רבי מרדכי הורוויץ

רבי מרדכי הורוויץ

הרב מרדכי הורוויץ
לידה	י"ד באדר ה'תר"ד
פטירה	ט"ז באדר ב' ה'תר"ע (בגיל 66)
מקום קבורה	בית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט
מקום פעילות	פרנקפורט
רבותיו	רבי עזריאל הילדסהיימר, רבי חיים צבי מנהיימר
תלמידיו	הרב יצחק אונא

מרדכי (מרקוס) הלוי הורוויץ (י"ד באדר ה'תר"ד, 5 במרץ 1844 – ט"ז באדר ב' ה'תר"ע, 27 במרץ 1910) היה רב ואב"ד בפרנקפורט דמיין ובקהילות נוספות בגרמניה. עסק גם בהיסטוריה יהודית.

בהיותו רבם של האורתודוקסים שנותרו חברים בקהילה הכללית בפרנקפורט, והתנגדו לפרישה מהקהילה, הפך למייצג מובהק של זרם "האורתודוקסיה הקהילתית" (Gemeindeorthodoxie) בגרמניה, שהתנגדו באופן עקרוני לניתוק ארגוני בין האורתודקוסים לרפורמים, ודגלו בשיתוף פעולה בין החלקים השונים ביהדות גרמניה כעיקרון.

ביוגרפיה

נולד בטיסלדאן, בורשוד-אבאוי-זמפלן, לאביו הרב יוסף חיים שו"ב באפאגי, אחי הרב שרגא פייבל רבם של פאקש ופאפא ומצאצאי השל"ה, ולמד בישיבות באויהעל אצל הרב ירמיה לעוו, בוורבוי אצל הרב חיים צבי מנהיימר, ובאייזנשטאדט אצל הרב עזריאל הילדסהיימר. למד לבחינות בגרות בגימנסיה בפרשבורג. כאשר עבר הרב הילדסהיימר לברלין עבר עמו תלמידו הרב הורוויץ, והתמנה שם למורה בבית הספר של הקהילה. בשנים 1868–1871 למד פילוסופיה ומזרחנות באוניברסיטאות וינה, בודפשט, ברלין, וטיבינגן, שם קיבל את תואר הדוקטורט שלו. בדצמבר 1871 מונה לכהן כרב בלאונבורג שבפומרניה; לאחר מכן נשא את בתו של הרב יעקב אטלינגר רבה של אלטונה מחבר ספרי ערוך לנר. בשנת 1874, כיהן כרב שלגנייזנו.

רבנות פרנקפורט

ב-1878, בעקבות הפרדת הקהילה בפרנקפורט, והקמתה של עדת ישורון בידי תומכי הפרישה, הוזמן הרב הורוויץ לכהן כרבם של האורתודוקסים מתנגדי הפרישה, שנותרו במסגרת הקהילה הכללית. הרב הורוויץ התנה את בואו בכך שתינתן לו הסמכות על כל מוסדות הקהילה (מלבד בית הכנסת של הליברלים) ולא רק על האורתודוקסים, ובכך שמעמדו יושווה לזה של הרבנים הליברלים שכיהנו לצדו. אף שדרישותיו נענו, רבים מרבני גרמניה לא ראו בעין יפה את הסכמתו לכהן בקהילה הכללית, וחששו שהיא תפגע בקהילה הפורשת שבראשה עמד רש"ר הירש, בהם גם רבו הרב הילדסהיימר. עם זאת, המשיך הרב הילדסהיימר לשמור על קשר עמו, ובדיעבד השלים עם כהונת תלמידו בקהילה הכללית (למורת רוחם של הרב הירש ותומכיו).

רבני הקהילה הפורשת, רש"ר הירש וחתנו רבי שלמה זלמן ברויאר החרימו את הרב הורוויץ בשל כהונתו בקהילה הכללית, שלדעתם הייתה מוסד פסול של כפירה. הם כינו את ישיבתו בקהילה יחד עם הרפורמים "מזוזה על בית עבודה זרה", וראו בה מתן גושפנקה לרפורמים, ומשכך החטאת הרבים. למרות בקשות מצד הרב הורוויץ, הם סירבו להפגש עמו. אף על פי כן, רבים מבני הקהילה הפורשת לא קיבלו עמדה זו ושמרו על יחסי כבוד והערכה לרב הורוויץ, וכאשר נפטר הרב הורוויץ, כתב עליו יעקב רוזנהיים הספד, והצהיר "תלמיד חכם שמת – הכל קרוביו".

