ג'מילה בוחירד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ג'מילה בוחירד (בערבית: جميلة بوحيرد; ילידת 1935) היא אלג'ירית שבצעירותה הייתה חברה בארגון החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה, אחת מגדולי לוחמות ה"התנגדות" (מוקאוומה), שמאבקה תרם בצורה ישירה למהפכה נגד הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה באמצע המאה העשרים.[1]

ילדותה והתגבשות תודעתה הלאומית

בוחירד נולדה באזור ה"קסבה"[2] בעיר אלג'יר בירת אלג'יריה, לאב אלג'ירי ואמא תוניסאית, בת יחידה בנוסף לשבעה אחים. היא דיברה צרפתית, למדה בבית ספר צרפתי במרכז אלג'יר, השלימה את לימודיה בבית ספר לתפירה ועיצוב בגדים, אהבה בלט, הצטיינה ברכיבת סוסים ונודעה ביופייה ותעוזתה מאז ילדותה.

בוחירד גדלה במשפחה פעילה פוליטית ובעלת נטיות לאומיות. היא הושפעה רבות מסביבתה ובעיקר מאמה באהבתה למולדת והיותה אלג'ירית ולא צרפתייה. היא התנגדה לתכנים ההיסטוריים והספרותיים שהועברו בבית הספר הצרפתי ונקבעו על ידי הצרפתיים. כשהתלמידים האלג'ירים קראו במסדר הבוקר "אמא צרפת", היא קראה "אמא אלג'יריה", אז הוציא אותה מנהל בית הספר מהשורות והעניש אותה עונש חמור אך היא סירבה לחזור בה, וכך נולדו אצלה נטיות ההתקוממות.

מאבקה בקולוניאליזם

עם פרוץ מלחמת העצמאות של אלג'יריה ב-1954 בהיותה בת עשרים, הצטרפה בוחירד ל"חזית הלאומית לשחרור אלג'יריה FLN" ולשורות הלוחמים במאבק נגד הכיבוש הצרפתי. היא הייתה מהמצטרפות הראשונות שנענו לקריאתו של יאסף סעדי (ياسف سعدي (אנ')), אחד מגדולי המנהיגים של החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה לנשות אלג'יריה להתגייס לשורות הלוחמים ביחד עם הגברים. ביחד איתה, התגייסו חסיבה בן בו-עלי (حسيبة بن بو علي (אנ')), זהרה זריף (زهرة ظريف), סאמיה אל-אח'דרי (سامية الأخضري) וג'מילה בו-עזה (جميلة بو عزة),[3] נשים אלו נודעו כמי שהטמינו פצצות נגד מטרות קולוניאליות במסגרת מאבקה של החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה.[4] לפי סעדי, המתנדבות לתפקיד זה נבחרו על-פי מספר קריטריונים: הייתה העדפה לבעלות מראה חיצוני ולבוש אירופאי, שיאפשר להן לעבור במחסומים בלי בידוק ביטחוני או בלי שתידרשנה להציג מסמכים. עם זאת, הקריטריונים שנחשבו יותר מכל בעיני מנהיגי המהפכה היו: אומץ, עזות מצח, אורך רוח וסיבולת.[1]

בוחירד כלוחמת התנגדות

בשנים הראשונות לפרוץ המהפכה, בוחירד הייתה אחראית לקשר בין המנהיג סעדי לבין הלוחמים והמתנגדים של החזית הלאומית לשחרור אלג'ריה, ואחראית על הפעולות המזוינות בבירה אלג'יר. החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה יישמה מה שנקרא "מלחמת גרילה עירונית" בבירה; פעולות קבוצתיות לצד פעולות יחיד תחת הכותרת "אסטרטגיית הפצצות", כנקמה על מדיניות ההוצאות להורג וההתנקשויות שביצעו השלטונות הצרפתיים נגד האלג'ירים. ג'מילה בוחירד התחילה את פעולותיה כמחבלת ב-30 בספטמבר 1956, כאשר הטמינה ביחד עם סאמיה אלאח'דרי וזהרה זריף, פצצות בבית קפה ובבר בלב השכונות האירופאיות של אלג'יר, שגרמו לשלושה הרוגים וכ-50 פצועים. פעולה זו בוצעה בתגובה לפיצוץ מבני מגורים בלב שכונת אל-קסבה באלג'יר הבירה שגרם למותם של 50 ופציעתם של כ-100 אלג'ירים. פעולה זו הביאה לפרסום שמה של ג'מילה בוחירד בעולם הערבי ובעולם המערבי.[5] ב-26 בינואר 1957, הטמינה בוחירד פצצה במועדון של חיילים צרפתיים ושבעקבותיה הוטמנו פצצות רבות. כתוצאה מכך, היא הפכה להיות בראש רשימת המבוקשים.[6]

