קרב טננברג
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 26 באוגוסט 1914 – 30 באוגוסט 1914 (5 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב גומבינן | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | הקרב הראשון על האגמים המזוריים | |||||||||||||||||
| מקום | ליד טננברג | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוא אחד הניצחונות הגדולים של צבא גרמניה במלחמה זו, שתוצאותיו האסטרטגיות, הן בחזית המזרח והן בחזית המערב, השפיעו השפעה של ממש על המלחמה.
ב-26 באוגוסט 1914 פתחו הגרמנים במתקפה דו ראשית על כוחותיו של אלכסנדר סמסונוב. עד מהרה הבין סמסונוב, שהוא אינו משתתף בכיתור של צבא האויב, כפי שסבר, אלא שהוא עתיד להיות מכותר בעצמו. המתקפה מימינו ומשמאלו, החלה בשבירת הכנף הימנית של הארמייה השנייה שבפיקודו. למחרת, ב-27 באוגוסט נפרצה אף הכנף השמאלית, והארמייה השנייה כותרה למעשה, כשכוחותיו של רננקמפף בצפון אינם מסוגלים לתמרן על מנת לסייע לה. המערכה נמשכה עד ל-30 באוגוסט כשביומיים האחרונים היא הפכה מלחימה ניידת לכיתור הכוחות הרוסיים, למערכת השמדה, שכן הכוחות הרוסים איבדו כבר את שדרת הפיקוד, והפכו למסה אנושית בלתי מאורגנת, שכל מטרתה לצאת מן הכיתור שאליו נקלעה.
ההקדמה לקרב
בהכנות לקראת מלחמת העולם הראשונה נאלצה גרמניה להתמודד עם התסריט הצפוי שהיא תמצא את עצמה בו זמנית בלחימה עם רוסיה בחזית המזרחית ועם צרפת בחזית המערבית. תוכנית שליפן של הגרמנים בחרה לרכז את המאמץ קודם כל בחזית המערבית, בהנחה שלרוסים ייקח לפחות חודש וחצי להכין את צבאם למלחמה, זמן מספיק על פי תוכנית שליפן (תוכנית הפלישה הגרמנית לצרפת) להביס את צרפת ולהעביר כמות משמעותית של כוחות לחזית המזרחית כדי לקדם את פני הצבא הענקי של רוסיה שמנה כשישה מיליון וחצי חיילים. בהתאם לכך, הוצבה בחזית המזרחית של גרמניה ארמייה אחת בלבד שהייתה צריכה להגן על פרוסיה המזרחית עד הניצחון המיוחל על צרפת.
עם פרוץ המלחמה בתחילת אוגוסט 1914 החלה צרפת ללחוץ על רוסיה לפתוח מהר ככל האפשר בלחימה נגד גרמניה כדי להקל עליה ורוסיה נענתה ושלחה לקרב באמצע אוגוסט שתי ארמיות למרות ששאר הצבא טרם היה מוכן וגם דרגי האספקה של שתי הארמיות לא היו מוכנים. תוכנית הקרב של הרוסים הייתה להקיף את הארמייה הגרמנית בתנועת מלקחיים בין שתי הארמיות שלה.
ההתקדמות הרוסית אל טננברג
הרוסים, נאמנים לתוכניתם, לאחר התארגנות וגיוס מילואים, פלשו לפרוסיה המזרחית ביום 12 באוגוסט 1914, בכוח של שתי ארמיות. הארמייה הראשונה שהייתה תחת פיקודו של הגנרל פאול פון רננקמפף, ומנתה כמאתיים אלף לוחמים, יצאה לדרך מצפון, והארמייה השנייה בפיקודו של הגנרל אלכסנדר סמסונוב, יצאה לדרך בנתיב דרומי בסדר כוחות דומה, כמה ימים לאחר מכן. מולן עמדה הארמייה השמינית הגרמנית בפיקודו של הגנרל מקסימיליאן פון פריטוויץ, שהייתה שווה בכוחה לאחת מן הארמיות הרוסיות, אם כי כוח האש של הארמייה הגרמנית היה עדיף על כוח האש של הארמייה הרוסית המקבילה לה.
