לודוויג בק
 | |
| בק בשנת 1937 | |
| לידה |
29 ביוני 1880 ביבריך, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
21 ביולי 1944 (בגיל 64) ברלין, גרמניה הנאצית  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1898–1938 (כ־40 שנה) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
| ראש המטה הכללי של ה-OKH | |
| פעולות ומבצעים | |
גנרל-אוברסט לודוויג אוגוסט תאודור בק (Ludwig August Theodor Beck; 29 ביוני 1880 – 21 ביולי 1944), היה ראש המטה הכללי של ה-OKH ("Oberkommando des Heeres" - המפקדה העליונה של כוחות היבשה) בשנותיו הראשונות של המשטר הנאצי, מהדמויות החשובות שפעלו במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם ומראשי קשר העשרים ביולי לרציחתו של אדולף היטלר. לו הייתה תוכניתם של הקושרים מצליחה, היה בק מוכרז לאחר רצח היטלר כראש המדינה. בק שילם בחייו על כישלון הקשר.
ביוגרפיה
בק נולד ב-29 ביוני 1880 בביבריך (כיום פרבר של ויסבאדן) במדינת הסן בגרמניה. הוא חונך במסורת הצבאית הפרוסית, ושירת בחזית המערב במלחמת העולם הראשונה כקצין מטה. לאחר המלחמה שירת במגוון של תפקידי פיקוד ומטה. בין 1931 ל-1932 הוביל קבוצת קצינים שכתבו את פקודות הקבע של הצבא הגרמני (Truppenführung), מלאכה שהושלמה ב-1934. בשנת 1932 קודם לדרגת גנרללויטננט, ושנתיים לאחר מכן החליף את הגנרל קורט פון המרשטיין-אקוורד, בתפקיד ראש המטה הכללי של צבא היבשה.
בק התנגד לניסיונותיו של היטלר לחתור תחת השפעת הצבא, שהתבטאו, בין היתר, בתחילת שנת 1938 בפיטוריו של שר הצבא ורנר פון בלומברג וראש ה-OKH (מפקדת הכוחות המזוינים) ורנר פון פריטש, באירוע שכונה פרשת בלומברג-פריטש, ולקיחת הפיקוד על הצבא בידיו של היטלר באופן אישי.
אף על פי שהאמין כי "המלחמה היא חלק מהסדר הא-לוהי עלי אדמות", הוא התנגד למלחמות כיבוש הרפתקניות, ותמך במלחמה רק כמוצא אחרון, כאשר כלו כל הקיצין הפוליטיים. לכן הוא היה בין המתנגדים לסיפוח חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה ב-1938. היטלר, לעומתו, היה בטוח כי בריטניה וצרפת אשר איפשרו את כיבושה של אוסטריה בתחילת אותה שנה, לא יתערבו באופן צבאי גם הפעם. בק האמין כי בריטניה וצרפת יצאו להגנת המדינה הדמוקרטית, שנוצרה על ידי מעצמות המערב לאחר מלחמת העולם הראשונה, וכי גרמניה תותקף אם תפלוש לצ'כוסלובקיה. בק ידע כי הורמאכט עדיין אינו מוכן למלחמה כנגד בריטניה וצרפת, וניסה למנוע את צעדיו של היטלר בכמה דרכים. בתחילה התפטר במחאה, תוך שהוא מנסה לשכנע את חבריו הקצינים להתפטר עמו. התפטרותו נכנסה לתוקף ב-15 באוגוסט 1938 אך נשמרה בסוד שבועות מספר, עד לאחר סיום משבר מינכן, על מנת שלא לגרום לדמורליזציה בשורות העם הגרמני.
