וילהלם מרשל
 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1886 אאוגסבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
20 במרץ 1976 (בגיל 89) מלן, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
 הצי הגרמני הקיסרי  רייכסמרינה  קריגסמרינה |
| תקופת הפעילות | 1906–1945 (כ־39 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-אדמירל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
וילהלם מרשל (בגרמנית: Wilhelm Marschall; 30 בספטמבר 1886 - 20 במרץ 1976) היה אדמירל גרמני במלחמת העולם השנייה. לפני כן התבלט כמפקד צוללות במלחמת העולם הראשונה ועל כך עוטר בפור לה מריט.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
מרשל נולד ב-30 בספטמבר 1886 באאוגסבורג שבקיסרות הגרמנית. ב-1906 התגייס לצי הקיסרי הגרמני כצוער, ולאחר שהשלים את הכשרתו עבר לשרת בסיירת "לוריין". ב-30 בספטמבר 1909 הוא הועלה לדרגת לויטננט צור זה, וכעבור שלוש שנים נוספות לדרגת אובר-לויטננט. ב-30 במרץ 1912 הוצב על ספינת הסיור "היינה", וב-20 בנובמבר של אותה שנה לספינה "שחף". לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוצב באניית הקרב "נסיך הכתר". בתחילת 1916 הועבר לכוח הצוללות ועבר הכשרה כמפקד צוללת. כדי לצבור ניסיון, פיקד מרשל במהלך יולי של אותה שנה על הטרפדת "T 37". לאחר מכן נכנס לבית הספר לצוללות אותו סיים ב-26 בנובמבר של אותה שנה. לאחר מכן הוא מונה למפקד הצוללות "UC-7" ו-"UB 105", ועד סוף המלחמה הטביע 40 ספינות בסך כולל של 117,910 טון.[1] ב-4 ביולי 1918 הוא עוטר ב"פור לה מריט" על הצלחתו.
עם סיום המלחמה ופיזורו של הצי הקיסרי, הצטרף מרשל לרייכסמרינה, וב-1 באוגוסט 1925 הועלה לדרגת קורבטנקפיטן. ב-8 בספטמבר 1929 הוא מונה לקצין הראשון באנייה "שלזוויג הולשטיין", וב-25 בפברואר 1930 הועבר למלא את אותו תפקיד על ה"הנובר". ב-1 באוקטובר של אותה שנה הועלה לדרגת פריגטנקפיטן, וב-26 בספטמבר 1931 הועבר למטה בסיס הצי הים הבלטי. ב-1 באוקטובר 1932 הועלה לדרגת קפיטן צור זה, וב-25 בספטמבר 1934 מונה למפקד אוניית הקו "הסן". ב-12 בנובמבר של אותה שנה הועבר לפקד על אניית המערכה זוטא "אדמירל שר". ב-22 בספטמבר 1936 מונה לראש מחלקת המבצעים ב-OKM - הפיקוד העליון של הקריגסמרינה. ב-1 באוקטובר של אותה שנה הועלה לדרגת קונטר אדמירל. ב-8 באוקטובר 1937, במהלך מלחמת האזרחים הספרדית, הוא מונה למפקד כוחות צי מול חופי ספרד. ב-1 בנובמבר 1938 הועלה לדרגת ויצה-אדמירל, וב-29 באוקטובר 1939 מונה למפקד הצי (Flottenchef) - התפקיד השלישי במעלתו בצי הגרמני, המקביל למפקד צי הבית (Home Fleet) בצי הבריטי. ב-1 בדצמבר של אותה שנה, קודם לדרגת אדמירל.
מלחמת העולם השנייה
מרשל בחר לפקד אישית על הסיירות "שרנהורסט" ו"גנייזנאו", אשר נודעו בכינוי "האחיות המכוערות". מרשל בחר את גנייזנאו כספינת הדגל שלו. ב-21 בנובמבר 1939 יצאו ה"אחיות" למשימתן המבצעית הראשונה: גיחה לים בין איסלנד ואיי פארו. המטרה הייתה לפגוע באוניות בריטיות המשייטות באזור זה, להמשיך מערבה כדי לסייע לאוניית המערכה הגרמנית "דויטשלנד", שנתקלה בבעיות טכניות והייתה בדרכה חזרה לגרמניה ולהגן על אוניות סוחר גרמניות[2]. ב-23 בנובמבר נתקלו האוניות הגרמניות באוניית הסוחר החמושה "רוואלפינדי" (Rawalapindi) של הצי הבריטי. מרשל דרש מהספינה הבריטית להיכנע, אך רב החובל של רוואלפינדי סירב. לאונייה הבריטית לא היה כל סיכוי מול האוניות הגרמניות, והיא הוטבעה תוך 15 דקות[3]. מתוך צוות של 272 קצינים ומלחים ניצלו 38 איש, שנאספו על ידי האוניות הגרמניות. סיירות הקרב הבריטיות "ריפאלס" ו"הוּד" הפליגו במהירות לאזור הקרב, אך סופה שהתחוללה באזור הסתירה את האוניות הגרמניות מהכוח הבריטי, והן הצליחו לחזור לווילהלמסהאפן ב-27 בנובמבר. שתי האוניות סבלו מתקלות שונות, ושהו בנמל לתיקונים עד פברואר 1940.