בוחירד פעלה רבות להצלחת מה שנודע כ-"שביתת שמונת הימים", שהכריזה עליה הרשות המבצעת של המועצה הלאומית למהפכה האלג'ירית, ואשר התחילה ב-28 בינואר 1957 כתגובה למשטר הכיבוש הצרפתי. המועצה הלאומית למהפכה האלג'ירית מינתה וועדות בכל מחוז שתחום אחריותם היה העלאת המודעות לגבי חשיבות השביתה להצלחת המהפכה והצטיידות האלג'ירים במזון ומצרכים לשמונה ימים. השביתה כללה את כל העם האלג'ירי והפכה את אלג'יריה ל"משותקת" לחלוטין. על פי עדותה של זהרה זריף, שתיהן ביחד עם חסיבה בו-עלי ארגנו כינוסים של נשים אלג'יריות על גגות מבני המגורים, במטרה להעלאת המודעות בקרבן ולהאיץ בהן להמשיך במאבק. זריף הוסיפה כי בוחירד דיברה בלהט רב בכינוסים אלה. יאסף סעדי הכיר בחשיבות האלמנט הנשי במהלך השביתה כפי שהתבטא במהלכה ואמר: "מאחר שהמצב מתדרדר מדחי אל דחי, ואנחנו בעיצומה של שביתה תפקיד האישה נהיה חשוב יותר ויותר, הן אלה שמסבירות, מנחמות ונותנות מחסה". פעילות הנשים במהלך השביתה בנוסף לדבריו של סעדי עוררו את תשומת לב השלטונות הצבאיים הצרפתיים לתמיכה שהגישו הנשים בלוחמים, וכך הפכה האישה לנרדפת בדיוק כמו הגבר.[6]

מאסרה ועינוייה

רדיפתה של בוחירד החלה כשכוחות צנחנים גילו מפעל לייצור פצצות בבית דודה מוסטפא בוחירד בשכונת הקסבה באלג'יר. העניינים התפתחו כשהחליט יאסף סעדי להעביר את מקום מושבו בניסיון להתחמק מהחיילים שחסמו את כל דרכי היציאה עליו ועל קבוצתו. ב-9 באפריל 1957 במהלך המעבר הזה, סיור של חיילים צרפתיים נתקל בארבע דמויות מחופשות בבגדי נשים, והן: יאסף סעדי, סי מוראד, זהרה זריף וחסיבה בן-בו עלי, ובמרחק מה מהם הייתה ג'מילה בוחירד בלבוש אירופאי וברשותה כל מסמכי החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה. על פי עדותה של זריף, במהלך ההיתקלות האחרים הצליחו להימלט ובוחירד נעצרה לבד על ידי ניידת צרפתית לאחר שנורתה בכתף ונפצעה בקליע כשברשותה מסמכים, מכתבים וסכום כסף גדול שהעידו על קשריה עם מנהיג החזית הלאומית יאסף סעדי.[6]

אז החל מסע הייסורים והעינויים שלה, שבמהלכו היא צוטטה כמי שאמרה: "אני יודעת כי תגזרו עלי גזר דין מוות, אך אל לכם לשכוח כי בהוצאתי להורג אתם מתנגשים בערכי החירות בארצכם, ולא תמנעו מאלג'יריה להפוך לחופשית ועצמאית".[7]

