דפני ליף
| לידה |
7 בינואר 1986 (גיל: 38) ירושלים, ישראל |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | תל אביב, ישראל |
| ידועה בשל | מעורבות ביוזמת מחאת האוהלים בישראל של שנת 2011 ובהנהגתה |
| השכלה | בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל אביב |
| מקצוע | עורכת וידאו |
דפני נעמי ליף (נולדה ב-7 בינואר 1986) היא פעילה חברתית ופוליטית ישראלית. הייתה מיוזמי "מחאת האוהלים" וממנהיגיה. ליף היא גם במאית ועורכת וידאו. בשנת 2017 יצא לאקרנים סרט הביכורים שלה "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", שהוא סרט דוקומנטרי על המחאה החברתית. מאז 2013, משמשת ליף כמנטורית במכון מנדל למנהיגות ועוסקת בהקמת יוזמות חברתיות עצמאיות.
ביוגרפיה
ליף נולדה וגדלה בשכונת רחביה שבירושלים. בתם של טניה ליף, מנהלת פרויקטים בקרן למפעלים מיוחדים במוסד לביטוח לאומי, ושל המלחין פרופ' ינעם ליף, הנשיא לשעבר של האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.[1]
למדה בגימנסיה העברית רחביה.
בשנת 2002, בגיל 16, עברה עם משפחתה לכפר שמריהו.
בוגרת תיכון אלון ברמת השרון, במגמת קולנוע.
באותה שנה חתמה ליף על "מכתב השמיניסטים" שבו חותמיו הצהירו כי הם "מסרבים להיות חיילים של הכיבוש".[2] בשל מחלת הנפילה בה היא חולה, לא גויסה לצה"ל.[3][4][5]
בשנת 2005 עברה לתל אביב והחלה את לימודיה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב שאותם סיימה ב-2008.
בשנת 2011 חלה המחאה החברתית, שליף הייתה ממוביליה. בינואר 2013 הוגש נגד ליף כתב אישום בגין התפרעות, השתתפות בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר. שופט בית משפט השלום בתל אביב שמאי בקר זיכה את ליף מכל אשמה, נוכח הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שעל התביעה לחזור בה מכתבי האישום.
בשנת 2013 עבדה ליף בחברת סטארט-אפ, הייתה לפעילה בתנועה לאיכות השלטון, והחלה לשמש כמנטורית במכון מנדל למנהיגות. בשנת 2014 היא נבחרה כאבירת התנועה לאיכות השלטון והוענק לה פרס.
בשנת 2016, הפכה ליף לטבעונית.[דרוש מקור]
נכון ל-2020, ליף מתגוררת בתל אביב.
מחאת האוהלים
ערך מורחב – המחאה החברתית בישראל 2011
ביולי 2011, עם סיום חוזה שכירות הדירה שלה בתל אביב,[6] התקשתה ליף לשכור דירה אחרת בשל מחירי השכירות הגבוהים. ליף הקימה אוהל מגורים בשדרות רוטשילד ופתחה דף "אירוע" ברשת החברתית פייסבוק, שבו הזמינה אנשים להצטרף למאהל מחאה נגד מחירי הדיור שהוקם ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד, סמוך לכיכר הבימה בתל אביב.[7] רבים הצטרפו למחאה, שזכתה לשם "מחאת האוהלים", והציגו דרישות בנוגע ליוקר המחיה ולמקורות ההכנסה של מעמד הביניים בישראל.
ליף נאמה בעצרות המחאה המרכזיות, והייתה מראשי דוברי המחאה בראיונות באמצעי התקשורת. ב-1 באוגוסט נמנתה עם קבוצת מובילי המחאה שנפגשה עם נשיא המדינה שמעון פרס במשכן הנשיא בירושלים.
ב-22 באוגוסט הייתה בקבוצת המוחים שפלשו לבית צעירות מזרחי הנטוש בתל אביב במחאה על אוזלת ידה של עיריית תל אביב, שלטענתם אינה מסבה את המבנה למגורים לצעירים. ב-24 באוגוסט השתתפה במסיבת עיתונאים שערכו כמה ממובילי המחאה וקראה ליו"ר ועדת טרכטנברג פרופ' מנואל טרכטנברג להתפטר מתפקידו כראש הוועדה, שאותה כינתה: "הצינית, המטעה והאכזרית מכולן".