תחת פיקודו של מרשל, השתתפו "האחיות" במערכה בנורווגיה. לקראת סוף חודש מאי היה ברור שבעלות הברית הפסידו את המערכה. הבריטים החלו לפנות את כוחותיהם בדרך הים במבצע alphabet (אלפבית) בין 5 ביוני ל-8 ביוני, והצי הגרמני נערך למבצע "יונו"[4] כדי לפגוע בשיירות הפינוי. למטרה זו פיקד מרשל על שייטת אשר כללה את "האחיות" וכן את "אדמירל היפר", ארבע משחתות וחמש אוניות סיוע. השייטת יצאה מקיל ב-4 ביוני, והגיעה סמוך לחופי צפון נורווגיה ב-8 ביוני. אחר הצהריים זיהתה שרנהורסט עשן במזרח. הייתה זו נושאת המטוסים הבריטית אה"מ גלוריוס (Glorious), שהייתה מלווה במשחתות "אקסטה" ו"ארדנט". הכוח הבריטי הפליג בנפרד מהכוח הבריטי המרכזי שהיה מצפון לו; לא ברור מדוע התיר הפיקוד הבריטי לאונייה להפליג לבדה[5]. מפקד השייטת הבריטית הורה לאחת המשחתות לבדוק את זהות האוניות הזרות, ומשהתקרבה פתחו האוניות הגרמניות באש. הכוח הבריטי לא היה מוכן כלל לקרב; ובתוך שעה הטביעו האוניות הגרמניות את נושאת המטוסים ואת שתי המשחתות; 1,519 קצינים ומלחים, בהם אנשי צוות אוויר, טבעו בים, ורק 39 ניצלו על ידי אונייה נורווגית שאספה אותם מאוחר יותר.
חרף העובדה שהקרב היה ניצחון גרמני, הרי שהוא נחשב לכישלון כיוון ששרנהורסט נפגעה קשה,[6] ובסופו של דבר הצליחו הבריטים להתפנות. מרשל הודח מתפקידו בנימוק שמטרתו הייתה לפגוע בשיירות ולא להסתבך בקרב עם אוניות מלחמה בריטיות, והוא חרג מתפקידו[7]. ב-26 באוגוסט 1940 הוא מונה למפקח על החינוך של הצי, ובדצמבר 1941 למפקד קבוצת הצי הדרומית. ב-23 במרץ 1942 הוענק לו הצלב הגרמני בזהב. ב-12 באוגוסט של אותה שנה מונה למפקד כוחות הצי בחופי צרפת, וב-21 בספטמבר למפקד קבוצת הצי המערבית. ב-1 במרץ 1943 הוא הועלה לדרגת גנרל-אדמירל. ב-20 באפריל של אותה שנה הוא פרש משירות פעיל, אולם הוחזר ב-4 ביוני 1944 כ"זונדרבאוולמכטיגטר" (סוכן מיוחד) מטעם הצי לדנובה, וב-24 בנובמבר של אותה שנה עזב שוב. הוא הוחזר פעם שנייה ב-19 באפריל 1945 ומונה למפקד קבוצת הצי המערבית פעם שנייה.
אחריתו
עם סיום המלחמה הוא נלקח בשבי, ושוחרר רק ב-1947. הוא נפטר בעיר מלן ב-20 במרץ 1976 בגיל 89.
קישורים חיצוניים
- וילהלם מרשל באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
- וילהלם מרשל בביוגרפיה הגרמנית החדשה (בגרמנית)
- וילהלם מרשל (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ וילהלם מרשל באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
- ^ Scharnhorst - The History - The Attack on the Northern Patrol
- ^ במקור זה נאמר שהאונייה הבריטית הוטבעה בשעה 16:00, ואילו כאן מצוין שהשעה הייתה 20:00.
- ^ על שם האלה הרומית.
- ^ ראו כאן דיון מפורט בנושא.
- ^ מטורפדו שנורה בידי "אקסטה"
- ^ לתיאור מפורט מאד של הקרב, ראו כאן וכאן.
25536833וילהלם מרשל