הצרפתים החלו מענים אותה עוד בהיותה בבית החולים. היא הוכתה במכות חשמל באזור הפצע שנגרם מהירי ובשדיים, כדי לגרום לה להלשין על חבריה. כתוצאה מכך, היה לה דימום חריף שגרם להפסקת הווסת ונכות בזרוע שמאל. במהלך העינויים הייתה לעיתים תכופות במצב של ערפול וחוסר הכרה וכשהתעוררה קראה: "אלג'יריה אמנו".[6] לאחר מכן, בוחירד הועברה לכלא צבאי ברברוס, כשהיא שרה "ג'זאאירונא" (אלג'יריה שלנו),[5] שם נמשכו עינוייה. כותבת ג'קלין קרוג', שותפתה למאבק ומי ששהתה יחד אתה בכלא, כותבת בזכרונותיה, שכשהובאה ג'מילה בוחירד לכלא ברברוס מצבה היה קשה מאוד והפציעה בכתף לא נרפאה בגלל העינויים, ובכלא היא הוחזקה בבידוד.[6] כמו כן דו"ח הרפואי שהכינה הרופאה ג'נין בל-ח'וג'ה, ששהתה בכלא עם בוחירד ואשר בדקה אותה פיזית לאחר הסרת החיסיון על מאסרה בכלא ברברוס בעיר אלג'יר בתחילת מאי 1957, הוכיח כי בוחירד עברה עינויים קשים.

ג'מילה בוחירד הוחזקה בידי אנשי הגיס העשירי של הצנחנים בפיקודו של הגנרל ז'אק מאסי (Jacques Massu (אנ')).[8] מאסי הבין את מידת מעורבותה של בוחירד במהפכה והוא גרם לה באמצעות עינויים קשים להודות בקשריה עם יאסף סעדי, בנוסף לכמה כתובות לא חשובות וחלק מהאינפורמציה שהופיעה במסמכים שהיו ברשותה. אך היא לא מסרה פרטים שהיו יכולים להוביל את הצנחנים אל יאסף סעדי וחבריו. כמו כן מעניה נכשלו בחילוץ הודאה ממנה על אשמתה ונקבע לה משפט ב-16 ביולי 1957. במשפט היא נמצאה אשמה בעוון שיתוף פעולה עם החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה ובגידה בשלטון הצרפתי, ונגזר עליה גזר דין מוות יחד עם ג'מילה בו-עזה שהיה אמור לצאת לפועל ב-7 במרץ 1958.

זריף סיפרה, כי סעדי ניסה לשחרר את בוחירד מבית הכלא הצבאי ברברוס, אך ללא הצלחה. עם זאת החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה לא ישבה בחיבוק ידיים וגייסה קבוצה של עורכי דין והטילה עליהם את המשימה להגן על פעילי הארגון. מטרתם הראשונה של עורכי הדין, שרובם היו קומוניסטים, הייתה לשחרר את הכלואים מידי המשטרה או הצנחנים הצרפתיים, על מנת להכריח את השלטונות להעמיד אותם לדין וכך להציל חייהם ולשים סוף למסכת העינויים, ונוסף לכך הם גם נאבקו להמיר את עונשי המוות במאסרים.

עורך הדין ז'אק וורג'יס (Jacques Vergès(אנ')),[9] שהאמין בזכות העמים להגדרה עצמית, לקח על עצמו את ההגנה על בוחירד. הוא פתח במסע יחסי ציבור נרחב בכל העולם, שבעקבותיו זכה סיפורה של בוחירד להכרה עולמית.[6] כתוצאה מהלחץ הגדול שהופעל על ידי דעת הקהל העולמית, שהביעה תמיכה בבוחירד, התאספה הוועדה לזכויות אדם באו"ם לאחר שקיבל מזכירה הכללי דאז דאג המרשלד מאות מכתבים ומברקי מורת רוח המבקשים ממנו ומהאו"ם להציל את בוחירד. כמו כן, מנהיגי עולם כמו נשיא מצריים ג'מאל עבד א-נאסר, הנשיא ההודי ג'ווהרלל נהרו והמנהיג הסובייטי ניקיטה חרושצ'וב ביקשו לחון אותה. בנוסף, יצאו ברחבי העולם עשרות הפגנות עממיות למחות כנגד מאסרה וגזר דינה של בוחירד. בעקבות אלו, הצרפתים דחו את ביצוע גזר הדין. ב-18 באפריל 1958 הומתק גזר הדין במוות למאסר עולם והועברה בוחירד לכלא ריימס בצרפת.