פעילותה של ליף בהנהגת המחאה ספגה ביקורת מצד חלק מהמוחים, שטענו כי היא ממעטת ללון במאהל המחאה, שהיא פוגעת במשא ומתן ושאינה חלק ממעמד הביניים.[8]
בספטמבר 2011 נבחרה על ידי המגזין "ליידי גלובס" לאשת השנה.
בנובמבר 2011 הודיעה כי היא מעוניינת להפוך את תנועת המחאה בה היא חברה לעמותה, על מנת לאפשר תשלום משכורת לפעילי המחאה.[9] בדצמבר 2011 ניסתה להקים תנועה פוליטית שכל אחד יוכל לרכוש בה מניה ולהשתתף בהחלטותיה.[10]
פעולות נוספות
במרץ 2012 הצטרפה לעתירה שהוגשה לבג"ץ לעצירת מיקור החוץ לתחזוקת קרונות רכבת ישראל, בטענה שהדבר יביא להפרטת הרכבת, אך העתירה נדחתה והעותרים אף חויבו בהוצאות משפט בסך 30 אלף ש"ח.[11]
ב-22 ביוני 2012 נעצרו דפני ליף ומספר פעילים לאחר שניסו להקים מאהל מחאה לא מאושר בשדרות רוטשילד והתעמתו עם פקחים ושוטרים.[12] במהלך העימותים נשברה ידה של ליף. היא שוחררה למחרת.[13] בעקבות אירוע זה הוגש נגדה בינואר 2013 כתב אישום באשמת השתתפות בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר.[14] באפריל 2014, לאחר פתיחת שלב ההוכחות במשפט, הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לבטל את כתב האישום נגד ליף ו-9 פעילי מחאה נוספים[15] ובעקבות זאת זיכה אותה בית המשפט מאשמה.[16]
באוקטובר 2012 השיקה ביחד עם פעילים חברתיים נוספים חברה לתועלת הציבור בשם "ישראל מחר", האמורה לשמש כארגון חוץ-פרלמנטרי חברתי, מול קהל של מאות מפגינים בתל אביב.[17]
ב-13 ביולי 2013 אורגנה הפגנה על ידי דפני ליף, במלאת שנתיים למחאה ושנה למותו של משה סילמן.
באמצע 2014 חברה למספר פעילים חברתיים ומנהלי קבוצות פייסבוק כדי ליצור את ועד שוכרי הדירות של ישראל.
בספטמבר 2015 יזמה ליף עם המוזיקאית יעל דקלבאום פרויקט בשם ״הדרך הביתה״. פרויקט חברתי-מוזיקלי-תיעודי שנדד ברחבי ישראל במשך 45 ימים.[18]
ליף נטלה חלק בארגון המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בעניין תיקי החקירה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. באוגוסט 2017 מחתה בפני המפגינים על כך שאחד המנהיגים של המחאה, אלדד יניב, משתמש במחאה לצורך קידומו הפוליטי. עוד אמרה שיש למחות נגד שחיתות בכל המפלגות.[19][20][21]
במרץ 2018, נכללה ברשימת '20 האקטיביסטיות המובילות של ישראל לשנת 2018' של ליידי גלובס.[22]
ביולי 2020 הודיעה כי היא מארגנת מחאה למען העצמאיים והקושי שלהם להתפרנס בעת התפרצות נגיף הקורונה בישראל.[23]
בקולנוע, בטלוויזיה ובתרבות
במהלך לימודיה בחוג לקולנוע החלה ליף לעבוד כעורכת וידאו והמשיכה בכך גם לאחר סיומם. היא ערכה סרטים קצרים,[24] ווידאו קליפים למספר אמנים, ובהם ערן צור, מיכל אמדורסקי ונעם נבו, וכן סרטון לעמותת "ישראל חופשית".[25]
סרט הביכורים של ליף כבמאית, "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", הוקרן בהקרנות בכורה בפסטיבל דוקאביב במאי 2017.[26] בסרט דוקומנטרי זה עוסקת ליף באירועים שהובילו למחאת האוהלים ובאירועים שנבעו ממנה בשנים הבאות, בשילוב חומרי גלם תיעודיים ובחינה עצמית מנקודת מבט רטרוספקטיבית.