לאחר התפטרותו, הקצינו דעותיו של בק כלפי היטלר והמשטר הנאצי. בעיניו, היטלר וראשי צבאו אינם אלא "בינוניים, שוטים ופושעים". לאחד מידידיו אמר כי הוא "מסרב לצאת למלחמות נאציות הרפתקניות" ואף הגדיר את היטלר כהתגלמות הרוע. הוא התנגד גם בחריפות לפשעי המלחמה הנאציים ומעשי הטבח נגד יהודים ואזרחים אחרים בשטחים הכבושים. בעיניו "הציות החיילי נגמר כאשר הידיעה, המצפון והאחריות אוסרות על ביצוע פקודה".
לאחר מכן, קשר בק עם גורמים נוספים, ביניהם הגנרלים פרנץ הלדר שהחליף אותו בתפקיד ראש המטה הכללי, והגנרל ארווין פון ויצלבן להחליף את היטלר במהפכה צבאית, אם יגיעו העניינים לכדי פקודה לכיבוש צ'כוסלובקיה אל מול התנגדות מעצמות המערב. פרנץ הלדר והנס ברנד גיזביוס העידו במשפטי נירנברג כי לו היה היטלר מורה על פעולה צבאית, היה הצבא פועל להחלפתו. עם זאת, פעולתם של נוויל צ'מברלין ואדואר דאלאדיה במינכן, כאשר הסכימו להענקתו של חבל הסודטים לגרמניה, הוציאה את העוקץ מפעולת הקושרים. עם זאת, פעולתו זו הביאה אותו לקשר עם אנשים כקרל פרידריך גרדלר ואולריך פון האסל אשר היוו את הגרעין להתנגדות להיטלר במשך השנים הבאות.
בין השנים 1938 ו-1944 הנהיג בק את תנועת ההתנגדות הגרמנית, והיה מעורב במספר ניסיונות התנקשות בהיטלר. לקראת אביב 1943, אף שיגר לאנשיו "פקודת חיסול", ובכך תמך בדיעבד ביוזמתו של גנרל הנינג פון טרסקו, קצין המבצעים של קבוצת הארמיות מרכז ברוסיה, להתנקש בהיטלר באמצעות פצצה. ב-1944 אמר כי הקושרים לא פועלים רק כדי להציל את גרמניה: "לא מדובר בגורלם של יחידים, ואפילו לא בגורלה של האומה. במשך שנים התבצעו מעשי טבח נפשעים, ועלינו לשים לכך קץ בכל האמצעים שביכולתנו."
בק היה בגמלאות עד שנת 1944, כאשר התבקש על ידי הקושרים של קשר העשרים ביולי להיות ראש המדינה, במידה והקשר יצליח. ביום המכריע של הקשר (20 ביולי 1944) בק השתתף באופן פעיל לצד קלאוס שנק פון שטאופנברג במרד. כל מובילי המרד פעלו באותו היום עם מדי הצבא שלהם ורק בק פעל בבגדים אזרחיים. כאשר שטאופנברג שאלו מדוע אינו לובש את מדיו בק ענה: "זה איננו מרד צבאי אלא מרד אזרחי של העם נגד היטלר". הקשר נכשל ובק נעצר בבנדלרבלוק והחליט להתאבד בירייה. לאחר ניסיון כושל אשר פצע אותו בלבד, הרג אותו חייל נאצי בירייה בראשו.
כיום, נחשב בק בגרמניה לאחד מגיבורי ההתנגדות הגרמנית להיטלר, ובתי ספר ורחובות בערים גרמניות רבות נקראים על שמו. עם זאת, פרסומו הרב של הרוזן קלאוס שנק פון שטאופנברג, הרוח החיה במחנה הקושרים ומתכנן ניסיון ההתנקשות ב-20 ביולי 1944, האפיל במעט על המוניטין של בק כמפקד תנועת ההתנגדות הגרמנית, והוא ידוע פחות משטאופנברג.
ראו גם
לקריאה נוספת
- קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, הוצאת מערכות.
- דני אורבך, ואלקירי ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לודוויג בק |
- לודוויג בק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לודוויג בק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
35317421לודוויג בק