בימים הראשונים של הפלישה הרוסית, החלו הגרמנים נסוגים מפני הכוח העדיף. נסיגה זו, תוך כדי קרב, הייתה הרסנית. היה מדובר באזור כפרי מאוכלס, והגייסות הנסוגים התערבו באוכלוסייה, בקר, ועגלות, אשר סתמו את דרכי הנסיגה, וגרמו לתוהו ובוהו ולחוסר משמעת. עם זאת, הרוסים, אשר לא היו מאורגנים ללוחמת תנועה מודרנית, לא יכלו לנצל את המצב על מנת לפרוץ דרך הקווים הגרמנים ולהגיע להישגים טריטוריאליים וטקטיים. הם המשיכו בתנועתם באופן כבד, לפי נתיב שנקבע מראש.
הארמייה של גנרל סמסונוב לא קיבלה את צופן הקשר שלה ולפיכך ניהלה תקשורת רדיו בלתי מוצפנת. השידורים נקלטו היטב על ידי תחנת האזנה בקניגסברג וכל תנועות הארמייה היו גלויות בפני המודיעין הגרמני[1].
ב-22 באוגוסט הודח פריטוויץ מן הפיקוד על הכוחות במזרח פרוסיה, ואל החזית הובהלו הגנרל בדימוס פאול פון הינדנבורג שקיבל על עצמו את הפיקוד על הכוחות, לאחר שפרש משירות צבאי פעיל מספר שנים לפני כן, וראש המטה אריך לודנדורף אשר זה עתה סיים בהצטיינות את כיבוש המבצר הבלגי בעיר לייז'. עם הגיעם אל שדה הקרב, התקבלו על ידי הקולונל מקס הופמן, שפרש בפניהם תוכנית נועזת. אל מול הארמייה של רננקמפף בצפון, יושאר אך מסך שתפקידו יהיה לעכבה, והארמייה השמינית תטיל את כל כוחותיה להשמדת הארמייה של סמסונוב בדרום. תוכנית זו התבססה על העובדה כי כוחות של הארמייה השמינית, בפיקודו של הגנרל הרמן פון פרנסואה, כבר היו במצב בו יכלו לנתק את נתיבי האספקה של סמסונוב, עקב סירובו של פרנסואה לפקודה שקיבל מפריטוויץ לסגת בשלב מוקדם יותר של המערכה.
בינתיים, פעלו הכוחות הרוסיים כמסייעים לתוכנית זו. כוחותיו של רננקמפף האטו מאוד את התקדמותם, בעוד כוחותיו של סמסונוב האצו את ההתקדמות, שכן סברו שהם רודפים אחר אויב מובס. מניתוח של המצב בשדה ושל דוחות מודיעין, ראו המפקדים הגרמנים כי רננקמפף לא יהיה במצב בו יוכל לסייע לכוחותיו של סמסונוב משיפתחו הגרמנים במתקפה.
מאז ה-22 באוגוסט נסוג האגף הימני של הארמייה השמינית הגרמנית, הקורפוס ה-20 תחת פיקודו של גנרל פרידריך פון שולץ, מול עליונות הקורפוסים ה-13 וה-15 הרוסים. הגרמנים נסוגו לצפון מערב דרך קו אוסדאו-ניידנבורג. בערב ה-23 באוגוסט נכנסה הדיוויזיה ה-37 בין להנה לאורלאו לקרבות ראשונים עם החלוץ הרוסי. באגף השמאלי תוגבר הקורפוס ה-20 על ידי דיוויזיית המילואים ה-3 של גנרל קורט פון מורגן, שהתקדמה מאלנשטיין דרך הוהנשטיין. למחרת קיבל שולץ הוראה להחזיק בתפקידו החדש במגננה בין גילגנבורג לטננברג, עד להגעת קורפוס המילואים ה-1 והקורפוס ה-17 בעורף האויב. לבסוף, לאחר מסע הרכבת הארוך דרך דויטש-איילאו, התמקם הקורפוס הראשון של הגנרל הרמן פון פרנסואה באגף הימני של הארמייה השמינית הגרמנית, מבלי שכוחות הסיור של הקורפוס ה-1 הרוסי שמו לב לכך.
