו כשהתמודד למועמד המערך לראשות הכנסת, בירר נבון בצמרת המפלגה האם יקבל תמיכה מספקת די לבחירתו. תחילה התייצב אצל שר התעשייה והמסחר, פנחס ספיר, שהבטיח לו שלא יתערב בבחירות. לאחר מכן פנה אל שמחה דיניץ, מזכירה של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, וביקש ממנו לברר עמה אם היא לא תתנגד למועמדותו לנשיאות. כעבור זמן מה שב דיניץ לנבון וסיפר לו כי גולדה אמרה לו שהיא לא תתערב.
משהבין נבון כי בכירי המפלגה לא יתערבו או יסכלו את מועמדותו, הסכים נבון להצעתו של שרף ונכנס באורח רשמי למירוץ לנשיאות[6]. יממה לאחר הגיעה לביתו משלחת מטעם מזכירות המפלגה שבירושלים למען הפגנת תמיכה במועמדותו. בשעה שהמשלחת ומצדדים אחרים של נבון הגיעו לחגוג את הכרזת מועמדותו, הגיע לבית אהרן ידלין, מזכיר המפלגה. פניו היו חמורות סבר, וזה אמר לו במבוכה: "גולדה מציעה... שלא תתמודד"[7]. נבון ההמום שאל מדוע זאת, הרי היא הבטיחה שלא להתערב בבחירות, והלה השיב לו כי הפרופסור אפרים קציר מועמד מטעם המפלגה לנשיאות. בדיעבד נתברר לנבון כי שרי אחדות העבודה - פועלי ציון, יגאל אלון וישראל גלילי, הכשילו את המינוי ושכנעו את גולדה לא להותיר לנבון להתמודד על הנשיאות, בטענה שאם הוא - איש רפ"י - יבחר ויהיה לנשיא, יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על משה דיין איש רפ"י. יום לאחר מכן, ב-23 במרץ, התכנס מרכז המפלגה על מנת לבחור בין נבון לקציר. בתום הכינוס נבחר קציר[8], וגם בתום מערכת הבחירות עצמה נבחר לנשיאות המדינה[9]. ב-26 במרץ שלח ראש הממשלה לשעבר בן-גוריון מכתב מיוחד לנבון, ובו ניחם אותו על אי-בחירתו[10].
המועמדים
- אפרים קציר: ביופיזיקאי, חתן פרס ישראל למדעי החיים, חבר האקדמיה הישראלית למדעים, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, והחברה המלכותית הבריטית.
- אפרים אלימלך אורבך: פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, חבר האקדמיה ללשון העברית, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, וחתן פרס ישראל בתחום היהדות, הרוח והחברה.
תוצאות הבחירות
הבחירות הוכרעו בסיבוב הראשון, בעקבות זכייתו של קציר ברוב מוחלט מבין חברי הכנסת, והוא הושבע לתפקיד ב-24 במאי באותה השנה.
| המועמד | מפלגה | קולות | |
|---|---|---|---|
| אפרים קציר | המערך | 66 | |
| אפרים אלימלך אורבך | עצמאי | 41 | |
| פתק לבן | 9 | ||
| פתקים פסולים | 0 | ||
| לא הצביעו | 4 | ||
| סה"כ | 120 | ||
הערות שוליים
- ^ סעיף 4 לחוק היסוד קבע (בנוסחו דאז, סייג אשר בוטל בשנת 1998) כי "אדם שכיהן כנשיא המדינה שתי תקופות בזו אחר זו לא יהיה מועמד בבחירות לתקופה הסמוכה לאחריהן"
- ^ דן פתיר, יעקב צור והשופט א. מני הוזכרו כמועמדים לנשיא, דבר, 5 בינואר 1973
- ^ מ. שמריהו, ח"כ נבון הוזכר כמועמד לנשיא הבא, דבר, 5 בפברואר 1973
- ^ מי יהיה הנשיא הרביעי?, מעריב, 9 בפברואר 1973
- ^ נבון נוטה להציג מועמדותו, דבר, 18 במרץ 1973
- ^ דן פתיר, המירוץ לנשיאות, דבר, 21 במרץ 1973
- ^ מרכז "העבודה" יכריע היום בין קצ'לסקי לנבון, דבר, 22 במרץ 1973
- ^ מרכז העבודה בחר בקצ'לסקי, דבר, 23 במרץ 1973
- ^ אפרים קציר - הנשיא ה-4 של ישראל, מעריב, 11 באפריל 1973
- ^ בן-גוריון לנבון: אתה המועמד המתאים לנשיא, דבר, 26 במרץ 1973
| בחירת נשיא מדינת ישראל | ||
|---|---|---|
|
34591166הבחירות לנשיאות ישראל (1973)