גוטהרד היינריצי
 | |
| גוטהרד היינריצי | |
| לידה |
25 בדצמבר 1886 גומבינן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1971 (בגיל 84) קרלסרוהה, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1905–1945 (כ־40 שנה) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-16 מפקד הקורפוס ה-7 מפקד הקורפוס ה-12 מפקד הקורפוס ה-43 מפקד הארמייה הרביעית מפקד ארמיית הפאנצר הראשונה מפקד קבוצת ארמיות ויסלה | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
גוטהרד היינריצי (בגרמנית: Gotthard Heinrici, 25 בדצמבר 1886 - 13 בדצמבר 1971), היה מפקד בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
היינריצי נולד בפרוסיה המזרחית ב-25 בדצמבר 1886 למשפחה בעלת מסורת צבאית. בן דודו היה גנרל גרד פון רונדשטט. בגיל 19 התגייס לצבא, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-95 (התורינגי ה-6). במלחמת העולם הראשונה השתתף בחזית המזרחית בקרב טננברג, ובחזית המערבית בצרפת, שם נפגע מהרעלת גזים.
לאחר המלחמה נשאר היינריצי ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1924 מונה למפקד פלוגה 14 ברגימנט ה-13 (וירטמברג), ובשנת 1926 הועלה לדרגת מיור. בשנת 1930 הועלה היינריצי לדרגת אוברסט לוטננט, ומונה למפקד הגדוד ה-3 ברגימנט ה-3 (הפרוסי). בשנת 1933 הועלה לדרגת אוברסט, ומונה למפקד אגף במשרד המלחמה.
לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלייתו בדרגה בוורמאכט הייתה איטית בגלל מספר סיבות: הוא לא הצטרף למפלגה הנאצית, וכבן לכומר פרוטסטנטי הוא נהג לעיין בספר התנ"ך וללכת לכנסייה בימי ראשון. שליח מיוחד מברלין נשלח אליו והודיע לו כי היטלר רואה את פעילותו הדתית כעומדת בסתירה למטרות הנאציונל-סוציאליזם, אולם היינריצי המשיך בשלו. בנוסף לכך הייתה אשתו חצי יהודייה (מישלינג), אבל משפחתו קבלה אישור מהיטלר שהם ארים.
היינריצי היה קצין עיקש נועז ותובעני. הוא נלחם עם אנשיו בחמת זעם כה גדולה עד שפקודיו כינו אותו בגאווה "הננס הארסי שלנו" (Unser Giftzwerg), כלומר, הממזר העשוי ללא חת.
ב-1 בינואר 1936 הועלה היינריצי לדרגת גנרל מיור, ב-12 באוקטובר 1937 מונה למפקד הדיוויזיה ה-16, וב-1 במרץ 1938 הועלה לדרגת גנרל לוטננט.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה היינריצי מפקד הדיוויזיה ה-16 שהוצבה בקו זיגפריד כחלק מהארמייה החמישית בחזית המערבית.
ב-1 בפברואר 1940 מונה היינריצי למפקד הקורפוס ה-7, וב-20 באפריל 1940 מונה למפקד הקורפוס ה-12, ופיקד עליו במהלך המערכה על צרפת כחלק מהארמייה הראשונה שהייתה חלק מקבוצת ארמיות C תחת פיקודו של וילהלם פון לב, וב- 14 ביוני 1940 פרץ את קו ההגנה הצרפתי צפונית לקו מאז'ינו.
ב-1 ביוני 1940 הועלה היינריצי לדרגת גנרל חיל הרגלים, וב-17 ביוני מונה למפקד הקורפוס ה-43. במהלך מבצע ברברוסה לחם היינריצי עם הקורפוס שבפיקודו כחלק מהארמייה הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז, וב-18 בספטמבר 1941 קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. עם תחילת דצמבר 1941 נעצרה ההתקפה של הורמאכט בשערי מוסקבה, וב-6 בדצמבר 1941 הגיעו לשדה הקרב דיוויזיות סובייטיות רעננות שהובאו מחזית המזרח הרחוק, והגייסות הגרמנים נהדפו כשהם סובלים אבדות קשות.
ב-20 בינואר 1942 קיבל היינריצי את הפיקוד על שרידי הארמייה הרביעית שנאחזה בקטע המרכזי מול מוסקבה וספגה את רוב ההתקפה. נסיגה בחלק הזה הייתה עלולה לסכן את יתר האגפים ולגרום למנוסת בהלה כללית. היינריצי פיתח שיטה שהתבססה על מידע מודיעיני וחוש אינטואיציה. כאשר היה נודע לו על התקפה רוסית הוא היה מסיג את כוחותיו בסודיות למרחק של עד שלושה ק"מ, ואז היה נוחתים פגזי הרוסים בקו חזית נטוש ולאחר מכן היו מאגפים את הרוסים וכובשים שוב את השטחים מהם נסוגו. לעיתים היה היחס בין הרוסים לאנשיו - 1:12. בצורה זו הצליח היינריצי להחזיק את הקו עד בוא האביב.