קרב טננברג
ב-26 באוגוסט, החלה ההתקפה של הקורפוס הגרמני ה-1, הגנרל פון פרנסואה היה אמור לכבוש את סיבן ואוסדאו. הקורפוס ה-20 היה צריך לתמוך בהתקפה עם האגף הימני שלו. גנרל פון שולץ הורה על הדיוויזיה ה-41 בפיקודו של לאו זונטאג לתקוף את הקו בין גנסהורן ל-Gross Gardienen, כאשר הדיוויזיה ה-37 משמאל לוקחת חלק בהתקפה. הדיוויזיה ה-1 בפיקודו של ריכרד פון קונטה הגיעה לטאיטשקן בסביבות השעה 8 בבוקר, הדיוויזיה ה-2 בפיקודו של אדלברט פון פאלק הייתה לפני בסביבות השעה 10 בבוקר בגרוס קושלאו. בערב התייצבה הדיוויזיה ה-2 ממזרח לגרלאו, ואילו הדיוויזיה ה-1 התייצבה על קו מיישניץ – גרוס גריבן. הגנרל פון פרנסואה לא איפשר להתקפה נוספת על אוסדאו באותו יום. הוא נימק את היסוסו בכך שהארטילריה שלו עדיין לא התקרבה מספיק לעמדות הזינוק ושלא יכול היה להיות אחראי להתקפה שהוזמנה מוקדם מדי. כתוצאה מכך, חיילי המרכז הרוסיים, שלא היו מודעים לסכנה המאיימת על האגף השמאלי שלהם, נדחקו עוד ועוד פנימה לפי הוראת המטה הקדמי.
גנרל סמסונוב הורה על התקפת המרכז שלו - הקורפוסים ה-23 וה-15 בפיקודם של הגנרלים מרטוס וקונדרטוביץ' - בניידנבורג. הקורפוס ה-1 תחת פיקודו של הגנרל ארטמונוב היה אמור לכסות את האגף השמאלי שלו במלאווה. הקורפוס הרוסי ה-13 בפיקודו של גנרל קלוייב הסתער על אולשטין וכבש את העיר הזו ללא קרב.
נגד הכוחות הגרמנים הנסוגים צפונה, הקורפוס ה-6 בפיקודו של גנרל בלגוובשצ'נסקי התקדם לפאסנהיים, שם כבר התהפכו האירועים. הקורפוס הרוסי ה-6, היחידה המזרחית ביותר של הארמייה הרוסית השנייה, התקדמה הכי הרבה צפונה באזור בישופבורג. אולם, לפי פקודות סמסונוב, היה עליה רק לכסות את התקדמות היחידות המרכזיות, ובלגובשצ'נסקי לא היה מוכן לפגוש יריב חזק יותר. כעת לבדו בין לאוטרן ל-Gross-Bössau הוא התמודד מול שני קורפוסים גרמניים - הקורפוס ה-17 של אוגוסט פון מקנזן (הדיוויזיות ה-35 וה-36) וקורפוס המילואים ה-1 של פריץ פון בלוב (דיוויזיות המילואים ה-1 וה-36), שנכנס לקרב מצפון-מזרח לאחר שגומבינן נסוג. שני המפקדים הגרמנים הצליחו לנצל את עליונותם המקומית של שניים לאחד ובקרב אגם בוסאו ב-26 באוגוסט, אילצו את הקורפוס הרוסי לסגת בצורה לא מסודרת.
ב-27 באוגוסט, הגנרל פרנסואה, לאחר שקיבל ביקור אישי מלודנדורף, חידש את ההתקפה על אוסדאו. האגף השמאלי של הקורפוס ה-1 הוחזק על ידי הדיוויזיה ה-2, שתקפה את אוסדאו מדרום-מערב. על האגף הימני השתלטה הדיוויזיה ה-1, שנתקלה באוסדאו ממערב ומצפון מערב. דיוויזיה נוספת בפיקודו של הגנרל אגון פון שמטאו הייתה אמורה לתמוך בהתקפה של ברגלינג. הודות לעליונות חומרית פרץ הקורפוס הגרמני ה-1 את עמדות הקורפוס הרוסי ה-1 הבלתי מוכן, שהחל אז לסגת לכיוון דרום. הדיוויזיה ה-1 התקדמה לגבול ליד סולדאו בשעות הערב. הדיוויזיה ה-2 הגיעה לניידנבורג ויזמה את כיתור מרכז האויב מדרום.
