האסו פון מנטויפל
 | |
| האסו פון מנטויפל, מאי 1944 | |
| לידה |
14 בינואר 1897 פוטסדם, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
24 בספטמבר 1978 (בגיל 81) רייט, אוסטריה  |
| כינוי | הפרש הזקן |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1916–1945 (כ־29 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל השריון |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית פון מנטויפל מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-7 מפקד דיוויזיית גרוסדויטשלנד מפקד ארמיית הפאנצר החמישית מפקד ארמיית הפאנצר השלישית | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| ציר בבונדסטאג | |
האסו אקארד, הברון פון מנטויפל (גרמנית: Hasso Eccard Freiherr von Manteuffel ;14 בינואר 1897 – 24 בספטמבר 1978), היה מהבולטים במפקדי השריון בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, אחד מעשרים-ושבעה מפקדים שקיבלו את העיטור הצבאי הגבוה – צלב האבירים עם עלי אלון, חרבות ויהלומים.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
פון מנטויפל נולד ב-14 בינואר 1897 בפוטסדם למשפחת אצולה פרוסית (סבו הוא אדווין פון מנטויפל, גנרל-פלדמרשל גרמני. בשנת 1908 נתקבל לבית ספר צבאי ובשנת 1916 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט ההוסרים ה-3 (פון צייטן). ב-12 באוקטובר 1916 נפצע פון מנטויפל בחזית המערבית, ולאחר החלמה חזר ב-1917 כקצין במטה הכללי. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף פון מנטויפל לפרייקור, ולאחר מכן הצטרף לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1930 מונה למפקד פלוגה 2 ברגימנט הפרשים ה-3 (הפרוסי), ובתחילת 1931 קיבל את אות הרכיבה בזהב. ב-1 באפריל 1934 הועלה לדרגת האופטמן, ומונה לקצין ברגימנט הפרשים ה-17. בסתיו 1934 הועברה יחידתו לפלגה 2 ברגימנט הפרשים ה-16, וב-15 באוקטובר 1935 הועבר פון מנטויפל לגדוד הרובאים הממונע 2. ב-1 באוקטובר 1936 הועלה לדרגת מיור, ובשנת 1938 מונה ליועץ למינוע הצבא בOKH. בשנת 1939 הוא התמנה למדריך ראשי בבית הספר לשריון בקרמפניץ, וב-1 באפריל 1939 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט.
מלחמת העולם השנייה
בתחילת מלחמת העולם השנייה שימש כמדריך ראשי בבית הספר לשריון בקרמפניץ ליד ברלין ולכן לא השתתף במערכות המלחמה בפולין ובצרפת. ב-5 באוקטובר 1940 מונה למפקד גדוד הרובאים הממונע 3, וב-1 במאי 1941 מונה למפקד הגדוד ה-1 של רגימנט הרובאים ה-7 בדיוויזיית הפאנצר ה-7. במהלך מבצע ברברוסה לחם עם גדודו במסגרת הדיוויזיה שהייתה חלק מהקורפוס הממונע ה-39 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית, וב-25 באוגוסט 1941 מונה למפקד רגימנט הרובאים ה-6 בדיוויזיית הפאנצר ה-7. ב-1 באוקטובר 1941 הועלה פון מנטויפל לדרגת אוברסט, וב-31 בדצמבר 1941 קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. לאחר מכן השתתף בקרבות הקשים בקרב על מוסקבה כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-7 שלחמה לסירוגין תחת הקורפוסים ה-8, ה-56, וה-41 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית. ב-15 ביולי 1942 מונה למפקד חטיבת הפאנצרגרנדירים ה-7 בדיוויזיית הפאנצר ה-7, ובנובמבר 1942 פרש מתפקידו.
ב-8 בפברואר 1943 נשלח פון מנטויפל לאפריקה שם פיקד על דיוויזיה מאולתרת (דיוויזיית פון מנטויפל) תחת של ארוין רומל. הוא השתתף בקרבות הגנה בטוניס וניהל התקפות נגד מוצלחות שריתקו את כוחות בעלות הברית. בסוף אפריל 1943 פונה פון מנטויפל לגרמניה בגלל אפיסת כוחות, וב-1 במאי 1943 הועלה לדרגת גנרל מיור.
