אומאו
 | |
| בית-העם באומאו בחורף | |
| מדינה |
 שוודיה |
|---|---|
| מחוז | וסטרבוטן |
| נפה | קומין אומאו |
| חבל ארץ |
 וסטרבוטן |
| תאריך ייסוד | תחילת המאה ה-17 |
| שטח | 33.46[1] קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 75,645 (2005) |
| ‑ במטרופולין | 111,570 (2007) |
| ‑ צפיפות | 2,261 נפש לקמ"ר (2005) |
| קואורדינטות | 63°49′37″N 20°16′01″E / 63.826944°N 20.266944°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.umea.se | |
אוּמֵאוֹ (בשוודית: Umeå להאזנה (מידע • עזרה), בפינית: Uumaja) היא בירת מחוז וסטרבוטן שבצפון שוודיה, והעיר הגדולה ביותר בנורלנד. העיר, והחגורה המוניציפלית שהיא מהווה את מרכזה - קומין אומאו (Umeå Kommun - "עיריית אומאוֹ"), יושבות על הנהר אומאו, 15 ק"מ משפכו למפרץ הבוטני בים הבלטי. "עיר הלִבְנֵה", ככינויה על שום היערות שבתוכם היא נטועה, היא משכנה של האוניברסיטה החמישית בגודלה בשוודיה, אחת הערים בעלות הצמיחה הדמוגרפית הגדולה בממלכה. אומאו נבחרה לבירת התרבות האירופית לשנת 2014 לצד ריגה שבלטביה.
היסטוריה
בימי הביניים נתהוותה על הנהר - שפירוש שמו הקדום כנראה "השוֹאג", קהילה ששילמה מסי כנסייה. העיר קמה, אמנם, על שפכו של הנהר לים הבלטי, אולם התרוממות פני הקרקע - תהליך גאולוגי שעודנו בעיצומו - "הזיזה" אותה מהחוף, מערבה. ב-1588 קיבלה הקהילה זכויות ראשונות של עיר מהמלך יוהאן השלישי, ששאף באמצעותה לפתח את המסחר עם חבלי הארץ הנרחבים שהשתרעו מצפון לה.
היישוב לא שיגשג לפי תוכניותיו של המלך, והעיר גוועה כעבור זמן קצר. בשנות ה-20 של המאה ה-17 נעשה ניסיון נוסף להקים עיר על נהר האומה. משלחת מטעמו של המלך גוסטב אדולף השני המריצה את חברי הקהילה להקים עיר כחמישה קילומטרים במורד הזרם מהמקום בו נבנתה הכנסייה המקורית, וזה המקום שבו עומדת אומאו היום. גם הפעם לא הייתה התלהבות גדולה בקרב האיכרים; אולם מיד הואצלו על העיר זכויות שונות. אזור המסחר שאותו היא שירתה גדל בצורה ניכרת. ב-1638 נוצר מחוז וסטרבוטן, שאז הקיף למעשה לא רק את שטח המחוז דהיום אלא גם את מחוז נורבוטן של היום. אומאו, עם 40 תושביה, הייתה לבירת צפון-שוודיה.
הרוסים שרפו את אומאו ב-1714 ושוב ב-1720 כשנבנתה מחדש; מלחמת רוסיה-שוודיה הפכה את העיר הבלטית לעיי חורבות. כשהתושבים נאבקו לשיקום עירם באו הרוסים ושרפו את צריפיהם בשלישית. העיר השתקמה בשנים שלאחר מכן, וב-1764 נחנך בה בית החולים הראשון בנורלנד. ב-1809 כבשו הרוסים שוב את אומאו, אולם הפעם ללא הריסתה. הם נסוגו מתוקף הסכם שלום כעבור יומיים, ושבו ותקפו כחודשיים מאוחר יותר, תוך שהצבא השוודי נאלץ לפנות את התושבים. הרוסים ישבו בעיר קרוב לשלושה חודשים עד שהסכם פרדריקסהאמן אלצם לסגת ב-23 באוגוסט.
במרוצת המאה ה-19 עלה כוחה של אומאו כשקיבלה אליה את חנות הספרים המחוזית ובהמשך כשהוקם בה בית כלא.
בקיץ של שנת 1888 כלתה העיר בשרפה נוספת, אך הפעם היה מקור האש במבשלת שיכר. האש שפרצה מהגג ולובתה על ידי רוחות מערביות חיסלה את בתי העץ שלאורך הרחובות הצרים של העיר, ונעצרה רק בזכות עצי הליבנה שניצבו לאורך הטיילת המזרחית. הבתים שממזרח לנקודה זו לא נשרפו, אולם קרוב ל-77% מתוך 3,000 תושבי העיירה נותרו חסרי בית. כששוקמה העיר ונבנתה שוב, הוחלט כי הרחובות הפעם לא יהיו כה צפופים זה לזה, וכי עצי ליבנה יינטעו בכל מקום לאורכם.