לודנדורף עצמו הופתע מההצלחה המהירה של האגף הימני של חזית ההתקפה שלו. הוא זיהה מיד את האפשרות לכתר את הארמייה השנייה הרוסית, אך הוא דחק בגיבוש מכיוון שהחלקים המרכזיים של הארמייה של סמסונוב כבר הפעילו לחץ חזק על עמדות ההגנה של הקורפוס של שולץ באלנשטיין ולכן היה סיכון שהקווים הגרמנים במרכז עלולים להיפרץ. קורפוס המילואים ה-1 הופנה אפוא ימינה על מנת ליצור קשר עם הכוחות הנאבקים במרכז יחד עם דיוויזיית הלנדווהר ה-1 בפיקודו של גאורג פון דר גולץ ליד אלנשטיין. בנוסף, דיוויזיית המילואים ה-3 בפיקודו של קורט פון מורגן, שנעה באגף השמאלי של הקורפוס של שולץ, תקפה מזרחה, יחד עם הדיוויזיה ה-37 בפיקודו של הרמן פון שטאבס, את עיקר הקורפוסים ה-13 וה-15 הרוסים שנערכו בהוהנשטיין. במקביל, האגף הימני של הקורפוס ה-20 עם הדיוויזיה ה-41, באמצעות התקפה ליד ואפליץ יזם את ניתוק הקורפוס ה-15 הרוסי שהיה בנסיגה בניידנבורג, אך ספג אבדות כבדות בתהליך.
רק הקורפוס ה-17 המשיך כעת לדחוף את הכיתור המזרחי באזור ממערב לאורטלסבורג לדרום. גם האגף השמאלי בפיקודו של הגנרל פון פרנסואה קיבל פקודות מלודנדורף לעצור את התקדמותו וגם לוותר על כוחות לגזרה המרכזית, אולם הוא סירב לפקודה זו והתעלם ממנה.
ב-28 באוגוסט, חלקים מהדיוויזיה ה-1 התאחדו ממערב לווילנברג עם המשמר המקדים של הדיוויזיה ה-35 מהקורפוס ה-17. הארמייה הרוסית השנייה, שהייתה אמורה למעשה לנתק את הנסיגה הגרמנית המשוערת, כותרה בעצמה.
המהלך ניתק את הרוסים מאספקה, והידיעה שיחידות גרמניות חוסמות את הנסיגה התפשטה כמו אש בשדה קוצים בין אנשי הצאר. נוסף על הבלבול שנוצר מהלם זה, שאר היחידות התפזרו בכיס במהלך הלחימה עצמה, וסמסונוב לא הצליח ליצור קשר עם חייליו. יחידות קטנות יותר ניסו באופן ספונטני לפרוץ החוצה, ואפשרו ל-10,000 איש להימלט דרך הקו הדק של הכוחות הגרמניים, אך עיקר הצבא, שהיה לא מאורגן ומדוכא, נכנע. חיילים רבים חשו שהם נבגדו על ידי מפקדיהם.
אולם ב-30 באוגוסט, התקבל דיווח הן לפיקוד העליון של הצבא (AOK) והן לגנרל פרנסואה כי הקורפוס הרוסי ה-1 צועד שוב צפונה ממלאווה ונמצא במרחק של כ-6 ק"מ מניידנבורג כדי להקל על הצבא הלכוד. למרות שה-AOK פרס את כל הכוחות הזמינים, הכוחות הרוסים לא יכלו להגיע עד ה-31 באוגוסט. המצב נשלט על ידי הגנרל פרנסואה: מדרום לניידנבורג הוא הטיל את כל החיילים הזמינים (קבוצת שלים ופון מולמן) לעבר האויב חזיתית, מבלי לוותר על הכיתור בצפון, ובעקבות כך נסוגו חיילי הסיוע הרוסים.
