ישמעאלים
ישמעאלים הם עם של סוחרים-נוודים המוזכר בתנ"ך, ברוב אזכוריהם הם אויבים לעם ישראל. אין אזכור של הישמעאלים במקורות חוץ-מקראיים קדומים.
מנהגיהם
הישמעאלים מתוארים כעונדים נזמי זהב החיים בשיירות כנוודים עם גמלים הנושאים את סחורותיהם. בתהילים פרק פ"ג, פסוק ז' נזכרים הישמעאלים כדרי אוהלים.
נחלת הישמעאלים
עם אזכורם הראשון כעם בספר בראשית, הישמעאלים מוזכרים כמי שמגיעים לארץ ישראל ממזרח לה, מן הגלעד שבצפון מערב עבר הירדן, אולם ישמעאל גורש למדבר של כנען שהוא הנגב ומשם לא ברורה נדידתו אך צאצאיו מוכרים כעמים וממלכות שישבו בימי האלף הראשון לפנה"ס בחצי האי ערב, כמו קדר.
גם המדיינים שישבו בצפון מערב חצי האי ערב ושמקורם לפי המקרא בקטורה, אשת אברהם השלישית, מזוהים עם הישמעאלים בספר שופטים, ושם מופיע מנהגם של הישמעאלים לענוד נזמי זהב.
היסטוריה
ישמעאל ואמו, הגר, גורשו אל המדבר (ככל הנראה אל הנגב) לאור בקשתה של שרה. לאחר מכן הישמעאלים כעם מוזכרים לראשונה בבראשית פרק לז', פסוק כה' כאשר שיירה של סוחרים מתוכם שהגיעה מהגלעד חצתה את ארץ ישראל עם גמליהם לעבר מצרים העתיקה. בני יעקב שהיו בעמק דותן הבחינו בשיירה והחליטו למכור להם את אחיהם השנוא, יוסף, לעבד תמורת עשרים כסף ואלה לקחו אותו למצרים שם יעלה בהמשך לגדולה.
בספר שופטים פרק ח', פסוק כד' נזכרים שוב הישמעאלים בתור תיאור לשלילה, גדעון השופט שואל מבנות ובני ישראל את נזמיהם, שנלקחו כשלל מהמדיינים הנמלטים, שמשקלם נאמד ב-1700 זהב ומכין מהם אפוד שאותו הוא מציב בעירו, עפרה, בטרם יצא להביס סופית את המדיינים שלחמו כנגד שבטי ישראל ומשיג שקט שנמשך 40 שנה. האפוד נוצר ככמצבת זיכרון לניצחון אולם אנשים החלו לעבוד אותו כפולחן פגאני.
בספר שמואל וכן גם בחזרה על דבריו בספר דברי הימים מוזכר אדם בשם יתר הישמעאלי שהיה נשוי לאביגיל בת ישי, אחותו של דוד המלך.
בספר תהילים פרק פ"ג, פסוק ז' נזכרים הישמעאלים (כיושבי אוהלים כמו האדומים) כאחד מאויבי עם ישראל אשר השם ימצה עמם את הדין על רצונם לפגוע בעם ישראל ולהשמידו.
בספרות היהודית הפוסט-מקראית
בספר יהודית, המתוארך למאה הרביעית לפנה"ס, החלה מסורת של זיהוי הערבים שחיים בקצה היבשת כאל צאצאי הישמעאלים כ"עם היושב בקצה המדבר"[1].
בספר היובלים, המתוארך למאה השנייה לפנה"ס, קיימת התייחסות ישירה למוצא הערבים והישמעאלים מישמעאל בן-אברהם. בפרק כ’[2], העוסק בצוואת אברהם, מצוין:
"ויתן לישמעאל ולבניו ולבני קטורה מתנה וישלחם מעל יצחק בנו. וישמעאל עם בניו ובני קטורה עם בניהם נסעו יחדו וישבו מפארן עד לבא בבלה בכל הככר אשר מקדם נוכח המדבר. ויתחברו איש אל אחיו ויקראו בשם ערבים וישמעאלים."
יוסף בן מתתיהו מזהה בספרו, "קדמוניות היהודים"[3], את צאצאי הישמעאלים בזמנו עם הנבטים, ומייחס את מנהג ברית המילה בגיל 13 שהתקיים בקרבם לפסוקים המקראיים שמתארים את ברית המילה שעבר ישמעאל באותו הגיל.
הישמעאלים בתורה שבעל פה
לפי מסורת התלמוד הבבלי, יש לזהות את אביגיל בת ישי עם אביגיל בת נחש, אישיות מהתנ"ך נוספת[4]; ואת בעלה יתר הישמעאלי יש לזהות עם בעלה של אביגיל בת נחש, יתרא הישראלי[5]. לפי מסורת שנמסרה בתלמוד הירושלמי בשם רבי שמואל בר נחמן, היה יתר ישמעאלי שהתגייר בבית דינו של ישי, והאחרון בחר בו כחתן לבתו אביגיל לאור היכרותו עמו[6].
הישמעאלים באסלאם
על פי הקוראן מוחמד ובני עמו הם מצאצאי אברהם וישמעאל, ייתכן שמקור הדברים בהתוודעותו של מוחמד לסיפורים ולמסורות של היהודים והנוצרים שבאו במגע עם שבטו, ובעקבות זאת הערבים המוסלמים מזהים את אביהם הקדום עם ישמעאל.
ראו גם
- כל אזכורי המילה "ישמעאלים" במקורות היהודיים באתר "סנונית"
- כל אזכורי המילה "ישמעאלי" במקורות היהודיים באתר "סנונית"
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר יהודית, פרק ב’, פסוק כ"ב.
- ^ ספר היובלים, פרק כ’, פסוקים ט”ו-י”ז.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ראשון, פרק י, פסקה ה, סעיפים 193-192.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ז עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ח', הלכה ג'.
34012664ישמעאלים