זריף אמרה, כי לעיתים נדירות נשמע בהיסטוריה של האומה האלג'ירית קול כה ברור כקולה של בוחירד. מה שגרם לה להפוך לסמל, הוא העובדה כי העיתונות הבין-לאומית בכללותה כתבה על אומץ לבה, כמי שעמדה לבד מול מעניה, לבושה בצבעי דגל הלאום וקוראת בקול בפני אויביה: "אני אלג'ירית ואין לכם זכות לשפוט אותי. כן אני אחראית על מעשיי, כן אני מוכנה למות, ואני ארים את נשקי מחדש אם אני אשוחרר ואחזור ואעשה את מה שעשיתי".[6] זריף מוסיפה, כי ג'מילה קיבלה את החלטת בית המשפט להוציאה להורג בראש מורם ובשירת שיר המהפכה. מנהיגות המהפכה, ניצלה את זעקתה של בוחירד בבית המשפט וקראה לכל האלג'יראיות להצטרף ולתמוך במהפכה, וכך הפכה בוחירד סמל להקרבה, סמל למאבק נגד הקולוניאליזם הצרפתי ולמאבק לשחרור לאומי בכל העולם.[1]

ג'מילה בוחירד לאחר עצמאות אלג'יריה

לאחר שחרור אלג'יריה ב-1962, שוחררה בוחירד מהכלא ונישאה לעורך דינה ז'אק ווירג'יס לאחר שהתאסלם והחליף את שמו למנסור. השניים עברו לגור בבירת צרפת פריז ונולדו להם בן ובת, ליאס ומרים.[7] על יום שחרורה מהכלא, אמרה בוחירד: "הלכתי ברחובות פריז 48 שעות ללא הפסקה וללא יעד, ואהבתי את פריז עד כדי שתהיתי בנאיביות: למה כבשו את ארצנו אם ארצם היא כזאת נפלאה?".[7]

לאחר עצמאות אלג'יריה זכתה בוחירד להערכת העם האלג'ירי ואהבתו. היא התקבלה ביחד עם זהרה זריף בחום רב במדינות ערב: בביירות, סוריה, עיראק, כווית ומצרים. בביקורן במצרים ב-1962 נערכה להן קבלת פנים חמה ידי הנשיא גמאל עבד א-נאסר ביחד עם כמה מאנשי הממשל והציבור. היא הפכה אזרחית של כבוד בסוריה ועיראק, ואף הוענקה להדרגה של כבוד בצבא הסורי.[6]

בוחירד פנתה אל נשיא אלג'ריה דאז הווארי בומדיין בבקשה להעניק חנינה למספר אסירים פוליטיים. לבקשתה השפעה מכרעת והנשיא, שרכש לה כבוד, נענה לבקשתה. בהקשר זה היא צוטטה אומרת: "אני כאסירה פוליטית לשעבר ונידונה למוות, לא יכולה אלא להתנגד לעונש המוות, להתנגד למאסר על דעה ולא חשוב באיזה דעה מדובר. הדמוקרטיה בעולמנו הערבי רחוקה בשל הפיאודליזם השלט".[6]

ג'מילה בוחירד נפרדה מבעלה ב-1991 והיא חיה בגפה באלג'יריה. היא מקבלת שכר מהמדינה ועוסקת בפעילות חברתית מעת לעת. בדצמבר 2013, נערך לבוחירד טקס הוקרה בביירות ושם היא הוצגה כ"סמל המהפכות הערביות". למרות הסתייגותה של בוחירד מה"אביב הערבי", היא הביעה את תמיכתה במהפכה נגד שלטון מובארכ.[10]

ג'מילה בוחירד כפמיניסטית

ג'מילה בוחירד החלה את פעילותה הפמיניסטית עם הצטרפותה ל"חזית הלאומית לשחרור אלג'יריה". היא האמינה בחשיבותו של האלמנט הנשי במהפכה האלג'ירית ובחיוניותו להצלחתה. כמו כן, בוחירד פעלה רבות להצלחת שביתת "שמונת הימים" ביחד עם זהרה זריף וחסיבה בו-עלי. הן ארגנו כינוסי נשים, העלו את המודעות בקרב האלג'יריות, עודדו אותן להתנגד והאיצו בהן להמשיך במאבק.[6]

