זרח הכושי
זֶרַח הַכּוּשִׁי מוזכר במקרא כשר צבא שיצא למלחמה באסא ונחל תבוסה קשה: ”וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיָּבֹא עַד מָרֵשָׁה: וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה:” (ספר דברי הימים ב', פרק י"ד, פסוקים ח'-ט'). אסא התפלל לה': ”ה' אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ:” (שם, פסוק י). לאחר התפילה, אסא רדף את הכושים והכה אותם עד גרר, לקח מהם הרבה שלל, ובזז את הערים שהיו בדרכו.
זיהוי
המונח "כושי" מתפרש בדרך כלל כמתייחס לממלכת כוש או לנוביה שהתקיימו באזור סודאן של ימינו.
עם זאת יש הסוברים כי הכוונה היא אל הכשים[דרוש מקור]. סברה שלישית מייחסת את הפלישה לשבטים ערביים בנגב (המכונים "כושים")[דרוש מקור].
במורשת ישראל
במדרש אסתר רבה[1], "על כיסא מלכותו" אומר רבי שמואל בר נחמן כי כיסא שלמה המלך נגזל בידי שישק, ממנו נלקח כשלל על ידי זרח הכושי, והוחזר לירושלים בידי אסא. (ואחר המשיך להתגלגל ברחבי העולם עם הכיבושים השונים). בדומה לכך אומר רבי שמעון במסכת פסחים[2] כי שישק מלך מצרים לקח את הרכוש שהוציאו ישראל ממצרים, משם הוא נלקח כשלל על ידי זרח, ומשם לאסא, וכן הלאה.
במדרש איכה רבה[3] מביא זבדי בן לוי ארבעה מלכים ממלכי יהודה שיכולת הלחימה שלהם יורדת. אחד מהמלכים הוא אסא שרדף את זרח הכושי אך הניצחון הסופי היה ניסי.
ראו גם
לקריאה נוספת
- בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב, יחידה 4 פרק 4.6.2 "המלחמה בזרח הכושי" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה
- מדרש רבה, מגילת אסתר באתר דעת
הערות שוליים
32675223זרח הכושי