ב-1892 קיבלה אומאו, העיר הרביעית בגודלה בשוודיה, תאורת רחוב חשמלית, ובהמשכו של אותו עשור נבנה בית העירייה ונסללה מסילת רכבת. בית העירייה הוקם כשלו שני פתחים: אחד הפונה לנהר, ואחד הפונה לתחנת הרכבת. הרעיון האדריכלי היצירתי הזה בא לתת מענה לשאיפה שמרכז החיים של העיר יפנה אל עורק התחבורה המסורתי שלה, הנהר, מצד אחד, וגם, מנגד, אל המודרניזציה שגילמה הרכבת. וכך יכול היה המלך אוסקר השני לחנוך את המסילה לצפון ב-1896 כשהוא מתקבל על ידי אנשי העירייה באחת משתי חזיתותיו של המבנה.
במפנה המאה ה-20 ידעה העיר התפתחות תעשייתית הודות להחלפתו של מנוע הקיטור באנרגיה מבוססת-מים. ב-1920 נחנך נמל אומאו בפרוור הולמסונד שעל שפת הים, והוא היום אחד מהשערים הימיים של צפון שוודיה ומקשר את אומאו עם העיר הפינית ואסה. בשנות ה-60 נוסדה האוניברסיטה הראשונה בנורלנד, ואוכלוסיית העיר גדלה מאז משמעותית. באוניברסיטת אומאו למדו ב-2008 18,240 תלמידים שמתוכם למעלה מ-1,000 דוקטורנטים.
כיום אומאו היא העיר השתים-עשרה בגודלה בשוודיה, ועדיין בירת הצפון והגדולה בו. לצד כבישים מהירים, רכבות לדרום ולצפון ומעבורות לפינלנד, משרת את העיר שדה תעופה, השישי בגודלו במדינה. פסטיבלים רבים ומופעי תיאטרון פוקדים את העיר שנה בשנה ובין המוסדות שצומחים ופועלים בה ניתן למנות תיאטרוני פארסה והומור, האופרה של נורלנד, ומוזיאון וֵסטרבוטן - שכולל את מוזיאון הסקי השוודי ואת הכפר המשוחזר גאמליה. הרכבים מוזיקליים רבים יצאו מהעיר עם דגש על סגנון ההארדקור, ובהם ראויות לציון הלהקות "ריפיוזד" ו"משוגע". בשטחי הספורט השונים בולט במיוחד ייצוגה של העיר על ידי קבוצת כדורגל הנשים הבכירה, המשחקת באצטדיון גָאמְלִייָוואלֶן, ו"מועדון עלי הליבנה" בהוקי קרח לגברים.
בשנת 2007 היו מעל 15% מאוכלוסייתה של אומאו מהגרים או בני-מהגרים, ומעל שישה אחוזים הם פינים.
גאוגרפיה
העיר אומאו יושבת בסמוך לשפכו של הנהר אומה (Umeälv) אל המפרץ הבוטני שהוא שלוחה של הים הבלטי, במזרחו של מחוז וסטרבוטן; והיא העיר השוודית הגדולה ביותר צפונית לאופסלה. היא, עם זאת, אינה צפונית כל כך: כ-400 ק"מ מפרידים בינה לבין חוג הקוטב הצפוני. היא שוכנת כ-600 ק"מ מצפון לסטוקהולם, וכ-100 ק"מ (ימיים) מפינלנד. מלבד הנהר החוצה אותה, זורמים עוד 8 נהרות ונחלים בשטחה המורחב, 7 אגמים מקיפים את העיר - הגדול בהם, אגם טַבֶל, נמצא כ-25 ק"מ מצפון למרכז אומאו ויש לו מפלצת משלו. 6 ק"מ דרומית-מערבית למרכז העיר משתרעת שמורת טבע שנחנכה ב-2007 על ידי מועצת המחוז, והיא עשירה בפלורה. אזור אומאו, ככלל, הוא שטוח ומיוער. שטח השיפוט (הקומין) של העיר הוא 5,253 ק"מ שמתוכם מעל מחצית הם מים. בשטח זה כלולים, בנוסף לעיר עצמה ולהולמסונד, עוד כ-50 עיירות קטנות וכפרים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בשוודיה מבחינים בין השטח הבנוי - סְטַד, או טֵטוֹרְט ובין השטח המינהלי המוניציפלי - הקומין. הנתון לעיל מתייחס לשטח העיר בלבד.