בשנת 1962, לאחר שחרורה, בוחירד קבלה לידיה את ראשות ארגון איחוד הנשים האלג'יריות. היא נאלצה להיאבק על כל אחת ממטרותיה והחלטותיה כראשת הארגון בשל יריבותה עם הנשיא דאז אחמד בן בלה. ביחד עם זריף היא הגישה הצעת חוק מתקדמת לשינוי המעמד האישי וארגנה הפגנה נשית למימושה. זו הייתה ההפגנה הראשונה שהתקיימה לאחר העצמאות, אך היא נכשלה בשינוי העמדה הרשמית של המדינה ביחס לחוק. כישלון זה גרם לה להתפטר לפני שתמו שנתיים בתפקיד ולפנות את מקומה בפוליטיקה האלג'ראית. לאחר מכן היא הקימה ביחד עם בעלה עיתון שהתמקד במהפכות הלאומיות באפריקה.

בוחירד מצוטטת כמי שאמרה: "במאבקים שחררתי את עצמי מהקולוניאליזם הצרפתי ומשליטת חבריי הלוחמים. אני עם שחרור החברה שמשחררת את האדם, רק כך משתחררת האישה".[6]

ב-8 במרץ 2014, יום האישה הבינלאומי ובעקבות קריאות עזרה של גופים הומניטריים ברצועת עזה, ניסתה בוחירד ביחד עם הפעילה היהודיה-אמריקאית סוזאן בנימין וקרוב ל-100 נשים מצרפת, ארצות הברית, אלג'יריה, בריטניה ושווייץ להיכנס אל עזה ולשבור את הסגר.[11] הפעילות הגיעו לקהיר ומשם אל מעבר הגבול ברפיח, אך השלטונות המצריים מנעו בעדם לעבור לעזה בטענה כי המעבר סגור.[12]

בוחירד בספרות

סופרים, משוררים, היסטוריונים ובמאי קולנוע פיארו ביצירותיהם את אומץ ליבה. היא היוותה השראה למשוררים, יש מי שסופרים קרוב ל-450 שירים שנכתבו על ידי 171 משוררים עיראקים וסורים.[7] המפורסמים במשוררים הערבים כמו ניזאר קבאני, סלאח עבד א-סבור (صلاح عبد الصبور), בדר שאכר א-סיאב ומוחמד מהדי אל-ג'וואהרי (محمد مهدي الجواهري) כתבו עליה, עד שהפכה לאגדה בחייה.[7]

בוחירד בקולנוע

בשנת 1958, ביים הבמאי המצרי הנודע יוסף שאהין סרט בשם "ג'מילה", הסרט מספר את סיפורה וסיפור מאבקו של העם האלג'ירי בכיבוש הצרפתי. בסרטו של שאהין היא מוצגת כילדה חכמה והומניסטית הגדלה בסביבה עם נטיות לאומיות, כנערה המתנגדת לקולוניאליזם בבית הספר ובאמצעות העלאת המודעות בקרב שאר הנערות. כמו כן דמותה מוצגת פמיניסטית: הגונה בתגובותיה והתייחסותה אפילו לנשים ששיתפו פעולה עם הכיבוש. כמו היא מוצגת כאישה עדינה מצד אחד אך עם זאת חזקה רבת אמונה במהפכה. הסרט מבליט את חשיבותה ומעורבותה האקטיבית במאבק הלאומי גם בפעולות ותפקידים הנתפסים בדרך כלל כגבריים: בנוסף לכך שהיא מבריחה ומספקת מחבוא ללוחמים ולחסרי מקלט היא גם לוחמת הנושאת נשק, מניחה פצצות, אחראית לקשר בין הלוחמים למנהיג, שותפה לתכנון האסטרטגי של המאבק והלחימה. שהין אף מתאר את מאסר ועינוייה ואת האהדה הציבורית שלה זכתה.