לאחר החלמה הועבר לחזית המזרחית וב-20 באוגוסט 1943 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-7, שהייתה חלק מקורפוס הפאנצר ה-48 במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית, וניהל עימה קרבות בלימה באזור חרקוב בלגורוד ונהר הדנייפר. בספטמבר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-24 במסגרת הארמייה השמינית, ובנובמבר הועברה שוב לארמיית הפאנצר הרביעית, ולחמה כחלק מקורפוסי הפאנצר ה-57 וה-4, והצליחה לכבוש בשנית את העיר ז'יטומיר, ועל כך קיבל פון מנטויפל ב-23 בנובמבר 1943 תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. פון מנטויפל נחשב כגנרל שריון מוערך וב-1 בפברואר 1944 מונה למפקד אחת מיחידות העלית של הוורמאכט - דיוויזיית גרוסדויטשלנד, שהייתה חלק מהקורפוס ה-52, ובהמשך חלק מקורפוס הפאנצר ה-57 במסגרת הארמייה השמינית. על פעולותיו בקרבות קיבל פון מנטויפל ב-22 בפברואר 1944 תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, ולאחר מכן לחם עם הדיוויזיה בשורה של הגנות מוצלחות בצפון רומניה עד יוני, שאז הועברה לעתודת קבוצת ארמיות דרום אוקראינה לצורך התארגנות מחדש. בסוף יולי הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-39 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית, וניהלה קרבות קשים בחזית בלארוס במהלך מבצע בגרטיון, ולאחר מכן בליטא שם הצליח פון מנטויפל לייצב את החזית, אבל נכשל בניסיון לחלץ את הצבא הגרמני הנצור בחצי האי קורלנד.
ב-1 בספטמבר 1944 הועלה פון מנטויפל לדרגת גנרל חיל השריון ומונה למפקד ארמיית הפאנצר החמישית, שהייתה חלק מקבוצת ארמיות G. לאחר קרבות קשים עם הארמייה השלישית של גנרל פאטון באזור לורן הוא נסוג לשם התארגנות לקראת המתקפה האחרונה של הגרמנים בקרב הארדנים. בקרב זה השיג פון מנטויפל את החדירה העמוקה ביותר, והגיע כמעט עד לנהר המז, וכוחותיו שמו מצור על חטיבת הצנחנים האמריקאים בעיר הבלגית באסטון.
במוזיאון ההיסטורי בבאסטון מוצגים מדיו של פון מנטויפל.
ב-18 בפברואר 1945 קיבל פון מנטויפל תוספת יהלומים לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-10 במרץ 1945 קיבל פון מנטויפל את תפקידו האחרון והקשה ביותר במלחמה - הוא מונה למפקד ארמיית הפאנצר השלישית שהייתה חלק מקבוצת ארמיות ויסלה בפיקודו של גנרל גוטהרד היינריצי. עליהם היה להגן על חזית האודר ולחסום את התקדמות הצבא האדום לעבר ברלין. הם קבלו הוראה שאסור להם לסגת משום נקודה בלי אישורו של הפיקוד העליון.
עם פתיחת המתקפה הרוסית, ב- 16 באפריל 1945 היה ברור לשני המפקדים כי המערכה אבודה, ומשום כך נקטו בעמדה של נסיגה תוך השהייה של ההתקפות כדי לאפשר לאזרחים להימלט מערבה וכדי למנוע כיתור של חיילי הוורמאכט. מול כוחותיו של פון מנטויפל פתחה החזית הבלארוסית השנייה בפיקודו של קונסטנטין רוקוסובסקי במתקפה אדירה. תוך זמן קצר נוצרו פרצות גדולות ונשקפה סכנת כיתור לכוחות הגרמנים בשטטין.
ב-25 באפריל 1945 פנה פון מנטויפל להיינריצי בבקשה לקבל אישור לסגת משטטין ולייצב את הקו. היינריצי אישר לו את הנסיגה ללא קבלת רשות מהפיקוד העליון ביודעו שהוא מסתכן בזאת. במהרה נודע הדבר לפיקוד העליון וב- 28 באפריל 1945 הורה וילהלם קייטל המפקד העליון של הוורמאכט, ה-OKW, לשני המפקדים לפגוש אותו ביער בסמוך לחזית.
פון מנטויפל הגיע למקום בלווית כמה מלווים שהסתתרו ביער והתכוננו לפעול במידה ויעצרו אותו.
קייטל יצא מרכבו בזעם והתקרב לשני הקצינים תוך שהוא מניף את שרביט הפלדמרשל שלו בעצבנות. הוא צעק על היינריצי מדוע הרשה לפון מנטויפל לסגת וכן פקד על שניהם להורות מיד לחיילים לחזור לקו החזית הקודם. כאשר היינריצי סירב באומרו כי לא יגרום לאבידות נוספות ללא תועלת, הדיח אותו קייטל מתפקידו והציע זאת לפון מנטויפל. פון מנטויפל סירב לקבל את המינוי ועוד הוסיף בהתרסה לקייטל כי "אנשי הארמייה השלישית מקבלים הוראות רק מהאסו פון מנטויפל".
פון מנטויפל נסוג עם כוחותיו מערבה לעבר כוחות בעלות הברית להם נכנע עם חייליו ב-3 במאי 1945.
לאחר המלחמה
פון מנטויפל שוחרר מהשבי בספטמבר 1947. לאחר שחרורו הוא נכנס לפעילות פוליטית כנציג המפלגה הדמוקרטית החפשית של גרמניה בבונדסטג בשנים 1953–1957. ב-24 בספטמבר 1978 מת פון מנטויפל במהלך חופשה באוסטריה, והוא בן 81 שנים.
לקריאה נוספת
- קורנליוס ראין: הקרב האחרון, הוצאת א. לוין -אפשטיין
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האסו פון מנטויפל |
- האסו פון מנטויפל באתר lexikon-der-wehrmacht בגרמנית