ב-30 בינואר 1943 הועלה היינריצי לדרגת גנרל-אוברסט, וב-24 בנובמבר 1943 קיבל היינריצי על פעולותיו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. בסוף 1943 הסתכסך היינריצי עם הרמן גרינג שהתלונן עליו בפני היטלר כי בעת הנסיגה מסמולנסק, הפר היינרצי את פקודת "האדמה החרוכה", והשאיר בניינים רבים, בהם הקתדרלה הגדולה של העיר, שלמים. היינריצי הגן על עצמו באומרו שאם הייתה כל סמולנסק עולה בלהבות לא היה יכול להעביר דרכה את גייסותיו. היטלר לא השתכנע מטיעון זה, אבל במקום להעמידו לדין צבאי, שחרר אותו מתפקידו ושלח אותו להחלמה בקרלסבד.
בקיץ 1944 לאחר שמונה חודשים של פרישה כפויה, נקרא שוב לשירות. הוא נשלח להונגריה, וב-17 באוגוסט קיבל את הפיקוד על ארמיית הפאנצר הראשונה, ועל הארמייה ההונגרית הראשונה תחת פיקודו של גנרל פרדיננד שרנר. היינריצי ניהל קרבות בלימה קשים, ולמרות שנאלץ לסגת לסלובקיה, קיבל ב-3 במרץ 1945 תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל.
עם תחילת המתקפה הרוסית בינואר 1945, הקים הרמטכ"ל היינץ גודריאן את קבוצת ארמיות ויסלה שתפקידה היה להגן על חזית האודר ולשמש כבלם אחרון בהגנה על ברלין. לתדהמתו מינה היטלר את היינריך הימלר לעמוד בראש קבוצה זו למרות שלא היה לו כל ניסיון צבאי. תחת פיקודו של הימלר התמוטטה החזית והצבא האדום הגיע עד הים הבלטי. גודריאן נסע למפקדתו של הימלר ושכנע אותו כי לטובת בריאותו כדאי שיוותר על תפקידו כמפקד החזית. לשמחתו הסכים לכך הימלר. לאחר מכן שכנע גודריאן את היטלר למנות את היינריצי לתפקיד זה. ב-28 במרץ 1945 קיבל היינריצי את הפיקוד על קבוצת הארמיות ויסלה.
הקבוצה הייתה מורכבת בעיקר מארמיית הפאנצר השלישית בפיקודו של האסו פון מנטויפל והארמייה התשיעית בפיקודו של תאודור בוסה.
הפעולה הראשונה של היינריצי הייתה לנסות להסיר את המצור מעל העיר קיסטרין לגדת האודר בעזרת כוחות הארמייה התשיעית של בוסה. הפעולה נכשלה לאור עדיפות הרוסים בשריון וארטילריה. דבר זה העלה את זעמו של היטלר שדרש מגודריאן להחליף את בוסה, ומשזה סירב והתפתח ריב בין שניהם, פיטר היטלר את גודריאן ומינה במקומו את הנס קרבס.
היטלר היה משוכנע שריכוז הכוח הרוסי מול ברלין הוא הסחה וכי המתקפה העיקרית תיערך בדרום באזור סקסוניה, ולכן הורה להעביר יחידות שריון מקבוצת ארמיות ויסלה לטובת גנרל פרדיננד שרנר והותיר את היינריצי ללא עתודה.
היינריצי קיבל פקודה לא לסגת משום מקום ללא רשות הפיקוד העליון ולהילחם עד החייל האחרון. לכך הוא לא הסכים וכשפנה אליו פון מנטויפל בבקשה לסגת משטטין לפני שיכותרו, נתן לו אישור על דעת עצמו.
כשנודע הדבר לוילהלם קייטל, המפקד העליון של הורמאכט, הוא הורה לשני המפקדים לפגוש אותו ביער סמוך לקו החזית. קייטל פקד על היינריצי להורות לפון מנטויפל להחזיר את חייליו לקו החזית וכשזה סירב, האשים אותו בפחדנות, חתרנות ובגידה. באותו זמן עברו במקום שיירות חיילים נסוגים. היינריצי אמר לקייטל שאם הוא רוצה לפקוד עליהם לחזור לחזית, שיעשה זאת בעצמו. קייטל פיטר את היינריצי וביקש מפון מנטויפל לקבל את הפיקוד על קבוצה הארמיות ויסלה, אך האחרון סירב.
היינריצי נסע לעיר פלן, וב- 8 במאי 1945 הסגיר עצמו לכוחות הבריטים.
לאחר המלחמה
היינריצי הוחזק כשבוי מלחמה עד 19 במאי 1948. הוא מת בעיר קרלסרוהה ב-13 בדצמבר 1971 בגיל 84 ונקבר בעיר פרייבורג בטקס צבאי מלא.
היינריצי מופיע כדמות מפתח בספרו התיעודי של קורנליוס ראיין - "הקרב האחרון" המבוסס על ראיונות שלו עם המחבר.
לקריאה נוספת
- קורנליוס ראין: הקרב האחרון, הוצאת א. לוין-אפשטיין
- אנטוני ביוור: נפילת ברלין, הוצאת יבנה, 2003
קישורים חיצוניים
- גוטהרד היינריצי באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