במאי 2023 השתתפה בתוכנית הטלוויזיה התיעודית "מדורות השבטים" של כאן 11.[27]
קישורים חיצוניים
- דפני ליף בנאום: מצאנו את הבית, באתר ynet, הנוסח המלא של נאומה של ליף בעצרת המחאה המרכזית בכיכר המדינה. מוצאי שבת, 3 בספטמבר 2011
- ורד רמון ריבלין, "עברתי את כל המהפכה הזו עם לב שבור", באתר גלובס, 14 בספטמבר 2011
- רוני קובן, עובדה, דפני ליף והטעויות, באתר מאקו, 17 בנובמבר 2011
- שחר סמוחה, "הגל הבא של המחאה ייראה אחרת לגמרי. זה יתחיל בשכונות, וזה יהיה אלים. אנשים ייצאו לגנוב", באתר גלובס, 2 בפברואר 2013
- גיא פישקין, דפני ליף: "אני לא מאמינה בפוליטיקה", באתר nrg, 6 באפריל 2013
- נעמה תורן, השקט שאחרי: דפני ליף שומרת על שפיות, באתר nrg, 18 באפריל 2013
- מתי גולן, "ראו מה דפני עשתה לנוחי", באתר גלובס, 21 באפריל 2013
אשר שכטר, דפני ליף לא מרפה: "אין לי את הפריווילגיה לחכות שמישהו יאשר לי חיים טובים יותר", באתר TheMarker, 11 ביולי 2013- איילת שני, דפני ליף: כשאני מסתכלת על המפה הפוליטית, אני מודה שאני נגעלת מכל הצדדים, באתר הארץ, 19 ביוני 2014
- רחלי מלק בודה, מקור ראשון, מחאה חברתית אאוט: הפנטזיה החדשה של ליף, באתר nrg, 27 באוגוסט 2015
- דפנה יעקובוס-רנצר, עכבר העיר אונליין, אהבת חינם: מה הוליד המסע ההרפתקני של דפני ליף ויעל דקלבאום?, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2015
- איתי סגל, המהפכה שאחרי המהפכה, באתר "ידיעות אחרונות", 2 בינואר 2018
- גיל פלוטקין, הולכת בדרכה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 9 ביולי 2021
- ריאיון עם דפני ליף שנערך בפודקאסט "גיקונומי".
הערות שוליים
- ^ נעם בן זאב, ינעם ליף, אבא של דפני, מספר על גישתו המוסיקלית והחינוכית, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2012
- ^ ישראל שלי, דפני ליף: האם את עדיין סבורה שלוחמי צה"ל הם פושעי מלחמה?(הקישור אינו פעיל, 21.5.2020), 1 בספטמבר 2011;
מתי טוכפלד, דפני ליף חתמה על מכתב הקורא לסירוב, באתר ישראל היום, 2 בספטמבר 2011;
יוני קמפינסקי, דפני ליף: אני לא שמאלנית, באתר ערוץ 7, 6 בספטמבר 2011 - ^ דפני ליף נגד "החשיפה" של שרון גל: אני עובדת 12 שעות ביום, באתר TheMarker, 28 ביוני 2012
- ^ תומר ניר, דפני ליף חתמה על מכתב שמיניסטים של סרבני גיוס, באתר "סרוגים", 1 באוקטובר 2011
- ^ מז'אן דארק ועד רוזה פארקס: נשים שהציתו מאבק ושינו את מהלך ההיסטוריה, באתר "Time Out ישראל"
- ^ רון גרנות, דיבידנדים: מי פינה את דפני ליף מדירתה השכורה בת"א - והצית המחאה?, באתר כלכליסט, 3 באוגוסט 2011
- ^ בילי פרנקל ומירב קריסטל, מחאת הנדל"ן יוצאת לרחוב: "זו רק ההתחלה", באתר ynet, 14 ביולי 2011
- ^ שירות גלובס, סדקים בהנהגת מפגיני האוהלים: ניסיון להדיח את דפני ליף, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2011;