בשנת ה'תרנ"ז (1896), הוחלט להרחיב את "איגוד הרבנים הכללי בגרמניה" (Allgemeiner Rabbiner Verband in Deutschland), שעד אז כלל רבנים ליברלים בלבד, כדי שיכלול גם את רבני האורתודוקסיה הגרמנית, וכך יוכל להוות חזית מאוחדת נגד האנטישמיות המתגברת. בין הרבנים האורתודוקסים שהצטרפו לארגון היו הרב הורוויץ, וכן רבו הרב הילדסהיימר. הרב הורוויץ, יחד עם רבי אביעזרי זליג אוירבך מהלברשטט מונה כנציג האורתודוקסים בוועד המנהל של הארגון. במקביל, הקימו הרבנים האורתודוקסים שהצטרפו לארגון הכללי גם ארגון נפרד בשם "התאחדות הרבנים נאמני התורה והמסורת בגרמניה" (Vereinigung traditionell-gesetzestreuer Rabbiner). ארגון זה כלל גם רבנים שסירבו להצטרף בעצמם לארגון הכללי, אך מאידך לא פסלו שיתוף פעולה עם הרבנים שהצטרפו אליו. הרב הורוויץ מונה לחבר ועד ההלכה של הארגון (לצד הרב אוירבך, יו"ר, והרבנים דוד צבי הופמן, זאב פיילכנפלד ואברהם ביברפלד). כחלק מהוועד המנהל של איגוד הרבנים הכללי בגרמניה חתם על כרוז כנגד הציונות, שחותמיו נודעו לימים בשם "רבני המחאה".

מונה לכהן כנשיא בית היתומים היהודי הגרמני בירושלים.

נפטר בפרנקפורט בשנת 1910, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט.

משפחתו

ב-1872 נשא את אוגוסטה, בתו של רבי יעקב אטלינגר, רבה של אלטונה ומחבר "ערוך לנר". בשבת שבע הברכות דרש בבית הכנסת הגדול באלטונה. מאשתו זו נולדו לו אחד עשר ילדים, ששנים מתוכם נפטרו בילדותם. בנו הבכור הרב ד"ר יעקב הורוויץ שימש רב בית הכנסת אונטרלינדאו בפרנקפורט וממנהיגי האורתודוקסיה הקהילתית בעיר. בשואה נתפס ועונה למוות על ידי הנאצים ונקבר במוידבורג סמוך לאמסטרדם. בן נוסף הוא המזרחן יוסף הורוביץ, ממייסדי האוניברסיטה העברית. העיתונאי דייוויד הורוביץ, וראש הישיבה הרב ברוך הורוויץ הם צאצאיו.

כתביו

מלבד דרשות רבות ומאמרים על מוצאם של יהודי הונגריה (ב-Izraelita Közlöny, ‏ 1869), פרסם את הכתבים הבאים:

• Zur Geschichte der jüdischen Gemeinde in Eisenstadt [על ההיסטוריה של הקהילה היהודית באייזנשטאדט], 1869
• Jose ben Jose [יוסי בן יוסי], Jüdische Presse,‏ 1873
• Frankfurter Rabbinen [רבני פרנקפורט], 4 חלקים, פרנקפורט, 1882 – 1885. תורגם לעברית ויצא בהוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ב.
• Jüdische Ärzte in Frankfurt a. M. [רופאים יהודים בפרנקפורט דמיין], 1886
• מטה לוי על הלכות גיטין, פרנקפורט, 1891
• מטה לוי, שו"ת, פרנקפורט, 1933
• Die Wohlthätigkeitspflege bei den Juden im alten Frankfurt [על מעשי הצדקה בקרב היהודים בפרנקפורט העתיקה], 1896
• Zur Statistik der jüdischen Bevölkerung im alten Frankfurt [על הסטטיסטיקה של האוכלוסייה היהודית בפרנקפורט העתיקה], 1896
• Die Frankfurter Rabbinerversammlung vom Jahre 1603 [אספת רבני פרנקפורט של שנת 1603], 1897
• Die Inschriften des alten Friedhofes der israelitischen Gemeinde zu Frankfurt a. M. [תיאור המצבות בבית העלמין העתיק של הקהילה היהודית בפרנקפורט דמיין], 1901

לקריאה נוספת

• הרב יוסף אונא, "הרב ד"ר מרדכי הלוי הורוויץ – חייו ופעלו", בתוך: רבני פרנקפורט, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ב, עמ' 329–350
• הנ"ל, 'דרכו של הרב ר' מרדכי הלוי הורוויץ בהוראה ויחסו לתלמידיו', בתוך: למען האחדות והיחוד, ירושלים תשל"ה, עמ' 308–312
• יצחק היינמן, "ר' מרדכי הלוי הורביץ ותפיסת היהדות שלו", סיני יד (כסלו–אייר תש"ד), עמ' קסב–קעא

קישורים חיצוניים

• " הורוביץ, מרקוס " מאת אהרן פריימן (אחיינו) ואיזידור זינגר, האנציקלופדיה היהודית (1901-1906) (באנגלית)
• " הורוביץ, מרקוס ", Infobank Judengasse (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34941848מרדכי הורוויץ