בשנת 1966, הסרט האיטלקי "הקרב על אלג'יר" סיפר את סיפורה כאחת משלוש הנשים בחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה. הסרט מבוסס על המאורעות של מלחמת אלג'יריה בין השנים 1954–1962 נגד הממשלה הצרפתית בצפון אפריקה. ב"הקרב על אלג'יר", דמותן של הנשים מוצגת כחלק בלתי נפרד מהמהפכה וכחלק הכרחי להמשכיותה, בנוסף להשתתפותן בפעילויות המזוינות של החזית ותרומתן להצלחתם. דמותה של ג'מילה בוחירד מוצגת כאישה צעירה ויפה, עם מראה אירופאי שאינו נחשד ובעלת חשיבות בחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה. בסרט זה היא איננה מוצגת כלוחמת הנושאת נשק, אלא כמניחת פצצות במקומות שהכילו חיילים או צעירים צרפתיים. כמו כן, הסרט התייחס לרדיפת אנשי החזית המחופשים שהיו ביחד איתה אך לא לרדיפתה, פציעתה, מאסרה או עינוייה.

ב- 2007 סיפורה נדון בסרט הדוקומנטרי על עורך הדין ז'אק וורג'יס בשם "סניגור הטרוריסטים".

לקריאה נוספת

  • منشورات المركز الوطني للدراسات والبحث في الحركة الوطنية وثورة أول نوفمبر 1954، كفاح المرأة الجزائرية، دار هومة للنشر، 2007، ص 7،11،19. (ההוצאות לאור של המרכז הלאומי ללימודים ומחקר בתנועה הלאומית ומהפכת הראשון לנובמבר 1954, מאבק האישה האלג'ירית, הומה הוצאה לאור, 2007, עמ' 7,11,19.)
  • فرانز فانون، العام الخامس للثورة الجزائرية، ترجمة: ذوقان قرقوط، منشورات آنيب، 2004. (פראנץ פאנון, השנה החמישית למהפכה האלג'ירית, תרגום:ד;וקאן קרקוט, אניב הוצאה לאור, 2004.)
  • قصي صالح الدرويش ، "جميلة بوحيرد"، الحدث العربي والدولي مجلة سياسية ثقافية، عدد 24 ،2002، ص 40. (קוסאי סאלח א-דרוויש, ג'מילה בוחירד, בתוך: אל-חדת' הערבי והבינלאומי מגזין מדיני ותרבותי, גיליון 24, 2002, עמ, 40.)
  • بن يوسف بن خدة، الجزائر عاصمة المقاومة 1956-1957، ترجمة:مسعود حاج مسعود، دار هومة للنشر، 2005، ص 36-38. (בן-יוסף בן-ח'דה, אלג'יריה בירת ההתנגדות 1956–1957, תרגום: מסעוד חאג' מסעוד, הומה הוצאה לאור, 2005, עמ' 36-38.)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'מילה בוחירד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מאבק האישה האלג'ירית 2007, עמ' 7,11,19
  2. ^ אחת השכונות העתיקות והכי גדולות באלג'יר. ממנה צמחה המהפכה האלג'ירית, התאפיינה בהיותה מקום ההתארגנות והפעילות של החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה, ושימשה בעזרת מבניה הישנים כמקלט ומחבוא לאנשי החזית
  3. ^ זהרה זריף, סאמיה אל-אח'דרי וג'מילה בו-עזה, ביחד עם ג'מילה בוחירד וחסיבה בן בו-עלי, הן לוחמות שהצטרפו לחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה ותרמו רבות למהפכה האלג'ירית נגד הקולוניאליזם הצרפתי
  4. ^ Djamila Bouhired: A Profile From the Archives
  5. ^ 5.0 5.1 קורותיה של הלוחמת ג'מילה בוחירד
  6. ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 עדויות ועובדות על מאבקה של ג'מילה בוחירד
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 הביוגרפיה של ג'מילה בוחירד
  8. ^ מפקד הגיס העשירי של הצנחנים בצבא הצרפתי, בתחום אחריותו היו דיכוי הפעילות של החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה, דיכוי המהפכה והשלטת הסדר באלג'יר הבירה
  9. ^ שמו התפרסם בשנות ה-50 של המאה ה-20 כקומוניסטי המתנגד לקולוניאליזם
  10. ^ עיתון "המזרח התיכון"
  11. ^ עיתון "אל-קודס"
  12. ^ אתר מפלגת "אל-ווסט"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34509243ג'מילה בוחירד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27מילה_בוחירד&oldid=2119890"