רותם סלע, שמולי נעדר מאסיפת המוחים על רקע מחלוקת עם ליף, באתר nrg, 25 באוגוסט 2011;
נתיב נחמני, "דברי דפני ליף - על דעת עצמה בלבד", באתר nrg, 25 באוגוסט 2011. - ^ שירות גלובס, "דפני ליף וחבריה רוצים משכורת: "בלי כסף לא תהיה מחאה", באתר גלובס, 3 בנובמבר 2011
- ^ אורי חודי, דפני ליף התמסדה: התנועה "ב' זה אוהל" יוצאת לדרך, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2011
- ^ בג"ץ 1802/12 פרופסור יוסי יונה ואחרים נ' משרד התחבורה ואחרים, ניתן ב־14 במרץ 2012
- ^ בועז פיילר ושחר חי, צפו: דפני ליף נעצרה, הפעילים חסמו את הניידת, באתר ynet, 22 ביוני 2012
- ^ מערכת וואלה!, דפני ליף בגבס: שוחחרה ממעצר ומיהרה לבית החולים, באתר וואלה!, 23 ביוני 2012
- ^ אילן ליאור, נדחתה הקראת כתב האישום נגד דפני ליף, באתר הארץ, 7 בינואר 2013
- ^ יסמין גואטה, וינשטיין הכריע: המשטרה תבטל כתב האישום נגד דפני ליף ו-9 פעילים נוספים, באתר TheMarker, 1 באפריל 2014
- ^ גלי גינת, בית המשפט קבע רשמית: דפני ליף זוכתה מכל אשמה, באתר וואלה!, 8 באפריל 2014
- ^ שחר רן, דפני ליף ל-400 המפגינים: "מכריזה על ארגון 'ישראל מחר'", באתר TheMarker, 11 באוקטובר 2012
- ^ יניב גלעדי, הדרך הביתה - דפני ליף במסע בעקבות החולמים לשנות, באתר וואלה!, 3 בנובמבר 2015
- ^ ברהנו טגניה, משבר בהנהגת ההפגנות בפתח תקווה?, באתר מאקו, 13 באוגוסט 2017
- ^ גיא עזרא, צפו: דפני ליף נאמה בהפגנה והותירה את השמאל בהלם, באתר "סרוגים", 13 באוגוסט 2017
- ^ ניר גונטז', "האם זה היה המקום להגיד את הדברים? על זה אני צריכה לתת דין וחשבון", באתר הארץ, 17 באוגוסט 2017
- ^ 20 האקטיביסטיות המשפיעות בישראל 2018, ליידי גלובס
- ^ 9 שנים אחרי מחאת האוהלים - דפני ליף חוזרת להפגין, באתר מאקו, 10 ביולי 2020
- ^ Daphni Leef, באתר IMDb (באנגלית)
- ^ דוחסים אותנו למסגרת אחת: סרטון שערכה עבור "ישראל חופשית".
- ^ "לפני שהרגלים נוגעות בקרקע" - דף הסרט באתר פסטיבל דוקאביב 2017
- ^
סדרה תיעודית חדשה 📽️ מדורות השבטים | פרק 1 - הסדר יחזור על כנו: שנים 1993 עד 2000, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 54:42)
37298851דפני ליף
- המחאה החברתית בישראל 2011: אישים
- פעילות חברתיות ישראליות
- פעילים חברתיים ישראלים
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- זוכי אות אומ"ץ
- טבעוניות ישראליות
- טבעונים ישראלים
- משפחת ליף
- במאיות קולנוע ישראליות
- במאי קולנוע ישראלים
- בוגרות תיכון אלון (רמת השרון)
- בוגרי תיכון אלון (רמת השרון)
- בוגרות החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב
- בוגרי החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב
- ישראליות שנולדו ב-1986
- ישראלים שנולדו ב-1986