בליל ה-30 באוגוסט התאבד הגנרל סמסונוב ביריה, והדבר חתם את הגולל על תבוסה רוסית כבדה. הארמייה השנייה נמחתה מעל האדמה. נלקחו כתשעים אלף שבויים, ושלושים אלף רוסים נהרגו.
הגרמנים כינו את הקרב "קרב טננברג" על שם עיירה באזור, שבה התקיים ב-1410 קרב היסטורי בין האבירים הטווטונים ובין כוחות סלביים (קרב גרונוולד, שנקרא בגרמניה גם "קרב טנברג"). בקרב זה הייתה התוצאה שונה לחלוטין, וכוחות פולנים וליטאים ניצחו את הכוחות הטווטוניים. אחד מאבות משפחתו של הגנרל הינדנבורג נהרג בקרב זה. להסבת השם "קרב טננברג" מאירוע של מפלה לאירוע של ניצחון היה אפקט תעמולתי מרומם.
תוצאות הקרב
הקרב עצר את הפלישה לפרוסיה המזרחית. הגנרל רננקמפף שכוחותיו בצפון לא נפגעו, החל בנסיגה, שהפכה למרדף המכונה הקרב הראשון על האגמים המזוריים. למעשה, כבר בשלב זה הוכרעה המלחמה במזרח לטובת גרמניה. מכאן ואילך לא היה ביד רוסיה לנצח במלחמה. הדבר הביא לתסיסה בצבא הרוסי, אשר הביאה בסופו של דבר למהפכה הרוסית, ולחוזה השלום הנפרד בברסט-ליטובסק, ב-1918.
תוצאה הרסנית אחת של הקרב היא כי ההיסטריה הגרמנית מפני אובדן פרוסיה המזרחית הביאה להסטת גייסות מחזית המערב (שני קורפוסי חי"ר ודיוויזיית פרשים סך הכול כ-100,000 איש), אל חזית המזרח (אף כי גייסות אלו לא הגיעו בזמן כדי להשתתף בקרב), ולמעשה לאחת הסטיות העיקריות מתוכנית שליפן. זו לא בוצעה כלשונה על ידי הרמטכ"ל הגרמני החששן וההססן, ולבסוף, נופצה כליל בקרב על המארן כאשר בעקבותיו המלחמה הפכה ממלחמת תנועה, למלחמת חפירות.
הקרב הביא לפרסומם של הגנרלים פון הינדנבורג ולודנדורף כאנשי מלחמה בלתי מנוצחים ולנסיקת הקריירה של לודנדורף עד לפיקוד על הצבא בסיום המלחמה, והקריירה של הינדנבורג כנשיא גרמניה, בתקופת רפובליקת ויימאר ולאחר מכן בימיו הראשונים של שלטון המפלגה הנאצית.
תיאור ספרותי מעולה של הקרב, מצוי בספרו של אלכסנדר סולז'ניצין "אוגוסט 1914". סולז'ניצין מתאר בספר את מהלך הקרב מנקודת הראות הרוסית, תוך העלאת האפשרות כי הקרב ותוצאותיו (ההרסניות מבחינת רוסיה), לא היו מחויבי המציאות, וכי ההיסטוריה יכולה וצריכה הייתה להסתיים באופן שונה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרב טננברג |
- מרדכי גיחון, מערכת ההכחדה - טננברג, 1914, מערכות 161, אוגוסט 1964
- מרדכי גיחון, ביבליוגרפיה לקרב טננברג, מערכות 163, נובמבר 1964
- קרב טננברג
יובל מלחי, פרק 47: המלחמה הגדולה חלק ג – הנס על המארן (מלחמת העולם הראשונה), באתר "קטעים בהיסטוריה", 29 בינואר 2012 (הפרק עוסק בקרב טננברג)- קרב טננברג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
טננברג, קרב, סטברק, פולין, 1914, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ דורון ארזי, מודיעין האלחוט של הצבא הגרמני, מערכות 327, דצמבר 1992, עמ' 27
36177104קרב טננברג